ילקוט הרועים קמח

נתן דבבלאה היא ס"ל דשבת לא מקרי שמחה רק עונג ע"ש: שבת בתיבת גמא להפמ"ג פ' תזריע אי נשים מצות בעשה דשבת תלי' בפלוגתא דלמ"ד דיליף דמ"ע שהז"ג נשים פטורות בקדושין ל"ד מהקישא דתפילין ואין משיבין על ההיקש ונשים פטורות מ"ע דשבת משא"כ למ"ד דיליף מב' כתובים י"ל דמיעטה התורה ע' גרידא ולא מ"ע שהז"ג שי"ב כרת ובמג"א למהר"ם בנעט דנ"ט ע"ב דאפי' לשי' הר"י דיו"ט ל"ה עשה לגבי נשים אבל בשבת דדרשינן זכור ושמור יש ע' דשבת בנשים כמו באנשים ע"ש שביתה בבינה לעתים ה' יו"ט ה"ו דהא דלא קיי"ל כר' יוחנן בן נורי דחפצי הפקר קונין שביתה אע"ג שאין להם בעלים היא רק לסוגי' דעירובין דמיו דאתי' למ"ד דס"ל דדשיל"מ בדרבנן אמרינן ספיקו מותר אבל למסקנא דקיי"ל כר' אשי דדשיל"מ אפי' בדרבנן ס' אסור שפיר קיי"ל כר"י בן נורי בחפיצי הפקר ע"ש: שבת בנוב"י מהדו"ק או"ח סי' ל"ו דלר' יוחנן ס"ל בביצה דהלל סובר דשבת קובעת למעשר אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו ורבנן פליגי וס"ל דדוקא בדבר שנגמרה מלאכתו שבת קובעת פליגי בזה רבי ור' אלעזר בר' שמעון דרבי ס"ל כרבנן וראבר"ש ס"ל כהלל דקובעת אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו שבת במ"ע שבת ד"ע הוכיח דר"י בן הסנדלר ס"ל כר"א בר' שמעון דמחלל שבת ניתן להצילו בנפשו: שכת הגדול הנה בשבת דפ"ז דשנה שיצאו ישראל ממצרים הי' ערב פסח בג' בשבת והתוס' הביאו ברייתא דבשנה שיצאו ממצרים הי' עשור לחודש בשבת ולכך קורין שבת הגדול ובערבי נחל בדרוש לשה"ג דתלי' בפלוגתא דר' יהודא בן בתירא ור' יהושע בזבחים די"א דר"י בן בתירא ס"ל דהי' העשור לחודש בשבת: שבות בפמ"ג בפתיחה כוללת לה' יו"ט במחלוקת רבי ורבנן עירובין דל"ג אי גזרי שבות בה"ש דלמאן דאוסר שבות ביה"ש סובר תוספת שבת דאורייתא ותוס' שבח היא קודם ביה"ש ולכך גזרו בשבות ביה"ש דודאי אסור משום תוס' שבת ומ"ד לא גזרו סובר תוס' שבת לאו דאורייתא ומותר ככל ס' דרבנן: שבותין הה"מ פכ"א ה' שבת הביא ד' המכילתא דיש לשבותין סמך מה"ת ממה שנאמר תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מה"ת במ"ע גרידא ובכפות תמרים ר"ה דכ"ט דפליגי בזה ר"ל ורבא דר"ל ס"ל דיש לשבותין סמך מה"ת ורבא ס"ל דאין לשבותין סמך מה"ת כלל והוא רק מדרבנן לחוד ובד"ה תנא דבר"י כ' דתנא דבי ר' ישמעאל ס"ל דיש לשבותין סמך מה"ת אולם בעטרת חכמים מס' ר"ה דרבא ס"ל דשבותין מה"ת וכשי' הה"מ ע"ש ובס' תורת נביאים כ' דתלי' בפלו' אמוראים בשבת קי"ד ע"ב דלחד מ"ד תשבות קאי על שבותין דאסור מה"ת ור' חייא בר אבא ס"ל דאין לשבותין עיקר מה"ת ושבתון קאי לעבור בעשה ועפ"ז כ' דפלוגתא דר' אשי ושאר אמוראי אי יו"ט הו"ל ל"ת ועשה תלי' בזה דלמ"ד דיו"ט עול"ת ס"ל דשבותין אין להם עיקר מה"ת אבל למ"ד דיש לשבותין סמך מה"ת ל"ה יו"ט כ"א בל"ת לבד: שבות דקיי"ל כל דבר שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש ושי' רש"י דאף שלא לצורך מצוה מותר שבות בה"ש אולם שי' הרמב"ם דדוקא לצורך מצוה ובשעת הדחק ובס' בית שמואל אחרון סי' ד' או"ח כ' דהרמב"ם ס"ל דיש לשבותין עיקר מה"ת ס"ל דדוקא לצורך מצוה אבל רש"י ס"ל דאין לשבותין סמך מה"ת לכך ס"ל אפילו שלא לצורך מצוה ל"ג ביה"ש ע"ש וממילא תלי' בפלוגתת האמוראים באות שלפ"ז: שביתה בצל"ח ביצה פ"ה כמו דנכסי הפקר אינן קונין שבותה שאין להם בעלים שיקנו שביתה ה"נ נכסי אדם המונחים רחוק ממנו חוץ לתחומו שא"א לנכסים אלו שיקנו שביתת הבעלים לענין שביתת כנכסי הפקר ואינן קונין שביתה כלל וזה הוא לשמואל דס"ל בעירובין דמ"ז דנכסי גוי אין קונין שביתה לרבנן דנכסי הפקר אינן קונין שביתה אבל לר' יוחנן דנכסי גוי קונין שביתה אפי' לרבנן ליתא לחידוש דין הנ"ל ע"ש באריכות: שבות דשבות דקיי"ל דמותר במקום מצוה כ' בנוב"י מהדו"ת או"ח סי' מ"ד דדוקא לצורך מצוה הצריכה לבו ביום אבל למצוה שאין נצרך רק למחר לא התירו שבת דשבות וכמו שאמרו לענין שבות במקדש דשבות רחוקה לא התירו וה"ט דרבא בביצה ד"כ שאינו זורק הדם בשביל להקטיר אימורין לערב שסובר שזה שבות רחוקה ולא התירו במקדש ע"ש והנה בארעא דרבנן אות א' אין שבות במקדש כ' דזה דשבות רחוקה לא התירו הוא פלוגתא דתנאי בפסחים ודוקא ר' נתן ס"ל כן אבל רבנן לא מחלקי בהכי ע"ש ומד' הנוב"י נראה דרבא ס"ל כר' נתן וע"ש בא"ד באריכות ולקצר דרכי: שבוי' בנוב"י מהדו"ק סי' ס"ו אע"ז דשבוי' ספק נבעלה אי הוא מדאורייתא תלי' בפלוגתא אי ס"ד מה"ת לחומרא או רק מדרבנן לחומרא ועיין אות ס' פלוגתא דתנאי ואמוראי בזה: שבועה הטור בחו"מ סי' ק"ח הביא שי' הפוסקים דאם מת המלוה בחיי הלוה ומתו היורשין שהי' להן לשבע שבועת היורשין אין היורשין שלהן נשבעין ונוטלין וכ' הב"י דס"ל הא דא"א מוריש שבועה לבניו היינו שכל ממון שאין אדם זוכה בו אלא בשבועה אינו ממון להורישו לבניו ובמחנה לוי שבועות דמ"ז דתלי' בפלוגתא בב"ק דק"ה דלר"א א"ר חנינא דפטור דדבר הגול"מ לאו כממון דמי' שפיר י"ל כל ממון שא"א זוכה אלא בשבועה ליה ממון להורישו לבניו דדבר הגול"מ לכמ"ד משא"כ למ"ד דהגול"מ כמ"ד ע"כ הא דאין אדם מוריש שבועה לבניו היינו מטעם שאין היורשין יכולין לשבע השבועה המוטלת על אביהם וליתא לשי' הפוסקים הנ"ל ע"ש: שבועה דאינה חלה אדבר מצוה שי' הר"ן נדרים ד"ח דכל מידי דאתי' מדרשא ואין מפורש בתורה שבועה חלה עליו ובשמלת בנימין סי' רל"ו כ' דתלי' בפלוגתא דתנאי דאי דרשינן ריבוי ומיעוטא לא ממעטינן רק מצוה המפורש בתורה אבל דבר שאין מפורש בתורה שבועה חלה עליו כשי' הר"ן משא"כ למאן דדריש כללי ופרטי אף על דבר שאין מפורש בתורה כל שהוא דאורייתא אין שבועה חלה עליו ודלא כד' הר"ן: שבועת הפקדון מבואר ברמב"ם פ"ז משבועות דאע"פ שלא תבעו כלל הואיל וכפר ונשבע חייב ובמחנה לוי שבועת דל"ד דתלי' בפלוגתא דר"מ וחכמים לעיל דל"א דלרבנן דס"ל דון מינה ואוקי באתרא ממילא בפקדון לעולם א"צ שישמעו מפי התובע ובעדות לעולם שצריך שישמעו מפי התובע ולר"מ דס"ל דון מינה ומינה א"כ במושבע מפי אחרים אפי' בפקדון בעינן שישמע מפי התובע ובמושבע מפי עצמו אפי' בעדות א"צ שישמעו מפי התובע ור' אליעזר ס"ל דון מינה ומינה ור' שמעון ס"ל דון מינה ואוקי באתרא ועיין אות ד': שבועה התוס' בב"ק דק"ח ד"ה ותרי דאפי' נתברר שנשבע לשקר ואפי' שבועת ממון מ"מ מה"ת כשר לשבועה ובס' מעשי חושב כתב דס' התו' היא רק למ"ד חשוד אממונא ל"ח אשבועה אבל למ"ד חשיד אממונא חשיד אשבועה לדידי' כשעבר על שבועה פסול לשבועה מדאורייתא: שבועת הפקדון ברמב"ם פ"ז משבועות דאם הזיק בשבועת הפקדון והתרו בו עדים בשעת שבועתו אינו לוקה אלא מביא אשמו ותמה הלח"מ דהא בשבועות דל"ז היא בעי' דלא איפשטא ובמחנה לוי הוכיח דע"כ בעיות הש"ס הוא רק לרבה דס"ל דבקנס לוקה ומשלם אבל לדידן דלא קי"ל כרבה רק גם בקנס אין לוקה ומשלם ממילא מוכח דשבועת הפקדון ליכא חיוב מלקות כלל: שבועת הפקדון ברמב"ם פ"ז משבועות גבי שבועת הפקדון דבעינן שליח בא בהרשאה ובלח"מ תמה דמשמע בשבועות דל"ג דבפקדון ליב בא בהרשאה ובמחנה לוי כתב דלדידן דקיי"ל כר' יוסי דמילי לא ממסרן לשליח אף בפקדון בעינן כתב הרשאה משא"כ לשמואל דאומר אמרו מילי מימסרן לשליח לדידי' ל"ב בא בהרשאה ע"ש: שבועה הנה"מ פי"ז מה' מלוה הביא ז' הירושלמי מס' שבועות ה"ז דר' יוחנן ס"ל דל"א אין אדם מוריש שבועה לבניו ובאוהל דוד ב"ק מ"א תירץ ד' התוס' יבמות דל"ח ד"ה וב"ה דהש"ס הוכיח