ילקוט הרועים קלו

מיוהכ"פ רק לר"י לשיטתו דס"ל דנין אפשר משא"א והרמב"ם דפסק דאין דנין אפשר משא"א ע"כ אף דמ"ד בציבור בכ"ז כשאינו על מצחו אינו מרצה ורבי ג"כ ס"ל אין דנין אפשר משא"א: קבוע במ"מ פכ"ב ה' שבת דל"ח קבוע רק אם הי' נ"מ בשעת קביעות האיסור משא"כ אם ל"ה נ"מ בשעת קביעות האיסור רק אח"כ בשעה שפירש ל"ח קבוע ובש"ך יו"ד סי' ק"י לענין נולד הס' אחר שלקח מן הקבוע כ' כיון דקבוע חידוש א"ל בו אלא חידושו ע"ש ועפי"ז י"ל דבר נכון בישוב קו' הפנ"י בפסחים ד"ט גבי ט' ציבורין של מצה וא' של חמץ דלפי' הר"י דקאי לענין אכילה א"כ מה קמ"ל בחמץ ומה הוצרך לומר היינו תשע חניות והאיך סיד דלא יהי' בכלל תשע חניות ובודאי הוא ט' חניות ומה קמ"ל ע"ש ונ"ל דלהנ"ל א"ש דהנה באמת כל האיסורים המה איסור חפצא כשי' הפוסקים א"כ שפיר חשיב קבוע דבעוד שהי' קבוע הוי זה קביעות איסור וזה היתר אבל בחמץ דהוא איסור התלוי בזמן ושי' הפוסקים דבאיסור תלוי בזמן ליה איסור חפצא רק איסור גברא וכיון דעל החפץ אין כאן איסור כלל דהלא אחר פסח יהי' מותר לאוכלו אם ישאר כך בהנחתו עד אחר הפסח ורק על הבעלים הוא איסור גברא שלא לאכול חמץ א"כ בעוד שהוי קבוע סיד דל"ה קביעות איסור כיון דזה הו"ל היתר כמו ההיתר ממש כיון דלאחר הפסח יהי' באמת גם אבעלים היתר לאכלו וכל הנ"מ היא רק לאחר שפירש אם מותר לאוכלו שפיר יש מקום לומר דל"ה קבוע דבעת הקבוע לה עליו חלות איסור חפצא כלל ואפ"ה קמ"ל הגמרא דאין חילוק דאפיה חשיב קבוע וא"ש קו' הפנ"י דבאמת חמץ הוי חידוש גדול דיחשוב קבוע: קדושה ראשונה במהרש"א קדושין דע"א דר' יוחנן ס"ל כמ"ד במגלה דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לע"ל ע"ש ותמוה לי שנעלם ממרן המהרש"א מס' זבחים דק"ז דאמרי' דר' יוחנן ס"ל דקדשה לע"ל ולמה צ"ל דס"ל כמ"ד כן הלא בהדי' סובר כן ובס' דברי אמת להגאון בכר דוד ז"ל דקכ"ג כתב דר' יוחנן ס"ל כשי' הרמב"ם פיו מבית הבחירה דבשאר א"י לא קדשה לע"ל אבל קדושת המקדש וירושלים קדשה לע"ל וכר' יהושע דס"ל כן כמ"ש התוס' יבמות דפ"ב ובמקנה קדושין דע"א דחה ד' המהרש"א די"ל דר' יוחנן ס"ל לא קדשה לע"ל ומהתימה שלא זכר מש"ס דזבחים הנ"ל ובדורש לציון דרוש ו' דב"ה סובר דלא קדשה לע"ל ובס' ושב הכהן בשאלת הכהנים די"ח דר' יוחנן ס"ל כשי' הרמב"ם דקדושת ירושלים ומקדש לא בטלם אבל ר' יוסי ס"ל אפי' קדושת המקדש נמי בטלה ע"ש: קבוע בבית הלל יו"ד סי' ק"ו הביא מחלוקת חכמי ישראל באם הי' תערובות בהמה טריפה בין כשרה ובהמה אחת נחלקת לשנים והחצי פירוש באופן דאמרינן מרובא פריש ומותר רק שהחצי השני' נשאר קבוע ולא שייך לומר שחציה זו אסורה וחציה הב' מותרת מי אמרינן כיון דחציה האחד מותר מטעם פירש ה"ה החצי שבבית מותר איד להיפוך כיון דחציה שבבית אסורה א"א תו להכשיר השאר ובשו"ת נאות דשא סי' כ"ג דתלי' בפלוגתא דר' מאיר ור' זביד בב"ב דקל"ד דלמ"ד דלא פלגינן בחד גופא אמרינן דהכל אסור ולמ"ד דפלגינן י"ל דמה שבחוץ שרי' ומה שבפנים אסור ור' ירמיה ור' זירא ג"כ ס"ל דהכל אסור דבחד גופא לא פלגינן דיבורי': קבוע במקנה קדושין דל"ב כ' בפלוג' הטור והפוסקים היכא שאין האיסור ניכר במקומו כמו הך דט' חניות אי הוי קבוע דאורייתא תלי' בפלוגתא דר' שמעון ורבנן דלר"ש דס"ל נתכוין להרוג את זה והרג זה פטור ע"כ דס"ל אפי' שאין האיסור ניכר במקומו חשיב קבוע מה"ת משא"כ רבנן ס"ל קבוע כדס"ל לרוב הפוסקים ובהפלאה כתובות י"ד ע"ב דרבה ס"ל דכל שאין האיסור ניכר במקומו ל"ח קבוע אבל שאר אמוראי ס"ל דגם בכה"ג הו"ל קבוע דאורייתא ובצרור החיים כ' דא"כ דרוב הוא מטעם ודאי א"כ קבוע חידוש הוא אמרינן א"ל בו אלא חידושו בניכר אבל היכא שאין האיסור ניכר ל"ח קבוע אבל אם רוב ספק רק שהתורה התירה אמרינן אף שהאיסור אין ניכר במקומו ג"כ חשיב קבוע ע"ש ועיין באות ר' רובא ובזרעו של אברהם בסנהדרין הביא שי' הראשונים דלר' שמעון ליל כל קבוע כמע"מ רק מדרבנן וכ' דכן לרבי ולתנא דבי חזקיה נמי ס"ל כר"ש דקבוע כמע"מ ל"ה רק מדרבנן ור' יוחנן ג"כ ס"ל דקבוע כמע"מ הוא רק דרבנן ובשושנת עמקים כלל י"ד דהא דבעינן ניכר הקבוע דאי לא ניכר בטל ברוב משא"כ לר' יהודא דס"ל מב"מ לא בטיל הוי קבוע אף בלא ניכר כלל ע"ש: קברי עכו"ם באוהל דוד סנהדרין ד"ד דר' ישמעאל ס"ל כר"ש דמת עכו"ם אין מטמא באוהל ובקצוה"ח סי' ת"י דר' יהודא ב"ב ס"ל קברי עכו"ם מטמאים באוהל ובדורש לציון דרוש ט' דתלי' בפלוגתא דר' ישמעאל ור"ע סוטה ד"ג דלר' ישמעאל דס"ל דפרשה נשנית בשביל דבר שנתחדש לדידי' אמת דינו דרשב"י דקברי עכו"ם אין מטמאין אבל לר"ע דלא ס"ל דפרשה נשנית בשביל דבר שנתחדש בה וס"ל לה יטמא מצוה בע"כ דלא כרשב"י ותלי' בפלוג' דאי לעולם בהם תעבודו רשות בע"כ פרשה נשנית בשביל דבר שנתחדש בה ועיון אות פ': קבורה ברמב"ם פי"ב מה' אבל שהקבורה מצוה של תורה היא ואם צוה שלא יקברוהו אין שומעין לו ובש"ס עלה בתיקו אם צוה שלא יקברוהו אם שומעין לו וכ' בלח"מ דהאיבעי' ל"ה אלא משום דסובר דאין קבורה מה"ת וכאיכא דאמרי רמז לקבורה מה"ת משמע רק רמז ומדרבנן אבל לל"ק דר' יוחנן בפ' נגמר הדין דהמלין מתו עובר בלא תעשה ס"ל דהקבורה מה"ת ובלב שמח על הרמב"ם בספר המצות סוף שורש ראשון דלכ"ע עובר בל"ת דמלין את מתו רק דהנ"מ בין הלשונות לל"ק קבורת קרקע רק מדרבנן ומה"ת די בארון ולל"ב דר' יוחנן אף קבורת קרקע מה"ת: קדושין במקנה דנ"ט דשמואל ס"ל כר"י דמהני שיור בקדושין ומהני קדושין לזמן ע"ש: קדושי כסף שיטת הרמב"ם דקדושי כסף היא מד"ס ובאור חדש קדושין ד"ב דהרמב"ם כ' רק למ"ד דיליף קדושי כסף מגז"ש דק"ק משד"ע הוי מד"ס הואיל דאתי מי"ג מדות משא"כ לר' אסי דיליף קדושי כסף מויצאה חנם ס"ל קדושי כסף ד"ת ובטעה"מ ה' אישות דלרב ור' הונא קדושי כסף דאורייתא אבל למ"ד קדושי כסף מגז"ש דק"ק משד"ע קדושי כסף מד"ת ובאו"ח ד"ד ד"ה דלא אתי' כ' דאביי ס"ל קדושי כסף דאורייתא ובפרדס דוד פ' וירא דלאביי קדושי כסף ל"ה רק מד"ס כרמב"ם וכשי' רבותיו של רש"י ריש כתובות ולרבא קדושי כסף דאוריית ובאור חדש עה"ת פ' חיי דלב"ש קדושי כסף היא מה"ת ולב"ה היא דרבנן: קדשאמס"ל בפנ"י ובאו"ח קדושין י"א דדוקא לדידן דילפינן קדושי ביאה מובעלה ס"ל דצ"ל מסורין לביאה אבל לרבי ור' זירא ל"צ לדידהו שיהיו קדושין מס"ל ומהני לדידהו קדשאמס"ל ע"ש ובאור חדש קדושין נ"א דחזקי' ס"ל קשאמס"ל הוי קדושין ובפנ"י ובשו"ת זכר ישעי' דע"כ לשמואל ולאידך מ"ד דס"ל דכל שאינו בזא"ז מהני בב"א ע"כ דטעמא דמתניתין כרבא משום קדשאמס"ל ומוכח לדידהו קדשאמס"ל ל"ה קדושין ועיין אות כ' כל שאינו בזאח"ז קדטעאמס"ל האחרונים העלו דלכך בחייבי לאוין מהני הקידושין ולא הוי קדשאמס"ל כיון דרוצה לבעול באיסור חשיב לדידי' קדושין המסורין לביאה ועפ"ז אמרתי דבר יקר בישוב קו' המפורשים בגיטין דמ"ג דקמבע"ל להש"ס אי חציו עבד וחציו ב"ח קדושיו קדושין והקשו לפימ"ש התוס' בב"ב דע"ט דהמתניתין לאחר שאשתחרר דמהני לר' מאיר אע"ג דל"ה עבידי דאתי משום דמיירי בחציו עבד דכופין האדון לשחרר ואם איתא דח"ע וחב"ח יש לו קדושין א"כ מ"ט דרבנן דאינה מקודשת הא גם עכשיו בידו הוא לקדשה עכשיו ויהי' מהני הקדושין ועכצ"ל דח"ע וחב"ח אין קדושין מועילין ונ"ל דהנה האחרונים הק' מה נסתפק הש"ס אי ח"ע וחב"ח יהי' מהני קדושין לשי' הרמב"ם דעבד בב"ח הוא רק