ילקוט הרועים קמז

ל"ג כ' בבהמה שיש בה מים בראש ל"ל זיל בתר רובה ורוב בהמות כשרות דרוב בהמות א"ל מים בראש ובבית יצחק אע"ז סי' א' דבז"פ ר' הונא ור' יוחנן בבכורות דמ"ב ד"ה סובר דל"א הואיל ואשתני אשתני ול"ל כס' הת"ש ור"י סובר דאמרינן הואיל ואשתני כס' התב"ש ובזה פליגי ג"כ ר"ה ור"י בחגיגה דלר"ה מה"ט בעי בשוטה כולהו: רוב הא דאזלינן בת"ר וכן הא דאיסור בטיל ברוב היתר דאחרי רבים להטות אי הוא דחי' או הותרה ונ"מ דאי דחי' הוא כל היכא דיכולין לברר צריך מה"ת לברר כ' בב"י אע"ז סי' צ"ט דתליא אי טומאה דחי' אי הותרה ולר"מ דחייש למיעוטא לדידיה גם ברובא דאיתא קמן בכ"ז ל"ה רק מטעם דחוי' ואסור לבטל לכתחילה מה"ת: רוב בפמ"ג בשעה"ת נסתפק בביטול ברוב אי מהני כשהרוב גדול מחבירו משהו אי בעינן רוב כפול או בעינן רוב הניכר לעינים דומיא דסנהדרין וכן בענין שחיטה בסי' כ"א ב' דיעות אי מהני רוב על ידי מדידה או בעינן רוב הנראה לעינים ובבית יצחק אע"ז סימן ק"כ דתליא בפלוגתא דיוסי בן יועזר וחכמים דלת"ק דבעי רובה דמינכר ה"ה בביטול ברוב בעי רובה דמינכר ולר"י בן יועזר דס"ל דמהני רובה כל דהו ה"ה בביטול ברוב מהני רוב כל דהו ומ"ד דס"ל ספק דאורייתא מה"ת לקולא ס"ל דבעינן רובה דמינכרי: שבירות עצם בפסח הק' המפורשים מנא ידעו בפסח מצרים שלא לשבור עצם שי"ב מוח דלא למדנו האיסור כ"א מפסח שני שנאמר עוד הלאו דשבירות עצם משא"כ בפ"מ מנא ידעו זאת ונ"ל דהתוס' בפסחים דפ"ה דל"ל קרא חי"ל דל"ה בעידנא ע"ש ובפנים יפות תירץ דבאיסור שישנו בשאלה ל"צ בעדנא והלאו דש"ע ישנו בשאלה דיוכל לשאול אק"פ ע"ש בפ' בא אך ק"ל הא התוס' כ' בכריתות די"ג דלאחר שנזרק דמו ליתא בשאלה וצ"ל דנ"מ קודם זריקה וצ"ק דאסור לשבור עצם שי"ב מוח והנה בשו"ת מהר"ם מינץ כ' הא דלאחר זריקה ל"מ שאלה משום דל"א דיבור ומבטל מעשה אבל אחר שחיטה מהני שאלה דשחיטה לאו עבודה דגם בחולין צריך שחיטה ע"ש ולפ"ז ז"נ במדבר שנצטוו ישראל על השחיטה משא"כ קודם מ"ה אז דלא נצטוו על השחיטה שוב ל"מ שאלה אף לאחר השחיטה ול"צ קרא דל"ה בעידנא ועפ"ז י"ל בקו' האור חדש פסחים דצ"ה דבמאי פליגי איסי בן יהודא וחכמים ולהנ"ל י"ל לפימ"ש האור חדש עה"ת פ' צו דאיב"י ס"ל דחולין בעזרה דאוריי' וגם במדבר נצטוו על השחיטה שפיר ישנו בשאלה אחר שחיטה ושפיר צ"ק דל"נ עדל"ת משא"כ רבנן ס"ל דבשר נחירה אשתרי במדבר ולא נצטוו על השחיטה שוב גם השחיטה הו"ל מעשה ול"מ שאלה שוב ל"צ קרא דל"ה בעידנא. והנה בס' עיר דוד העלה הא דעשה דוחה ל"ת אם העשה הוא רק מחמת הרוב והל"ת היא ודאי ל"א עדל"ת ובאמת דבריו תמוהין מכ"מ א"צ להאריך אולם נ"ל דיש לדבריו מקום עד"ז והוא דהנה בברוך טעם העלה דהא דצ"ל בעדנא דוקא אם ילפינן עדל"ת מכלאים בציצית אבל במקום דהעשה חמירא מל"ת דא"צ לילפותא מכלאים בציצית ורק דחי דהו"ל המור על קל בכה"ג שוב ל"צ בעדנא ע"ש ולפי"ז בל"ת דישנו בשאלה שוב הו"ל חמור על קל ול"צ להיות בעדנא כנ"ל ולפ"ז היכא דבאנו מטעם חמיר על קל י"ל דמ"מ היכא דעשה היא רק מטעם רוב והל"ת היא ודאי שוב ל"ה חמיר על קל דהרי יש להל"ת עדיפות דהיא ודאי משא"כ העשה ל"ה בודאי שפיר י"ל דצריך גם בכה"ג בעדנא אע"ג דישנו בשאלה דנגד זה יש חומרא להל"ת על העשה דהל"ת היא ודאי וק"ל ולפ"ז הכא שוב צ"ל בעדנא דהרי בחולין די"א אמרינן דלמא טריפה היא רק דאזלינן בתר רוב א"כ שוב העשה הוא רק מחמת רוב דאמרינן דהפסח כשר שוב ל"ד דשבירת עצם דהיא ודאי אך ז"א דאם הפסח טריפה שור נפסל הפסח וקיי"ל בו בכשר ולא בפסול א"כ אם טריפה היא ממילא ל"ה ג"כ לאי דש"ע דהקרבן פסול ועפ"ז מתורץ למאוד קו' מהרש"א בפסחים צ"ו בקו' התו' האיך ס"ד דמותר לשבור עצם בפסח דורות הא כיון דכתיב בפ"ש ועצם ל"ח בו כ"ש בראשון והק' מהרש"א א"כ מנ"ל בעצם שי"ב מוח דאסור לשבור כיון דצריך קרא בפ"ש לגופי' דאסור לשבור בפסח דורות ע"ש ולהנ"ל א"ש דלההו"א בקו' הש"ס דנימא בו א"א שובר אבל אתה שובר בפסח דורות ולא ידעינן עדיין הדרש מבו בכשר ולא בפסול שוב ל"צ קרא כלל על עצם שי"ב מוח דתי"ל דל"ה בעדנא ול"ל דישנו בשאלה דהרי לההו"א דאפי' בפסול יש הלאו דש"ע א"כ הל"ת היא ודאי משא"כ העשה דפסח הוא רק מחמת רוב דדלמא היא טריפה ושוב ל"ה חמיר על קל אע"ג דישנו בשאלה שוב צריך בעדנא ול"צ קרא כלל דאיסור לשבור עצם שי"ב מוח ודו"ק: שבירות עצם בפסח דקיי"ל בו בכשר ולא בפסול בתבנית אות יוסף פסחים דפ"ג דפליגי דר' נחמן סובר דאפי' איסור ל"ה בפסול ור' זירא ס"ל דאיסורא מיהא הוי בפסול: שבת הה"מ פי"ב מה' שבת גבי מכבה גחלת של מתכת כ' דאי אין מכוין לצרף דמותר שאין זה מטעם משאצל"ג אלא יש מלאכות שענין המלאכה תלוי ברצונו ואם אינו רוצה לצרף המתכת איננו צירף וראי' מקוטם עץ לחלוץ בו שיניו דחייב לר"א בביצה דל"ג ופשוט דוקא המקטם לחצוץ אבל מקטם עץ בעלמא אע"פ שמ"מ ראוי לחצוץ ופ"ר הוא מ"מ פטור ה"נ דכוותי' ובחתם סופר פ' לולב הגזול דסברא זו תליא בפלוגתא דר' יימר ור' אשי בשבת דקמ"ו ע"ב האי טרפא דאסא אסור דלר' אשי גזר שמא יקטום ע"כ ס"ל אם יקטום העלה מן הענף וראוי לחצוץ בו שיניו דחייב אפי' אינו עושה ע"מ כן והרמב"ם פסק כר' יימר לכך ל"צ להיות לו הושענא אחריתי ע"ש: שבת בביצה פ"ב ס"ל לרבא דאסור למקני שביתה בשבת ובמחנה ראובן עירובין דל"ח דרב לא ס"ל להא דרבא וס"ל דמותר לקנות שביתה בשבת: שבת בשו"ת רע"א החדשות סי' ק"ג דהא דאמר רב דאין מוקצה לחצי שבת הוא רק לשיטתי' דר' מאיר אית לי' מוקצה מחמת איסור מוכח דאין מוקצה לחצי שבת אבל לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דמוקצה מחמת מיאוס חמור אבל ל"ל לר"מ מוקצה מחמת איסור שפיר יכולין לומר דיש מוקצה לחצי שבת: שבת ברשב"א יבמות ד"ו בשם מורו דל"ש עשה דשבת כ"א במלאכה שיש בהן חיוב כרת אבל במלאכה של"ה רק לאו כמו במחמר ל"ה עשה דשבת כ"א ל"ת ובעטרת חכמים ר"ה כ' דתלי' בפלוגתא דרבא ור' אשי דלר' אש יש עשה בשבת אפי' במלאכה שא"ב חיוב כרת כמו ביו"ט רק לרבא דס"ל שבתון לאו עשה ול"ה עשה בשבת רק מקרא בחריש ובקציר תשבות ל"ה עשה כ"א במלאכות שי"ב חיוב כרת ובברוך טעם פ"ג מדין עדל"ת כ' דהרשב"א ל"כ רק למ"ד דביו"ט ל"ה ע' ורק ל"ת שפיר י"ל דל"ה ע' כ"א במלאכה שי"ב חיוב כרת אבל למ"ד דאף יו"ט הוי ל"ת ועשה מוכח דיש עשה בשבת אף במלאכות של"ה חיוב כרת: שבת בכריתות די"ט כ' רש"י ז"ל דר' אליעזר ל"ל דר' נחמן דדריש מלאכת מחשבת אסרה תורה ובחידושי הגאון חת"ס הנדפס בחי' הרמב"ן שבועות דה"ט דבחגיגה ד"נ כתב רש"י ז"ל דהא דאמרינן דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה משום דדרשינן סמוכין וכיון דר"א מתלמידי ב"ש דל"ל סמוכין לכך לא ס"ל מלאכת מחשבת אסרה תורה: שבת במהר"ם לובלין שבת דקל"ג דבשבת ל"ה כ"א ל"ת לבד ולא עשה ובשלום ירושלים לירושלמי שבת כ' דתלי' בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע במכות דכ"א דלמאן דמוקי לה בשביעית ס"ל דויום השביעי תשבות קאי על שביעית ושבת ל"ה עשה ולאידך מ"ד שבת הוי עשה והאחרונים כ' דתלי' בפלוגתא בשבת קי"ד דלחד מ"ד שבתון שבות לאסור קניבת ירק לדידי' ל"ה עשה בשבת ולמ"ד דקניבת ירק מותר שבתון לעשה דשבת: שבת בבכור שור תענית כ' דלש"ס דילן שבת דס"ב דעונג לחוד ושמחה לחוד שבת לא מקרי כלל יום שמחה רק עונג ובשערי דעה סי' ר"ה דפלוגתא זו מפורשת בספרי הובא בילקוט פ' בהעלותך ע"פ וביום שמחתכם אלו השבתות ר' נתן אומר אלו התמידין ות"ק ס"ל דשבת יום שמחה ור'