ילקוט הרועים קמו

כר' חסדא דרוב וקרוב הולך אחר הרוב ור' אדא בר אהבה ס"ל דרוב לא עדיף מקרוב ובמי נדה דל"ב דרב ס"ל רוב וקרוב אין הולכין אחר הרוב: רוב בגינת וורדים כלל ס"א דהא דרוב עדיף מחזקה רק לדידן אבל לר' מאיר רובא לא עדיף מחזקה רוב בחולין די"א ילפינן רוב מקראי והתו' הק' כיון דאזלינן בתר חזקה כ"ש בתר רוב ותירצו דלראב"י פריך דלא ס"ל חזקה מקרא וכ' במהרש"א דס"ל דהוי הללמ"ס ואין דנין ק"ו מהלכה ע"ש ועיין באות א' אין דנין קיו מהלכה ולמ"ד דיליף ק"ו מחזקה שפיר י"ל דילפינן רובה מק"ו מחזקה ובאור חדש קדושין דע"ב דלר' אליעזר דס"ל דמכשירי מילה דוחה שבת ס"ל דילפינן רוב מקרא ולא מהללמ"ס ע"ש: רוב בפנ"י קדושין דע"ט דר' יעקב ע"כ ס"ל דאין הולכין בממון אחר רוב ע"ש: רוב הפמ"ג נסתפק אי רוב וחזקה מועיל לב"נ א"ד גזיה"כ רק בישראל מהני ולא בב"נ ובשו"ת ברית אברהם כ' דאי רוב מטעם ודאי מהני רוב ג"כ לב"נ ואי רוב ל"ה רק ספק ל"מ לב"נ ורק בישראל חדשה התורה דמועיל ועיין באות ס' אי ספק מותר בב"נ ע"ש דתלי' בדין ספק דאורייתא לחומרא" רוצח בחתם סופר יו"ד סי' קס"ג דלר"ל חייב בעריות וברוצח אף בקרקע עולם ע"ש ועיין אות ע' עריות" רוב בשו"ת בית אפרים אע"ז סי' י' דע"כ ל"מ רובא דליתא קמן אלא דוקא היכא שהמיעוט נמי ליתא קמן משא"כ היכא דהרוב ליתא קמן ואי ניזול בתר מיעוט הוי איתא קמן בכה"ג ל"מ רוב וזה רק למ"ד דס"ל דל"מ רובא דתלי' במעשה משא"כ לרבא דס"ל דמהני רובה דתלי' במעשה והיינו דיליף רוב ממשמעות דאחרי רבים להטות ה"ה דס"ל דאזלינן בתר רוב דליתא קמן אע"ג שהמיעוט איתא קמן ע"ש כי כמה הלכתא איכא למשמע משם: רודף דקיי"ל דהיכא דיכול להציל בא' מאברי' דלא ניתן להצילו בנפשו כ' המל"מ פ"ח מה' רוצח בשם הריב"ש דדוקא אחר אסור להורגו אבל הנרדף מותר להרגו ואף שיכול להציל בא' מאברי' והרגו פטור ובס' מנחת אהרן בסנהדרין בסופו דדוקא למ"ד מיתה לזה ותשלומין לזה חייב י"ל כד' הריב"ש אבל למ"ד מיתה לזה ותשלומין לזה פטור ולשי' רש"י ר' אשי ורבה ג"כ ס"ל דפטור ניחא לשי' הריב"ש ועיין תוס' כתובות ד"ל ד"ה ר"א ע"ש ובפרשת דרכים זוטא אות מ"ד דר' יונתן בן שאול לא ס"ל כס' הריב"ש הנ"ל ועיין בשעה"מ פכ"ד מה' שבת שמחלק חילוקים בזה: רודף במל"מ פכ"ד ה' שבת ה"ז נסתפק ברודף אחר נערה המאורסה בשבת אי מותר להצילו בנפשו ובנוב"י מהדו"ת סי' ס' בהגהות בנו ז"ל דלר"ה דס"ל קטן הרודף ניתן להצילו בנפשו ע"כ דהטעם משום הצלה מותר להורגו בשבת ולהחולקים על ר"ה וס"ל דצריך שיקבל עליו התראה נמצא הוא עונש ואסור להורגו בשבת והרמב"ם פסק כר"ה ור' אלעזר בר"ש ג"כ ס"ל כר"ה דהוא משום הצלה ובמרגניתא דרב פ' בראשית דלמ"ד משאצל"ג פטור ניתן להצילו בנפשו בשבת ואי משאצל"ג חייב לא ניתן להצילו בנפשו ע"ש: רואין את אינו מינו כאלו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו וכ' בטהרת הקודש זבחים דע"ח דתלי' בפלוגתא דר"י ור"ל בחולין דק"ג דלר"י דהאיסור בכל האיסורים הנאות גרונו לדידי' ל"א רואין אבל לר' לקיש דס"ל דהאיסור הנאות מעיו לדידי' אמרינן רואין ע"ש: ריבוי ומיעוט בחת"ס חו"מ סי' כ"ה דר' אליעזר בר"ש דריש בריבוי ומיעוט כר"ע: ריח הגט דפסול לכהונה אי הוא מה"ת או רק מדרבנן כ' בשו"ת שאגת ארי' החדשות סי' ב' דתלי' בפלוגתא דר' ינאי בגיטין פ' המגרש ס"ל דריח הגט דפוסל לכהונה רק מדרבנן ולר' יוחנן ריח הגט פוסל לכהונה ד"ת ורב ג"כ ס"ל דפוסל מה"ת ובסוף מסיק די"ל דלכ"ע פוסל מן התורה ובהשמטות להגאון מהרי"ש דרב ורבא ס"ל דהוא מה"ת ולדידן היא רק מדרבנן ועוד כ' דתלי' בפלוגתא דב"ש וב"ה דלב"ש דלא יגרש כו' אא"כ מצא בה ע"ד ס"ל דהיא מה"ת ולדידן הוא רק מדרבנן: ריחא מלתא בפלחי סי' ק"ח אי ריחא מלתא ד"ת או רק מדרבנן פליגי אביי ורבא דאביי ס"ל דריחא מלתא הוא מה"ת ורבא ס"ל דהוא רק מדרבנן וע"ש ולשי' הרי"ף דלכך ס"ל לרב ריחא מלתא דאזיל לשטתו דס"ל מב"מ במשהו ולשי' הריטב"א בע"ז פ"ד דרב ושמואל דס"ל מב"מ במשהו ל"ה רק דרבנן ועיין מ"ש באות מ' מזה ותלי' בזה אי מב"מ מה"ת גם ריחא מה"ת והנה מה דס"ל ללוי דריחא לאו מלתא היא כ' באור חדש פסחים דע"ו דלדידן דס"ל מב"מ בטל לא התיר לוי לכתחילה רק בדיעבד משא"כ למ"ד דמב"מ לא בטיל התיר לוי אפי' לכתחילה ובחתם סופר ע"ז דנ"ה כ' דלמ"ד דיליף טע"כ מגיעולי מדין י"ל גילה רחמנא טעמא ה"ה ריח אבל למ"ד גע"נ חידוש ולא ילפינן אלא ממשרת מוכח דריחא לאו מלתא היא כלל ובמ"א הערותי די"ל דתלי' בפלוגתא דסוף ג"ה דר"י ור"ל אי החיוב באיסורין על הנאות גרון י"ל ה"ה לריח דחיך אוכל יטעם אבל לר"ל דס"ל דהנאה במעיו בעינן ופשיטא דאף דיש הנאות החיך מהריח מ"מ ל"ה הנאות מעיו ויש לעיין: ריבית במקנה קדושין ד"ו שי' ה"ר ירוחם דמקדש בריבית קציצה אינה מקודשת דתלי' בפלונתא דלרבא דס"ל א"ע לא מהני ולכך ר"ק יוצאה בדיינין שפיר אינה מקודשת משא"כ לאביי דס"ל אע"מ רק דהתורה אמרה אהדר כי היכי דניחי ל"ה רק כחוב בעלמא ושפיר מקודשת: ריבית אי מותר לב"נ בב"נ חבירו עיין תוס' פא"נ ובנתיבות סי' קפ"ב דתלי' בפלוגתא דתנאי דלתנא דבי מנשה דיליף גזל בב"נ מקרא כירק עשב ולא כירק גינה גם ריבית אסור בב"נ חבירו ולמ"ד דיליף גזל מכל עץ הגן מותר ריבית בב"נ מב"נ חבירו ע"ש: ריבית בחת"ס יו"ד סי' קל"ד אי מותר להלוות מעות יתומים בריבית תלי' בפלוגתא דלר"ס ברי' דר"ה אסור להלוות מעות יתומים בריבית משא"כ לרבינא מותר להלוות מעות יתומים בריבית: ריבית באור חדש פ' בהר דרבא ס"ל דאין איסור ריבית בפחות משו"פ ופליג אברייתא ע"ש: רוב דשי' הריב"ש דב' חזקות עדיף מרוב והאחרונים כתבו דרק כששני החזקות באין ביחד משא"כ כשמעיקרא בא חזקה אחת נגד הרוב דנתבטל נגד הרוב ואף דאח"כ בא עוד חזקה א' מ"מ אין חוזרת וניעור כיון דכבר נתבטלה חזקה הראשונה ובשו"ת משיב כהלכה אע"ז סי' ו' דז"ד לרבנן דל"א סמוך מיעוטא לחזקה משא"כ לר"מ דאמר סמ"ל חזינן דחזקה הראשונה לא נתבטלה לגמרי ושפיר מצטרפת אח"כ עם חזקה הב' לבטל הרוב לגמרי: ראי' הרמב"ם פ"ב מחגיגה דקטן שהגיע לחינוך חייבין להעלותו מס"ת כדי לחנכו במצות שנאמר יראה כל זכורך ותמהו מחגיגה ד"ד דאמרינן דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ובקדושת ישראל כסובו' בחידושיו דהש"ס אזיל לאביי דס"ל אשה בעלה משמחה ולדידי' חייבין להעלותן רק מדרבנן אבל לרבא חייבין מדאורייתא להעלותו ופסק הרמב"ם כרבא: ראי' בצל"ח סופ"ק דפסחים בשי' הירושלמי דטף ונשים חייבין בראיית פנים בעזרה אע"ג דפטורין מקרבן דס"ל להירושלמי כר' אמי דמי שאין לו קרקע פטור מראי' ע"כ גז"ש לחייב נשים וקטנים אבל הש"ס שלנו בחגיגה חולק אר' אמי וגז"ש לגרים לחייבה בראי' אע"ג שא"ל קרקע ממילא אין חילוק בין ראיית פנים ובין קרבן ראי' והפטור מזה פטור מזה ועיין לעיל אות ר' ראי': ראי' ברמב"ם פ"א מחגיגה בהפריש עולת ראי' ומת יורשים חייבים להקריב ובחמדת שלמה קדושין י"ג דר' אבא בר ממל דס"ל בירושלמי אפילו בלא הפריש חייבין להביאו דס"ל כעולא בעירוכין דכ"א דא"צ דעת בשעת הפרשה במפריש עולה על חבירו ולדידן דקיי"ל כשמואל דבשעת הפרשה צריך דעת שפיר צריך הפרשו מחיים ע"ש: ריבוי ומיעוטא בעל"נ סוכה ד"מ דר' יוסי דריש ריבוי ומיעוטא ולא כלל ופרט ולא ממעטינן רק דבר שא"ד כלל למיעוט כבשבועות ד"ד ריבית דשי' רש"י דמותר ע"ו שליח כ' בח"ס בסוגיא דערב דרק למ"ד שומא מלתא בב"מ דצ"ב ולמ"ד שומא לאו מלתא ליתא לדיני דרש"י: רוב הת"ש סי'