ילקוט הרועים קמד

בסופו ומבואר דגם במילואים כתיב והקטיר המזבחה והדר והיה לאהרן ולבניו ונלמד משם דלא זכו בבשר קודם הקטרת אימורין רק דאם נאבדו גילתה התורה יהיה לאהרן ולבניו מ"מ וא"נ דבבעלים ל"ש זאת ומותרין לאכול קודם הקטרה אם כן ל"ל קרא חייל דבמילואים הי' אהרן ובניו הבעלים כמבואר ברש"י ועיין בפנים יפות וע"כ דגם הבעלים אסורין קודם הקטרה: קהל גרים בערוך לנר סוכה כ"ח אי ממעטינן מן בני ישראל גרים תליא בפלוגתא ביבמות ע"ח דלמ"ד קהל גרים לא אקרי קהל ממעטינן מישראל גרים אבל למ"ד דאקרי קהל לא ממעטינן: קטן בעל"נ נדה דל"ה בשיטת הרמב"ם דטומאת טיפת זיבה אינה רק בבן ט' שנים ויום א' שגם ש"ז שלו מטמא אבל בפחות מט' שנים שש"ז שלו לא מטמא גם זוב שלו אין מטמא ואע"ג דרבא פשיט דקטן ראיה שלו מטמא ז"ד אם קטן אתי מזאת תורת אבל הרמב"ם דפסק כר' יהודא דיליף קטן מאיש איש ואתי הקישא דזיבה לש"ז לומר היכא דש"ז לא מטמא גם זיבה לא מטמא: קטן או"נ דשי' הרשב"א דאיסור דרבנן מותר ליתן לקטן בידים כ' בדו"ח לרע"א חגיגה דמ"מ אי' דאורייתא דנתערב ברוב ומדרבנן ל"ב זה גרע ואסור להאכיל לקטן וכן בכל ספק איסור אף להרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא בכ"ז אסור ליתן לקטן ובבית יוסף או"ח רס"ט דאף דאיסור דרבנן לדידן אסור ליתן לקטן בכ"ז בכה"ג כשלא ישתו הקטנים יהיה אצל הגדולים ברכה לבטלה שרינן ליתן להו בידים ובישוע"י או"ח סימן שמ"ג דדבר שאסור מדרבנן רק מחשש שלא יגע באי' תורה לכ"ע מותר ליתן לקטן בידים: קידוש בח"ס בסוגיא דקא"נ דב"ש סבירא לים דמה"ת צריך לקדש על היין דוקא אבל ב"ה ס"ל דמה"ת יי"ח בקידוש בתפילה ורבנן דתקנו לקידוש על הכוס וע"כ היין גורם לקידוש דאם לא כן ל"ה צריכין לכפול הקידוש. והנה הא דצריך שיטעום כ' במחנה לוי סוף פסחים דרבא ואמימר ומר זוטרא סבירא ליה דהמברך דצריך שיטעום סגי בטעימת משהו ור' אשי סבירא ליה דצריך מלוא לוגמי': קנס בישוע"י יו"ד דאף למ"ד דלא קנסו שוגג אטו מזיד בכ"ז בכה"ג שהקנס היא רק שלא ירויח בעשייתו בכה"ג פשיטא דקנסו שוגג אטו מזיד ומה"ט בחמץ שעעה"פ קנסו אף בשוגג כיון שאם עשה כדין והיה מבערו גם כן הי' מפסיד החמץ: קני את וחמור בב"ש סי' ל"א דמה"ט ל"ה בתך בפרוטה ופרתך בפרוטה קאו"ח הואיל דהפרה גם כן נקנית מה"ת רק מדרבנן ל"ק ובשו"ת בית יצחק א"ע סי' צ"ד דבזה פליגי אביי ורבא בגיטין ד"ח דאביי דסבירא ליה מתוך של"ק נכסים ל"ק עצמו אף דנכסים קונה מדאורי' בכ"ז אמרי' מתוך ורבא ס"ל עצמו קנה נכסים ל"ק והטעם דבכה"ג ל"ה קאו"ח כהב"ש ל"ה קאו"ח: קל וחומר בהפלאה פסחים דר"ע דס"ל אב"ח אלא שריפה ס"ל דנין קו"ח מהלכה וכן ס"ל לר' יהודא: קנין דרבנן אי מהני להיות דאורייתא כ' בשו"ת קול אריה סי' י"ח דתליא בפלוגתא דלמ"ד ק"פ כקה"ג מהני קנין דרבנן לדאורי' משא"כ למ"ד לאו כקה"ג דמי' ל"מ קנין דרבנן להיות דאורייתא ולעיל אות ה' היפקר כתבתי לדחות ד' הט"ג שכ' דלכך ל"ה קנין דרבנן כדאורי' מטעם היפקר ב"ד דל"ה היפקר לכול וכתבתי עפימ"ש הפנ"י הובא ב"ט שי' למהר"ץ הא דאצטריך ללמוד היפקר מקרא דונטשת דבלא"ה ל"ה מועיל כיון דנכסי אדם זכה בהם ע"י קנין שהוא במעשה ל"א דיבור ומבטל מעשה ורק מגזיה"כ דמהני היפקר וע"כ בעינן דומיא דשמטה שהיא היפקר לכול אבל היפקר ב"ד דהוי כמעשה מהני אע"ג דל"ה לכול וא"ש קו' הגר"ע איגר בפ"ה דפאה מ"א אירושלמי הובא בתוי"ט דלכך פטור ממעשר משום דהיפקר ב"ר היפקר הא ל"ה היפקר לכול רק לעניים וליחייב במעשר כפ"ד מ"ה. ולהנ"ל א"ש דהיפקר ב"ד ל"צ היפקר לכול ולפימ"ש ב"ט שי' דהא דבעינן ג' בהיפקר שיהי' א' זוכה כו' ובשארי קנינים לא תקנו שיהיו בפני ג' ע"כ הטעם ג"כ משום שהוא רק בדיבור ולפי"ז הסברתי סברת הר"ן ריש פסחים דלכך מהני ביטול בחמץ מטעם היפקר אע"ג דל"ה בפני ג' משום דחמץ בלא"ה א"ב של אדם רק דעשאו הכ' להיות ברשותו ע"כ בג"ד כיש סגי ע"ש. ולהנ"ל מובן מאוד כיון דבחמץ מעת שהגיע שש נאסר בהנאה ונפקע בלא"ה קנין שלי בחמץ ונתבטל ממילא מעשה הקנין רק דעובר מטעם גזיה"כ דעשאו הכ' כאלו הוא ברשותו וכיון דל"ש בחמץ לומר ל"א דיבור ומבטל מעשה ע"כ שפיר מועיל ביטול וא"צ ג': קרבנות ציבור בפי' המשניות לרמב"ם ריש זבחים וברע"ב דהא דקרבנות שנזבחו שלא לשמן ל"ע לשם חובה ה"ד בקרבנות יחיד אבל בק"צ עלו גם כן לחובה ובשעה"מ פט"ו מפסוהמ"ק ובפנ"י ביצה דכ"א הטעם דבציבור סכין מושכתן למה שהן ותליא בזה דלר' שמעון דל"ל סכין מושכתן גם בציבור לא עלו לשם חובה: קרבן עולה ויורד בתוס' רע"א פ"ב משבועות מחדש דבקרבן עולה ויורד חייב גם כן מתעסק אף דבכ"מ פטיר מתעסק קרבנות ביומא ד"ו פליגי אי איכא טמאין וטהורין בהאי בית אב אם טמאין עבדי וב"ט שי' למהר"ץ הוכיח דבר קפרא ס"ל אפי' איכא טמאין וטהורין בבית אב טמאין נמי עבדי: קריאת מגילה בת"ת ט' אות קי"ג דרבה ור' יוסף במגילה ד"ד אזלי לשיטתייהו דרבה ס"ל כרב מגילה ד"ה דבזמנה קוראין אותה ביחיד ע"כ גזרינן ש"י משא"כ ר' יוסף סבירא ליה כר"א דבזמנה נמי בעשרה ול"ש ש"י כמו בקריאת ס"ת כמ"ש התו"ח פ"א דמגילה: קרבן בע"ז דמ"ו בעי רמב"ח המשתחוה להר אבני' מה למזבח מכשירי קרבן כקרבן א"ל ובת"ת עשירי ד"ח דרב ור' יוחנן בזבחים נ"ט לענין נפגם המזבח ומודו דאם מתקן המזבח כשר ע"כ דסביר ליה דהיכשר קרבן לאו כקרבן ורבא דס"ל דהיכשר קרבן כקרבן מזבח שנפגם א"ח ונראה: קרבן הא דקיי"ל דקלב"מ לא פטור מקרבן כ' במשיב נפש פסחים דכ"ט די"ל הטעם דקרבן הוא לצי"ש וקלב"מ גם כן מחויב לצי"ש מה שאין כן לרחבה"ק דפ' הצל"א דלדידיה קלב"מ פטור אף לצי"ש ה"ה דלדידי' קלב"מ פטור אף מקרבן: קרבן בעל"נ סוכה דמ"ז אי מקריב קרבן צריך לינה תליא בפלוגתא דתנאי בחגיגה די"ז דע"כ לר"מ ולראב"י ל"ד דרשא דכל פינות כת"ק וכראבר"ש וע"כ ס"ל דמשום שלמי שמחה ל"צ לינה קרבנות הבאין בטומאה דאין נאכלין בטומאה כ' בטה"ק זבחים דט"ז דאף שהבשר טהור בכ"ז אין נאכל אולם בתוס' יומא ד"ז ד"ה דם מבואר היכא דהבשר לא נטמא מותר באכילה ובמשיב נפש פסחים דע"ח דתליא בפלוגתא דלר"א דיש דם אע"פ שאין בשר ולא תליא הזריקה בבשר שי"ל אף דנזרק בטומאה בכ"ז הבשר נאכל משא"כ לר"א דאם אין דם אין בשר ודם ובשר כחדא חשיבא שי"ל דהיכא דנזרק בטומאה אין הבשר נאכל ובטה"ק כ' דתליא בטומאה הותרה בציבור ובכ"ז אין נאכל בכה"ג היכא שהבשר טהור מותר באכילה משא"כ למ"ד דחי' בציבור אף שהבשר טהור אסור ובבית יצחק א"ע סי' ד' הביא לחלק בין טומאת הדם דהציץ מרצה מותר באכילה אבל בטומאת הגיף דאין הציץ מרצה אף דדחוי בציבור בכ"ז הבשר אסור: קרקע בתוס' ב"ב דמ"ד ע"ב ד"ה דלה"ל קרקע מעולם משמע דאפשר שא"ל קרקע ובעלמא אמרינן דא"ל אדם מישראל שא"ל קרקע ובח"ס סוגי' דע"ד דלרמב"ח דסבירא ליה משחק בקוביא הוי אסמכתא וה"ה ד"א בא"י או מקום קבר אבל למה דקיי"ל כרב ששת דמשחק בקוביא ל"ה אסמכתא שפיר יכול לשעבד חלקו בא"י או בקבר: ק"ש בהפלאה ברכות דמחולקים ר"ג וחכמים וגם ר"ג ס"ל הס"יג אלא דס"ל דזמן ק"ש דערבית עד הנץ החמה מה"ת וכר' עקיבא ועשו הרחקה בעה"ש ורבנן ס"ל דעיקר זמנו עה"ש ועשו הרחקה עד חצות: ראי' הרמב"ם פ"א מחגיגה דמי שבא בעזרה ביום ראשון דיו"ט ולא הביא עולה לא די של"ע מצוה א עובר