ילקוט הרועים קלד

ד"ש דהרי א"נ דל"ד שבת ומי שא"ל קרקע חייב בפסח אם כן מעיקרא ל"ק אמאי כל הלילה ילין דשי"ל דעשה דפסח די"ב כרת דוחה ל"ת ועשה כנ"ל (באמת דק"ק לד' הפנ"י פסחים דנ"א דע"פ חשיב מועד והוא בכלל אלה מועדי ד' ומ"פ הא לא עולת חול ביו"ט דלמא א"ח בין עולת חול דע"פ לפסח ורק לא עולת חול ביו"ט). אך כ"ז ניחא למ"ד אכילת פסח מעכב אך לר"נ דכ"י יוצאין בפסח אחד ואכילת פסחים לא מעכב אם כן עדיין מוכח דפסח ד"ש מקרא דלא ילין דל"ל דאי ל"ד שבת מותר הקטרה מטעם עדל"ת דהא אכילה לא מעכב כלל ועפי"ז א"ש דברי המכילתא וז"ל ושחטו אותו וכי כל הקהל שוחטין כו' אלא מלמד דששא"כ ושחטו אותו בין בחול בין בשבת א"א אלא בחול ודקדקו המפורשים דמשמע דהאיבעי או"א אלא בחול קאי אמ"ש מקודם מלמד ששא"כ. ולהנ"ל א"ש דהרי. לר"י דושחטו אותו להורות דכ"י יוצאין בפסח אחד ואכילה לא מעכב שפיר מוכח מקרא דלא ילין דפסח ד"ש אבל לפי"מ דאמר מקודם דושחטו לששא"כ אבל אכילה מעכב אה כן לא מוכח דפסח ד"ש שפיר שאל או"א אלא בחול: עי"ל בקו' המפו' דתי"ל דד"ש מקרא דלא ילין דהנה ראיתי בת"ת אות נ"ד לחקור בד' רש"י פסחים דמ"א א"ל אלא שבשלו משחשיכה דעיקר זמנו והיינו דאכילת ק"פ מצוותו בלילה יען שהיא בא ע"ש שפסח וזה היה בלילה אם כן הדין נותן שגם הבאתו יהיה בלילה אך דכלל גדול בכל קרבנות שאינן באין אלא ביום כדילפינן מביום צוותו וצריך לשחוט ולזרוק הפסח ביום אבל באמת עיקר זמנו בלילה וקרוב לומר שק"פ נקרא עולת יו"ט כיון שאז עיקר זמנו ע"ש. ובאמת שי"ל ראי' לדבריו מדברי הטו"א מגילה ד"ה דחגיגה שהביא מעיו"ט יוכל להקטיר חלבים בלילה דהוי עולת יו"ט מכח הקטרה וכ"ש דהכא דעיקר הק"פ בשביל ליל פסח דחשיב עולת יו"ט ולפי"ז מ"פ הש"ס הא כל הלילה ילין והא לא עולת חול ביו"ט והרי פסח חשיב עולת יו"ט ועכצ"ל דבאמת ב"ב דנסתפקו אי פסח דחי שבת י"ל דבזה היו מסופקין דל"ד דל"ד לתמיד דד"ש דשם הוא מצות היום משא"כ מצות פסח הרי עיקר בשביל חובת הלילה ע"ש שפסח והראי' דאכילה בלילה ורק דהשחיטה וזריקה מוכרח ביום אבל ל"ה החיוב בשביל ע"פ ע"כ ס"ד דל"ד שבת בע"פ דל"ה קרבן דיומו כלל רק בשביל הלילה ולפי"ז שוב א"א למיפשט מכאן דפסח דוחה שבת מקרא דלא ילין דז"א דאדרבה א"נ דל"ד שבת מה"ט דחשיב עולת יו"ט ול"ה קרבן היום דע"פ אם כן מעיקרא לא קשה מידי אמאי כל הלילה ילין הא לא עולת חול ביו"ט הרי שפיר הוי עולת יו"ט וכל קו' הש"ס רק אחרי דקיי"ל דפסח ד"ש עכצ"ל דחשיב עולת חיל והוי קרבן דיומא ומה"ט דחי שבת ש"פ והא לא עולת חול ביו"ט ודו"ק. אך בעיקר הספק שי"ל דתליא בזה א"נ דאכילת פסחים מעכבא שפיר חשיב עולת יו"ט משא"כ למ"ד אכילה לא מעכבא כלל ועיקר הק"פ שחיטה וזריקה והוא רק ביום חשיב עולת חול ולפי"ז א"ש המכילתא הנ"ל דאחר דאמר ושחטו דששא"כ אבל אכילת פסחים מעכבא אם כן שי"ל דחשיב עולת יו"ט בשביל האכילה ושוב לא מוכח מלא ילין דד"ש ש"פ או"א אלא בחיל: פסח בצל"ח פסחים דמ"א אע"ג דצלאו ואח"כ בשלו אסור בפסח דוקא במים אבל בשאר משקין שפיר מותר אחר הצלי' לרבנן אבל לרבי אף בשאר משקין חייב אחר הצלי' ובברית אברהם סי' ל"א דס"ל לרבי כר' יוסי דבישול מבטל הצלי וה"ה דצלי מבטל הבישול וס"ל לרבי ור' יוסי אפי' בשלו לפסח ואח"כ צלאו פטור דהצלי' מפקיע מתורת בישול וכן ס"ל לר"ל דפטור בבשלו ואח"כ צלאו: פסח בח"ס פסחים בסוגיא דצ"ק דאביי ורבא פליגי בפלוגתות רש"י ותוס' פסחים ע"ד דרבא סבירא ליה כשיטת התוס' דפסח שנחתך ממנו אבר כשר ומקולס היא דוקא למצוה ואביי סבירא ליה כרש"י דלעכב נמי נאמר ובח"ס דע"ד כ' דלר"ש דס"ל יש אם למקרא ומעכב בב' חבורות ה"ה דמקולוס מעכב ולר"י דסבירא ליה דהפסח נאכל בב' חבורות ע"כ סבירא ליה דמקולוס רק למצוה ולא לעכב: פסח בזרע יצחק כ' דמ"ד אכילת פסח מעכבא ואין כ"י יוצאין בפסח א' סובר שוחטין פסח עה"י וא"א לומר דכ"י יוצאין בפסח אחד ולסבור דשוחטין עה"י ותליא זב"ז ובאו"ח דצ"ב דמ"ד שו"ז על ט"ש ס"ל אכילת פסחים לא מעכב: פסח בפסחים צ"ב דערל ישראל לד"ה טובל ואוכל פסחו לערב ובתוס' תמהו דלא מצינו שיצטרך ערל טבילה ובשלום ירושלים כ' דתליא בפלוגתא דר"ע ורבנן ולר"ע דערל כטמא בעי טבילה ומשנתינו כרבנן: פסח בשלום ירושלים פסחים בשוחט עה"ח אם גם בעל החמץ עובר תליא בפלוגתא דלר"ש גם בעל החמץ עיבר ולר"י ל"ק אלא על השוחט: פסח בשעה"מ הק"פ דבן עזאי סבירא ליה דמותר הפסח אין נאכל אלא צלי ובלילה כמו פסח עצמו: פסח בברכת אברהם הק"פ דאע"ג דנשים בשני רשות בכ"ז נשים שהזידו בראשון דס"ל לרמב"ם דאם עשו בב' דפטורין לעולם מכרת אע"ג דהזיד בראשון ה"ה דנשים חייבות בפ"ש שיפטרו מכרת של"ע בראשון ובברכת אברהם פסחים צ"א דר' מאיר סבירא ליה נשים בראשון רשות: פסח בפסחים דקי"ב דאשה ל"ב הסיבה ובהגהות מראה כהן דהש"ס דילן ס"ל דלעולם אשה ל"ב הסיבה אבל הירושלמי סבירא ליה דדוקא אשה אצל בעלה ל"ב הסיבה אבל בלא בעלה גם אשה בעי הסיבה: פסח בזרע ברוך פסחים דס"ו דהלל דיליף פסח מקו"ח מתמיד דד"ש רף דפסח י"ל תשלומין בב' מוכח דסבירא ליה לב"ה כר' וכר' נתן דאם לא עבד בראשון במזיד אף דעשה בשני חייב כרת: פסח בפנים יפות עה"ת פ' ראה דראב"ע סבירא ליה כמ"ד דהפסח אין נאכל בב' מקומות ול"צ למעט לילה אחרת דבלילה הב' שוב ל"ה במצרים אבל ריע סבירא ליה כמאן דאמר דאוכל בב' מקומות: פסח בפסחים דס"ט דטמא שלא טבל לעשות פסח חייב כרת וכ' באהעו"ז סוף פסחים דלרבה אליבא דר"ע דמקיש טמא לד"ר ומה ד"ר אף שיוכל לבוא בסו"פ פטור אף טמא אע"ג שיוכל לטבול פטור מכרת אבל אליבא דר"א דסבירא ליה דמאסקופת העזרה ולחוץ הוה ליה ד"ר חייב כרת כשלא טבל: פסח. הנה לר' אשי ס"ל לרבנן דגם באבר שאין עליו כזית בשר י"ב משום ש"ע ולרבינא גם לרבנן א"ב משום ש"ע ור"ל ס"ל כרבינא דבאין בו כזית במקום שבירה היא דלרבנן י"ב משום ש"ע ולרבי א"ב משום ש"ע ור' יוחנן ס"ל כר' אשי דבאין עליו כזית במקום שבירה אפי' רבי מודה די"ב משום ש"ע בתוס' ובמהרש"א דפ"ה בפסחים: פסח באו"ח פסחים דצ"ג דלר' נתן אם הזיד בראשון אף שעשה הב' חייב כרת ולרבי ולרחב"ע כשעשה השני פטור מכרת אף שהזיד בראשון. ובצל"ח פסחים דצ"ג דלר"נ פ"ש אין דוחה שבת. פסח הבא בטומאה דקיימא לן דלא יאכלו ממנו זבין ואם אכלו פטורין מהכרת אבל מלקות חייבין ובצל"ח פסחים צ"ה דכ"ז לר"ל דיליף אזהרה לאוכל בטוה"ג מקרא מיוחד אבל לר' יוחנן דיליף אזהרת אכילה מעונש דכרת אם כן במקום דליכא כרת גם אזהרה ליכא: פסח בדו"ח לרע"א חגיגה מערכה ח' אף דשה לב"א ל"ד היינו דהקטן יכול להמנות אף אחר שחיטה דהיינו בשעת אכילה אבל היכא דכבר עביד פסח דבגדול כה"ג ל"ה בר מינוי בפסח זה גם על הקטן האיסור לאכול מפסח זה כיון דאין זה פסחו לצאת בה: פסח דשיטת הרמב"ם דטמא וד"ר אף שהזידו בב' פטורין מכרת ובאנוס ושגג בראשון והזידו בב' חייבין כרת ובס' בית לוי פסחים צ"ב דו"ד לרב יהודא דסבירא ליה ד"ר כל שא"ר בשעת אכילה אבל לעילא דד"ר כל שא"ר בשעת שחיטה אין הפרח לשי' זו: פסח שני בתוס' יומא דכ"ט דפ"ש זמנו קודם התמיד ובקרבן