ילקוט הרועים קלח

דאיסור דרבנן מותר לבטל לכתחילה משא"כ למ"ד דבר הגול"מ לאו כמ"ד אינה מקודשת: קדושין במנחת חינוך מצוה ל"ה כ' במה דקיי"ל בקדושין דנ"ט לר' יוחנן דאם א' קדשה מעכשיו ולאחר ל' והב' לאחר עשרים דאפילו קדושי ק' תופסין והעלה כיון דתופסין בה קדושי אחרים אם זינתה שוב אינה חייבת מיתה ע"ש. ולדעתי לדבריו יקשה מכתובות דל"ח דאמרינן קרי אשר לא ארוסה ופריך ארוסה בת סקילה. ולהנ"ל קשה לוקמי בכה"ג דל"ה חיוב מיתה ול"ש קלב"מ ואפ"ה הוית ארוסה ופטורה מקנס מגזיה"כ ובפרט להפוסקים דקי"ל כר"י דמהני שיור בקדושין: קדושין בקדושין ד"ח לחד אבע"א בנתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת כלל ולחד אב"א הוי קדושי ספק וכ' בעצי ארזים דתליא בפלוגתא דלמ"ד שטר אמה העבריה אדון כותבו לדידיה נתן הוא ואמרה היא אינה מקודשת כלל ולמ"ד אבי' כותבו אם כן ביעוד הו"ל נתן הוא ואמרה היא אם כן הו"ל בכל הקדושין ספק אי ילפינן מיעוד: קרושין שי' הרא"ש בקדושין דנ"ב דאפילו למ"ד קאו"ח קנה מ"מ בקדושין ל"מ דדוקא התם דמפיק לי' בתרי את וחמור אמר ר' נחמן דקנה מחצה משא"כ הכא דבחד לשנא גם ר"נ מודה דל"ק ובעצי ארזים סי' מ' דדוקא לר' נחמן דס"ל קאו"ח קנה מחצה יש לחלק כנ"ל משא"כ לר' ששת בב"ב קמ"ג דקני את ותמור קנה כולה לדידיה אין לחלק בין קדושין לדעלמא ע"ש: קדושין בדברי משפט כ' דהא דבעי' בקדושין כסף צריך שיהי' כסף וגם שיתהנה בו הנאת הכסף אבל בנתן לה כסף ובאופן דל"ה הנאה אינה מקודשת אבל לר' מאיר דס"ל מקדש במלוה מקודשת ס"ל דל"צ רק כסף לבד ול"צ שתהיה הנאות הכסף ע"ש: קדשים בשו"ת חת"ס יו"ד סימן ש"י דהטלת מום בקדשים בזה"ז אי הוא דרבנן או דאו' תליא בפלוגתא דר"י ור"ל דלר"י דדריש כל מטיל מום בקדשים בזה"ז אסור מה"ת ולר"ל הוא רק דרבנן ע"ש באריכות קדשים בקדושין דנ"ג ס"ל לאביי דקדשים כיון דא"ב דין חלוקה כ"ש דלאו בני מכירה נינהו דלאו ממונא הוא אלא משלחן גבוה וכ' המקנה דתליא בפלוגתא דלאביי דס"ל פירי לא עבדי חליפין מוכח מדלאו בר חלוקה הוא כ"ש דלאו בר מכירה הוא אבל לרבא דס"ל פירי עבדי חליפין י"ל לכך לאו בר חלוקה הוא דגרע טפי ממכירה דהוי דרך בזיון כחליפין ע"ש: קדושת ביהכ"נ בט"א מגלה דכ"ט כ' שם דבי סוגיות המתחלפות פליגי אי קדושת ביה"כ עדיף מביהמ"ד או להיפוך ע"ש: קרשים אי חייב שלא כדרך אכילה כ' באור חדש פסחים דכ"ו דתליא בפלוגתא דלמ"ד לוקין אלאו שבכללות לדידיה גם בקדשים אין לוקין שלכ"א ולמ"ד אין לוקין אלאו שבכללות לדידיה בקדשים לוקין שלכ"א: קדשים קלים ברמב"ם פ"ד ממעילה ה"מ דמוכר עולתו ושלמיו ל"ע כלום ותמה המל"מ דהרי לריה"ג דק"ק ממון בעלים יכול למכור שלמיו ואנן קיי"ל דממון בעלים ובמעין החכמה דקי"ח דרק לאביי דסבירא ליה כ"מ דארל"ת א"ע מהני מהני מכירת שלמיו לריה"ג אבל לרבא דס"ל ל"מ אף דק"ק ממון בעלים ל"מ מכירת שלמים ע"ש: קרשים בתוס' פ"ב דחגיגה דהיקשא דשחיטה לסמיכה ל"ה רק מדרבנן והמפו' תמהו ע"ז וביד דוד הוכיח דתליא בפלוגתא ולר' שמעון הקישא דשחיטה לסמיכה מה"ת: קדשים במה דקיי"ל דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אי גם בקדשים פטורין ממ"ע שהז"ג כ' במעין החכמה לתרי"ג מצות דתליא בפלוגתא דאליבא דר"מ ור"י דסבירא להו להו דתפילין הו"ל מ"ע שאין הז"ג ולדידהו אמרינן בקדושין דמ"ע שהז"ג דנשים פטורות משום דמצה ושמחה והקהל הו"ל ג' כתובין ומטעם זה גם בקדשים פטורות ממעשהז"ג משא"כ לדידן דקיי"ל דתפילין הו"ל מ"ע שכז"ג ונשים דפטורות ממ"ע שהז"כ משום דכה"ת הוקשה לתפילין ותפילין ילפינן בהיקש מה"ת לפטור נשים ובקדשים דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד אם כן בקדשים נשים חייבות במ"ע שהז"ג: קדשים בב"ק די"ב ע"ב שי' רש"י דאף הבעלים בשאר בשר אמרינן משולחן גבוה קזכי וסותר א"ע מתמורה ד"ח ע"א דכ' דגבי שלמים דישראל ל"ל ישראל משלחן גבוה קזכי ובהפלאה בחי' בעמ"ח מחנה לוי העלה דתליא בפלוגתא דלר' נחמן דס"ל א"א אוסר דשא"ש מוכח דבחלק הבעלים ישראל ל"ש לומר משולחן גבוה קזכי משא"כ לר' יוחנן דס"ל א"א אוסר דבר שאינו שלו מוכח דגם בחלק הבעלים שייך משלחן גבוה קזכי: קדוש פלוגתא דר' אחא ור' חסדא ביומא ד"ל ע"ב דר' אחי ס"ל דלרבי נמי קדוש שני אחר לבישה ולר' חסדא ס"ל לר"י כשהוא פשוט מקדש ובקרן אורה זבחים ד"כ דאביי ס"ל כר' אחי ורבא ס"ל כר' חסדא: קדשים בזבחים כ"ט ס"ל לר' מרי ור' ינאי דמחשב מחשבה שאינה נכונה בקדשים עובר בלאו והסמ"ג במל"ת סימן של"ז חובר שלרבא דתופס עיקר כאידך דר"י דלא יחשב ללמד שלא יערב מחשבות מחשב אין למנות בלאו למחשב בקדשים ובמעין החכמה לב' עצי ארזים דנ"ד ע"ב דתליא במחלוקת ר"י וחכמים אם מחשבת הזמן קודם למחשבת המקום דלר"י דס"ל אין מחשבת המקום מוציא ממחשבת הזמן ס"ל דלא יחשב ללאו משא"כ לרבנן ע"ש דמחלוקת ר"י וחכמים בלאו דמחשב ובדרש דכ"ד רע ובדין דקדמה מחשבת הזמן למה"מ תלי' בהדדי: קדשים בכריתות דכ"ד דבקדשים איסור חל על איסור מדכתיב כל חלב לד' כו' ובאור חדש סוף קדושין הביא ד' ר' דייטש ז"ל דדוקא לר' שמעון דס"ל כ"ש למכות מוכח דבקדשים איסור חל על איסור מדגלי בחלב למעילה אבל לדידן דח"ש אסור מה"ת או לר"ל דגלי רחמנא בכה"ג שאוכל יותר מכדא"פ דמשום חלב לא מחייב דהו"ל פחות מכשיעור ומשום מטילה חייב דצירוף המעילה לזמן מרובה חייב ועיין לעיל אות צ' ועיין בצל"ח ברכות דבכה"ג חייב אף על חלב מגו דמצטרף לגבי מעילה מצטרף נמי לגבי חלב ע"ש: קדושת ארץ ישראל בתבואות שור מס' שבת דהא דס"ל לר' יהודא דכל העולה מבבל לא"י בזה"ז עובר בעשה הוא רק למ"ד בטלה קדושת הארץ וכן ס"ל לר"י משא"כ להנך תנאי דס"ל לא בטלה קדושת הארץ מצוה לעלות לא"י לקיים מצות התלויות בה ור' זירא דרצה לעלות לא"י לקיים מצות התלויות בארץ ומטמיר מר' יהודא דר"י סובר בטלה קדושת הארץ ע"ש ועיין בדורש לציון דרוש ג' דתליא בפלוגתא דלמ"ד לא קדשה לעיל י"ל כד' התב"ש אבל למ"ד קדשה לע"ל ואעפי"כ עובר בע' וליתא להתב"ש: קדשי עכו"ם במנחת חינוך מצוה י"ז דר' עקיבא סובר כר"ש דאינו חייב על קדשי עכו"ם משום טומאה ע"ש: קדושת הגוף בקצה"ח סי' רמ"ט דירושלמי פ' השולח ס"ל כאביי בנדרים דכ"ט דגם קדושת הגוף פקעה בכדי קדשים שי' הרמב"ם פ"א מאיסורי מזבח דמטיל מום בקדשים בזה"ז עובר באיסור דאורייתא ובכתב סופר יו"ד סי' קס"ד דרבא ס"ל דהוי איסור דאוריי' ורבה ור' יוסף ס"ל דהוי רק מדרבנן עוד כ' די"ל לשי' הסוברים דהוא אי' דרבנן דרבא ס"ל דהוי רק איסור דרבנן ור' ירמי' ס"ל דהוי כמטיל מום בבעל מום וס"ל כר"מ דאסור מה"ת ורבא ס"ל דגרע ממטיל מום בבע"מ: קדשים באבן עוזר פסחים דלמ"ד דאין שורפין קדשים ביו"ט מדכתיב עולת שבת בשבתו או מדכתיב והנותר עד בוקר כו' לדידהו אם עבר ושרף ביו"ט אינו לוקה דהוי ליה רק עשה מה שאין כן לאידך אמוראי: קדשים בדורש לציון דרוש ה' דר' עקיבא סובר כשמעון התימני בזבחים דל"ב דשוחט צריך להיות לפנים מן הנשחט וא"א לטמא לשחוט בסכין ארוכה לכך אין שוחטין וזורקין על ט"ש דכ"מ דאיהי ל"מ עביד ל"מ שליח עיין שם: קדשים בשעה"מ פ"ו מברכות דאע"ג דאין אוכל מקבל טומאה פחות מכביצה מ"מ בקדשים חיבת הקודש משוי להו אוכלא לקבל טומאה אף פחות מכביצה ותליא בפלוגתא בחיבת הקודש ועיין בכסף משנה פ"י מט"א דר"ל סבירא ליה חיבת הקודש