ילקוט הרועים קמג

החמה דלכתחילה הוי לילה לכ"ד שמצוותו ביום וכיון דאסור לקרות ק"ש בלא תפילין ממילא זמן ק"ש מהנץ אבל לדידן דלילה זמן תפילין לכך זמן ק"ש משיכיר כו': ק"ש ותפילין איזה מהם קודם כ' בפני יהושע ברכות די"ד דלמ"ד לילה לאו זמן תפילין ואין מצותה אלא בהנץ החמה ממילא ק"ש קודם לתפילין ומה"ט קרא רב ק"ש קודם תפילין אבל למ"ד לילה זמן תפילין ולאחר עה"ש תיכף זמן תפילין ממילא תפילין קודם לק"ש: ק"ש בפנ"י ברכות דט"ז הביא שי' הרי"ף דלר"י כל פרק ראשון בעי כוונה אע"ג דרבא לנפשי' ס"ל דרק בפסוק ראשון לבד בעי כוונה וכ' הפנ"י נהי דרבא ס"ל דרק בפסוק ראשון לבד בעי כוונה היינו משום דפסק כר' מאיר משא"כ הך ברייתא דמצריך כוונה מקרא דוהסכת כו' ויליף ק"ש מגז"ש דתורה הך ברייתא ס"ל דבכל הפרק בעי כוונה: קידוש החודש בצל"ח ביצה דט"ו ודט"ז דסוגי' דפ' ראוהו ב"ד דדריש חק על קידוש החודש סובר כהאי תנא דהכל נידון בר"ה אבל רב תחליפא לא דריש האי חק על קידוש החודש והא דאין מקדשין החודש בלילה היא רק לר' מאיר דס"ל דאף דיני ממונות אין גומרין בלילה וס"ל כר' מאיר או דבאמת ס"ל דקידוש החודש גומרין בלילה אם נתקבל העדות ביום מקדשין בלילה ורב ס"ל כברייתא דר"ה דאפילו גמר קידוש החודש אינו בלילה לכך אם לא הזכיר של ר"ח בערבית אין מחזירין אותו אבל ת"ק סובר כר' תחליפא וכר"מ ושפיר מקדשין בלילה בגמר קידוש ולכך אם לא הזכיר ר"ח בערבית מחזירין אותו: קדשים בזבחים דנ"א קמבע"ל דבר הלמד בגז"ש מהו שילמוד בהיקש ובהורה גבר הוריות דהסוגית פליגי בזה דהסוגיא דהוריות ס"ל דבר הלמד בגז"ש בקדשים אין חוזר ומלמד בהיקש והסוגיא דיבמות ס"ל דחוזר ומלמד בהיקש ע"ש: קדושין שאין מסורין לביאה בבית הלוי ב"ק דנ"ד דלרבא דס"ל כר' יונתן דל"א או לחלק מוכח דקשאמס"ל ל"ה קדושין ומ"ד דס"ל קדשאמס"ל ל"ה קדושין בע"כ ס"ל כר' יונתן ולדידן דקיי"ל דקדשאמס"ל הוי קדושין פסקינן כר' יאשי' דאו לחלק ואל"ה משמע שניהם כאחד: קיום שטרות בשי' ה"ר אביגדור דאם טוען הבע"ד מזויף דצריך קיום מה"ת כ' בחוסן ישועות ב"ב דצ"ג די"ל דרק לדידן דקיי"ל אין הולכין בממון אחר רוב אבל למ"ד הולכין בממון אח"ר א"צ קיום אף אם טוען הבע"ד מזויף: קדשים פלוגתא דחזקי' ור' יוחנן זבחים דנ"ו במחשב לאור ג' דלחזקי' כשר דהא לא אינתיק לשריפה ולר' יוחנן פסול דהא אדחי מאכילה ובצל"ח ברכות ד"ט ר"ל דתליא בפלוגתא דראב"ע ור"ע דחזקי' ס"ל כראב"ע דהפסח נאכל רק עד חצות ולר"ע ט"כ כר"י ושוב דחה זה וכ' דגם ראב"ע ס"ל כר' יוחנן רק ר' אליעזר הגדול ס"ל כחזקי' ובנודע בשערים בדרשותיו דפלוגתא דחזקי' ור' יוחנן הוא תליא בפלוגתא ביבמות דפ"ג דחזקי' ס"ל דנותר שלא בזמנו נשרף בלילה והא דנותר בזמנו דאינו נשרף בלילה ע"כ דל"ה נותר גמור עד הבוקר ע"כ ס"ל במחשב לאור ג' דכשר אבל ר' יוחנן ס"ל דגם נותר שלב"ז אין נשרף בלילה ע"כ נעשה נותר גמור תיכף בלילה לכך ס"ל במחשב לאור ג' דפסול: קברי עכו"ם בישוע"י יו"ד ה' אבילות בשי' היראים דלרשב"י דקברי עכו"ם אין מטמא דגם במנע ומשא אין מטמאין דפליגי בזה ב' הלשונות בסנהדרין פ' נגמר הדין דלל"ק ס"ל דמודה רשב"י דבמגע ומשא מטמא ולל"ב גם במגע ומשא אין מטמא: קדשים קלים בצל"ח ביצה דכ"א דרב אויא מחלק בין ק"ק לקדשים קלים דבקדשים קלים ל"א משולחן גבוה קזכו ור' הונא ס"ל דאין חילוק ולעולם אמרינן משולחן גבוה קזכי ע"ש ובאות ק' כתבתי דרש"י סותר א"ע בזה אי בעלים בשאר הבשר אמרינן משולחן גבוה קזכי והוא פלוגתא דאמוראי ע"ש וממולא גם ר' אויא ור' הונא פליגי בזה ודו"ק. והנה לר' יוחנן בקדושין דנ"ה דאמר עדיין הוא מחלוקת ס"ל לר' יהודא דל"א כלל כהנים משלחן גבוה קזכי ובנודע בשערים בדרושיו האריך בזה דרק לרב חזר בו ר"י: קברי עכו"ם דאין מטמאין באוהל אבל במגע ובמשא מטמאין כ' בתפארת יונתן פ' מטות דז"ד עכו"ם שמקיימין שבע מצות אבל עכו"ם שאין מקיימין ז' מצות ב"נ אין מטמאין אף במגע ובמשא וזה שי' היראים. וב"ט שי' למהר"ץ דלרבנן דס"ל משרת לטע"כ וס"ל ל"א תורה אלא כב"י וס"ל בזה כר"ש דנזיר שמשון אינו נזיר כלל ע"כ פליגי וס"ל דקברי עכו"ם מטמאין באוהל. ובח"ס בסוגיא דאין מעברין נב"נ דר' יהודא ס"ל קברי עכו"ם מטמאין באוהל: קבוע בתפארת ישראל פ"ב דמכשירין דרק באיסור בממשות שייך איסור קבוע ולא במה דתליא במחשבה. ובשלום ירושלים שקלים דר' יוחנן ס"ל קבוע לאו חידוש ואע"ג דהוי נגד חזקה אמרינן ור"ל ס"ל קבוע חידוש ול"מ נגד חזקה: קדשים קלים בצל"ח פסחים ד"צ דהא דפשיטא דלריוה"ג יוכל למכור שלמיו משום דממון בעלים ז"ד לאביי אבל ר' אושעי' סבורא ליה דאפי' לריוה"ג א"י למוכרו וע"כ הרמב"ם אף דפסק כריוה"ג בכ"ז פסק דא"י למוכרו: קדשים בח"ס פסחים דע"ד דאביי סובר דמליחת קדשים ל"ה כמליחת קדירה אלא במליחת צלי ורבא ס"ל דמליחת קדשים הוי כמליחת קדירה: קדשים דכ' התוס' בכריתות די"ג דלאחר שנזרק דמו ליתא בשאלה וכ' במספר צבאם שבועות דכ"ד דז"ד למ"ד תשנב"ע דאורייתא אבל למ"ד חשנב"ע ל"ד מועיל שאלה אחר שחיטה: קדשים בזבחים ליד מתרץ ר"א כל שבידו ל"ה דיחוי ובח"ס בסוגיא דק"ק בטיל דר' פפא ושאר אמוראי ורבא סבירא לי' דבקדשים אפי' מה שבידו הוי דיחוי ואנן כר"א קיי"ל קדשים דקיי"ל דכהנים אכלו ובעלים מתכפרין כ' בהפלאה פסחים דז"א אלא בחטאת אבל באשם דל"כ ביה כפרה אלא שניתן מדמו לבהונות לא מהני אכילת כהנים שיתכפרו. קרשים דשי' רש"י תמורה ד"ט דבחלק הבעלים דישראל ל"א משולחן גבוה קזכי ועמש"ל וי"ל דתליא בזה דלמ"ד נונ"ד א"ק ביו"ט אע"ג די"ב אכילת אדם מ"מ עיקרו לגבוה ומשולחן גבוה קזכי וא"נ דבחלק הבעלים ל"א משולחן גבוה קזכי וקשה דעדיין הו"ל אכילת הדיוט והוי כבהמה חציו של ישראל דמותר משום דא"א בלא שחיטה וע"כ דבחלק בעלים גם כן משולחן גבוה קזכי משא"כ למ"ד דנונ"ד קריבין ביו"ט שי"ל דבחלק הבעלים ל"א משולחן גבוה קזכי: קדושה בשו"ת בנין ציון סי' א' הוכיח דר' יהודא סבירא ליה קדושה ראשונה קדשה לע"ל ולא כדברי הטו"א במגילה ד"כ דר' יהודא סבירא ליה דלא קדשה לע"ל: קודש בפנ"י פסחים די"ט דהא דרביעי בקודש ל"ה רק מדרבנן לשי' רש"י ז"ד לרב יהודא דאמר צירוף דרבנן ומעדותו של ר"ע נשנית משא"כ לר"ל ור' יוחנן משום ב"ק ור"נ א"ר בר אבוהו דכולהו ס"ל צירוף דאורייתא מקרא ומעלות דחומר בקודש הוי דאורייתא בין לענין צירוף וכ"ש לענין ד' בקודש ולרבינא משמי' דרבא דאפילו בקדשים אין אמ"א לדידיה ד' בקודש וצירוף הוי דרבנן ורבא סבירא ליה ד' בקודש מדרבנן ולר"ל הוי דאורייתא וכן לר"ע דלכ"ע ס"ל לדידיה דהוי מה"ת בכ"ז נסתפק הפנ"י די"ל גם כן דס"ל דרק מדרבנן ועדותו של ר"ע רק מדרבנן ור' אדא ב"א ורבינא דפליגי אליבא דרבא אי בקדשים אוכל מט"א היינו פלוגתייהו ברביעי בקודש אי הוי דאורי' אי רק מדרבנן ובדי"ז כ' דהא דרביעי בקודש מדרבנן רק למ"ד דאמרינן דיו אפי' דמיפרך קו"ח משא"כ למ"ד דל"א די' שי"ל ד' בקודש מה"ת והיינו למ"ד אמ"א בקדשים דאל"כ לא משכח"ל ד' בקודש מה"ת לשי' רש"י דעצים ולבונה רק מדרבנן: ק"ק בהפלאה ב"ק פ"ז דמשמע בקדושין דנ"ב דר' מאיר ס"ל כריוה"ג דק"ק ממון בעלים: קרבנות הצל"ח פסחים ובמאיר נתיבים נסתפקו אי גם בבעלים אמרינן דאינם אוכלים קודם הקטרת אימורין ולדעתי הדבר מבואר בתוס' יומא ד"ה בד"ה סמיכה