ילקוט הרועים קמ

ובשו"ת שיבת ציון סימן ג' דהראב"ד לשיטתו בפ"א דמ"א שפסק כר' ששת בכורות ד"ז ואוסר כל שהיה בתוך הטמא אף דלא מגופו ממציץ ע"ש: קטן אוכל נבילות הנה מה דקיי"ל דלכ"ע אסור למספי ליה בידים עיין בפמ"ג או"ח סי' שמ"ג ובנוב"י מהדו"ת או"ח סי' א' דל"ה רק מדרבנן ומה"ת מותר ליתן לקטן איסור והיינו כיון דהוי ג' כתובים ביבמות דקי"ד לא ילפינן מנייהו לעלמא כ"כ הב"י או"ח סי' שמ"ג אולם המהרש"א ביבמות כ' דל"ה ג' כתובים ול"ק דלא לכתוב דם ותיתי משרצים דמה להנך דסני בכזית משא"כ דם דצריך רביעית ולפי"ז למה דס"ל לר"ש דכ"ש למכות ועיין אות כ' דעוד מ"ד ס"ל כן ושפיר הו"ל ג' כתובין ממילא לר"ש הא דאסור למספי ליה בידים הוא רק דרבנן אולם א"נ כשיטת הרבינו יקיר דלר"ש כ"ש ע"י תערובות מותר אם כן שוב יש קולא בדם דעל ידי תערובות מותר באין בו רביעית ושוב י"ל דגם לר"ש אסור למספי בידים מה"ת ועיין אות ב' דיש פלוגתא דאמוראי בשי' הר"י: קטן או"נ להרשב"א אע"ג דאסור ליתן קטנה איסור בידים מ"מ איסור דרבנן מותר לספות בידים לקטן וכ' כל המפורשים דתלי' בזה דלעולם בדרבנן נחתינן חד דרגא ולמ"ד קא"נ ב"ד מצוין להפרישו ממילא באיסור דרבנן א"צ להפרישו אבל אסור ליתן לו בידים משא"כ למ"ד באיסור דאוריי' ג"כ אין ב"ד מצוין להפרישו ממילא באיסור דרבנן מותר ליתן לו בידים וכן מ"ש בשו"ת חתם סופר או"ת דבאיסור שישנו בשאלה מותר ליתן לקטן בידים הוא רק למ"ד דקא"נ אין ב"ד מצוין להפרישו משא"כ למ"ד דב"ד מצוין להפרישו אפי' איסור שישנו בשאלה אסור ליתן בידים ובספר מנחת עני העלה אע"ג דאסור ליתן לקטן איסור בידים ז"ד בישראל אבל לעכו"ם קטן מותרין לספות לו איסור בידים דהקרא לא תאכלם רק לישראל הוא ובשו"ת טו"ט ודעת דשי' הרשב"א רק באיסור שאין לו עיקר מה"ת מה שאין כן באיסור שיש לו עיקר בדאוריי' מודה הרשב"א דאסור ליתן בידים לקטן. ובקטן שהגיע לחינוך אי ביד מצוין להפרישו בדרבנן כ' במי נדה דמ"ו דלמ"ד קא"נ מצוין להפרישו ונהי דאיסור דרבנן אין מצוין להפרישו בלא הגיע לחינוך מכל מקום בהגיע לחינוך מצוין להפרישו אף באיסור דרבנן אבל למ"ד קא"נ אין ב"ד מצוין להפרישו ואף דהגיע לחינוך שיטת הפוסקים דמצוין להפרישו מ"מ באיסור דרבנן אף שהגיע לחינוך אין ב"ד מצוין להפרישו. ובשו"ת זכרון יצחק לב' הגאון משנת חכמי' בפ' תזריע דכ' דפליגי בירו' פ"ג דערלה דר' יאשי' ס"ל דיש עונש על המאכיל לחבירו איסור ור' יצחק ס"ל דאין עונש על המאכיל כ"א איסורא לחוד ע"ש. ובשו"ת חתם סופר סי' פ"ג דלר' שמעון דס"ל כ"ש למכות ע"כ ב"ד מצוין להפרישו ממילא גם באיסור דרבנן אסור עכ"פ להאכילו בידים ע"ש ולד' הפמ"ג סימן שמ"ג ובנוב"י או"ח סי' א' מהדו"ת דמה"ת מותר לספות לקטן איסור בידים הי' א"ש קושית התוס' ביצה די"ב דהקשו מה צורך במבשל גיד ולפ"ז א"ש לפמ"ש בברוך טעם להוכיח דהאי תנא ס"ל דבב"ח מותר בהנאה ממילא מה"ת הוי צורך קצת דיכול ליתן לקטן והנה המתבאר מד' ראשונים והובא בפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ב דטומאה ודם ושרצים יש בהם אזהרה מה"ת גדולים על הקטנים ובשאר איסורים לא ילפינן מינייהו דהוי ב' כתובין רק מדרבנן ע"ש ועפי"ז י"ל לענין אאחע"א דבהנהו ג' הו"ל איסור מוסיף אשאר איסורין דנתוסף איסור שאסור להאכיל לקטן מי שמחויב להפרישו משא"כ שאר איסורים ובפנים יפות האריך האיך חל איסור דם על איסור אחר מה"ת ולפי"ז הו"ל מוסיף ודוק: קטן בחו"מ סי' רמ"ג דקטן זוכה כשדעת אחרת מקנה לו והש"ך שם תמה דכל שהגיע לכלל צרור וזורקו אגוז ונטלו זוכה אף מדאורייתא אף במציאה ובס' מספר צבאם בב"מ כ' דודאי לשמואל מוכרחין לחלק בין ד"א מקנה אבל ר' יוחנן ס"ל דקטן יש לו זכי' מדאורייתא אף דליכא ד"א מקנה ע"ש. ובפנ"י בק"א לקדושין אות נ"ד דהא דאין זכי' לקטן ה"ד לענין שהנותן יכול לחזור אף לאחר שהגיע ליד הזוכה כיון דהזוכה לאו שלוחו דקטן משא"כ לגבי דאחרינא כ"ז שלא חזר בו הנותן ודאי מהני לזכיותו וממילא היכא שמת הקטן ולא חזר בו וממילא זכה הקטן ע"י האחר ומשכח"ל ממון לקטן ובשו"ת חתם סופר חו"מ סי' כ"ח דר' חסדא ס"ל דקטן אין לו ממון ואין בו גזל מה"ת אבל רבה ס"ל דיש לקטן ממון מה"ת בשדעת אחרת מקנה ע"ש: קדושין בש"ע אע"ז סי' מ"ד דכותי' שקידש דצריכה ממנו גט ובב"ש תמה מיבמות דט"ו דס"ל לשמואל דאף לענין קדושין עשאום כגוים גמורים ובישועות יעקב שם העלה דרק לשמואל דס"ל במכות דהלכה כר' יוסי דל"ב כוונה להעיד לכך ס"ל דעשאום כגוים גמורים משא"כ לדידן דקיי"ל כרבי דבעינן שיבואו לב"ד ויכוונו להעיד צריכה גט ע"ש: קידוש השם הרמב"ם והראב"ד מחולקים בע"ז וג"ע וש"ד דהדין דיהרג ואל יעבור ואם עבר עליהם סבירא ליה להראב"ד דממיתין אותו בב"ד והרמב"ם ס"ל דאין ממיתין אותו ובפרדס דוד פ' צו דתלי' בפלוגתא דאביי ורבא דרבא ס"ל כשיטת הרמב"ם דאינו חייב מיתה אם אינו מוסר עצמו ואביי ס"ל כשי' הראב"ד: קיום שטרות שיטת הר' אביגדור הובא בש"ך חו"מ סי' מ"ו דאע"ג דקיום שטרות דרבנן מ"מ אם טוען הבע"ד מזויף צריך קיום מה"ת ובחי' הרי"ם חו"מ ח"ב סי' כ"ח דפליגי בזה בב"ק די"ב ע"ב דר' יוחנן דס"ל אין מקיימין השטר שלא בפני בע"ד דסובר כשי' הר"ת דמה"ת בעי קיום כשטוען הבע"ד מזויף אבל רבא ס"ל דא"צ קיום אף כשטוען הבע"ד מזויף ובאוהל דוד בחי' לגיטין כ' דשי' ר' אביגדור דוקא למ"ד שיעבודא דאורייתא י"ל דהיכא דטוען הבע"ד מזויף צריך קיום מה"ת אבל למ"ד של"ד מוכח דאף אם הבע"ד טוען מזויף א"צ קיום מה"ת ובמהר"ם ברבי כתובות די"ז ע"ב הביא ד' מהרי"ק שהביא ירושלמי אפילו העדים ומכ"ש הבע"ד טוען מזויף א"צ קיום מה"ת דלא כשי' הר' אביגדור ולהש"ס דילן מוכח דרבה ס"ל סברת הר' אביגדור דצריך קיום מכ"ת כשטוען הבע"ד מזויף אבל ר' יוחנן לדידי' מוכח דלא כשיטת הרבינו אביגדור ע"ש: קל וחומר בפסחים דכ"ז כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל ל"ה דין ובאור חדש פסחים דמ"ה דר' עקיבא ס"ל דאפי' סופו להקל ג"כ הו"ל ק"ו עוד כ' דבק"ו ל"ה דין אבל במה מצינו שפיר הוי דין ע"ש: קלב"מ בקצה"ח סי' ע"ה הביא ד' הב"י דהיכא דקלב"מ דמחויב לצי"ש אפ"ה היכא ששילם באופן שסבור שמחויב לשלם עפ"י דין הו"ל מחילה בטעות ול"מ ובקצה"ח כ' דהיכא דמחויב עכ"פ לצי"ש לדידן דקיי"ל כר' נחמן דהיכא דשייך דליקו בהמנותא ל"ה מחילה בטעות מכ"ש היכא דמחויב לצי"ש וה"ה לאביי אבל רבא ס"ל אפי' היכא דשייך דליקו בהמנותא וכן היכא דמחויב לצי"ש אפ"ה הוי מחילה בטעות ע"ש: קם לי' בד"מ דקיי"ל דחייב לצי"ש ושיטת רש"י ב"מ דצ"א דאי תפיס לא מפקינן מיני' וע"ש דרבא ס"ל דמחויב לצי"ש ואביי ס"ל דלא מחויב לצי"ש בקלב"מ ועיין בעטרת חכמים כתובות ד"ל דתלי' בזה דלרבא דכ"מ דא"ר ל"ת אי עביד לא מהני אין הפטור ממון בקלב"מ רק מצד שא"א להב"ד לעשות באדם ב' עונשין כו' אבל אין צד קנוי ופטור מצד הוספת האיסור שעשה לכך נשאר בחיובו לצי"ש ומועיל תפיסה אבל לאביי דסבירא ליה אי עביד מהני י"ל דחיוב דקלב"מ פטרו לגמרי וקנה בזה ולכך אף לצי"ש ליכא ול"מ תפיסה ע"ש. ובישועות יעקב או"ח סימן שי"ו דמ"מ בגרמא בנזקין דבכה"ג בלא"ה אין בו חיוב כי אם לצאת ידי שמים בכהאי גוונא היכא דקלב"מ פטור. ובתומים סימן כ"ח הוכיח דרב ס"ל דבקלב"מ ל"מ לצי"ש ול"מ תפיסה ובצל"ח פסחים כ"ט דדוקא לדידן מהני תפיסה בקלב"מ אבל לר' נחוניא בן הקנה דסבירא לי' דאף חייבי כריתות פוטר מתשלומין לדידיה אפילו לצי"ש פטור ול"מ תפיסה ובתומים סי' כ"ח כ' דהיכא דכל החיוב היא רק מדרבנן לא מהני תפיסה בלצי"ש ובספר אמרי בינה כתובות להגאון מהר"ם א"ש דר' יונה בירושלמי ס"ל כרבא דבקלב"מ