ילקוט הרועים קלג

בשאלה עדיין ק' ועכצ"ל דצריך קרא דלא ישבור עוד קודם זריקה דישנו בשאלה ולפ"ז ל"ק קו' התו' מבעידנא ע"ז שוב הק' דהא אפשר לקיי"ש ע"י גומרתא דהמפו' תירצו דמשכח"ל דל"ה אפשר לקיי"ש בגומרתא דמשכח"ל שחל פסח בשבת דעכשיו בלילה א"א לקיי"ש ע"כ ועפ"ז הקשה התוס' ממ"נ דהא אלקיי"ש ע"י גומרתא ול"ל דמיירי בשבת ז"א דאם כן בע"כ מיירי לאחר זריקה דהזריקה היא ביום וכיון דמיירי לאחר זריקה שוב ליתא בשאלה ול"ה בעידנא באופן דב' הקו' ק' א' ממ"נ ע"ז תירצו דל"ה אלקיי"ש דאסור בגומרתא שוב ל"ק מבעידנא דנ"מ קודם זריקה ודוק. ועפי"ז י"ל לקמן בדף צ"ה בקו' האור חדש דמנ"ל לרבנן דאסור לשבור עצמות שי"ב מוח. ולהנ"ל א"ש די"ל דרבנן ס"ל כרבי דביום בע"פ ל"ה איסור כלל בשבירת עצם רק בלילה ובלילה דהיא לאחר זריקה דשוב ליתא בשאלה אם כן ל"ה בעדנא אבל איסי ב"י ס"ל כרבנן דגם ביום י"ב משום ש"ע א"כ צריך קרא על ביום קודם זריקה ודוק: פסח בצל"ח פסחים ד"ה הא דילפינן דפסח דוחה טומאה מאיש כי יהיה טמא איש נדחה כו' דזה לדידן אבל ר' הונא ס"ל דפסח דוחה טמא מדרשת הספרי פ' בהעלותך מדכתיב ויהיו אנשים כו' והרמב"ם דפסק כר"ה דטומאה לא מדחי' פסק כר"ה דס"ל כדרשת הספרי ע"ש ג"כ דר' הונא ס"ל דמשמעות דמועדו ילפינן דפסח דוחה שבת וטומאה ועייין אות פ': פטור מדבר ועושהו דנקרא הדיוט כדס"ל לירושלמי הובא במג"א או"ח סי' רל"ב סק"ט ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סימן ל' דהש"ס דילן פליג אירושלמי בזה ולהש"ס דילן יכול לעשותו אע"ג דפטור: פירות שביעית במחנה אפרים ה' זכי' סו' ה' בפלוגתת ר' ירמי' ור' יוסי בירושלמי דאימתי אדם זוכה בפ"ש ר' ירמי' אמר משיתן לתוך כליו ור' יוסי אמר אף משנתנו לכליו נמי לא קנה דפליגי דר' ירמיה סבירא ליה דכליו ש"א קונין לו מטעם חצר וחצר מטעם שליחות וקונה לו אף שלא מדעתו ור' יוסי ס"ל דחצר מטעם יד ואין קונה שלא מדעתו: פסח בשבת דט"ז י"ד שחל בשבת מפשיטין הפסח עד החזה ד' ר' ישמעאל בנו של ריב"ב וחכ"א מפשיטין את כולו ובצל"ח פסחים דס"ה דר' נתן ס"ל כר' ישמעאל בנו של ריב"ב: פסח בקדושת ישראל כתובות בסופו בחידושיו דהמ"ד דס"נ מילה שלב"ז אין נוהג אלא ביום בע"כ ס"ל דנשים חייבות בפסח וס"ד דבמ"ע שהז"ג שי"ב כרת גם נשים חייבות וצ"ק ולא אותה בקדושין דכ"ח: פסח ביד דוד פסחים קי"ד בשיטת רשב"ם דלב"ה צריך דוקא כריכה עם מצה ומרור ולרבנן כריכה אין מעכב אבל לר' יוחנן לרבנן אסור בכריכה ולהלל הא דצריך לכרוך ה"ד לכתחילה ובדיעבד אינו מעכב ואפי' זה בפ"ע וזה בפ"ע: פסולי עדות דרבנן דשיטת הרשב"א דמועיל עדותן לענין תפיסה הק' בישוע"י חו"מ סי' כ"ח הא הו"ל עדות שאאי"ל דהעדים לא ישלמו אה יתפוס אך דבממון ל"צ עדות שאי"ל ותליא בפלוגתא באות ע': פועל בש"ך חו"מ סי' ק"ה דשי' רש"י בפועל דידו כיד בעה"ב ובהפלאה גיטין דז"ד אליבא דר' נחמן ור' חסדא אבל אליבא דר' יוחנן דס"ל מגביה מציאה לחבירו דקנה חבירו מטעם מיגו ע"כ ל"ל דפועל ידו כיד בעה"ב ולדינא דקי"ל כר"י ל"א בפועל דכיד בעה"ב ועמש"ל אות א' אשל"נ. פסיק רישא הנה בכה"ג שעשה מלאכה בשבת בלא מתכוין רק דהוי פ"ר בכ"ז ל"ה רק בל"ת ולא באשה שה דשבת ובבית יצחק אע"ז סימן קכ"ה דתליא בפלוגתא דסוגיא דסוכה ס"ל דיליף פס"ר מקרא דבשר אע"פ שיש בהרת ע"כ ס"ל דהוי בל"ת ועשה ורמב"ם פוסק כאיכא דמתני בשבת קל"ג דלעשות דעושה בסיב שע"ג רגלי ל"ה פ"ר רק בל"ת לבד: פנחס בזבחים פי"ד איכא מ"ד דלא נתכהן פנחס עד שעשה שלום בין השבטים ובבנין אריאל פ' מטות דרשב"י דס"ל קטנה פחותה מג' שנתגיירה כשרה לכהונה. ס"ל דנתכהן פנחס מיד: פסח בח"ס בסוגיא דאין מעברין נב"נ דס"ל לרבא טומאה הותרה בכ"ז בפסח הוא דחי' בציבור אבל לר' יהודא דתוספתא דסבירא ליה דציבור עושין פ"ש לדידי' אי הותרה בכ"מ הותרה: פסח הבא בטומאה דקיי"ל דנאכל בטומאה שמתחילתו ל"ב אלא לאכילה כ' בדורש לציון דרוש ה' דלר"נ דס"ל אכילת פסח לא מעכב גם הפסח אין נאכל בטומאה: פסיק רישא בשלום ירושלים שבת דמ"ב בשי' הש"ג דהא דמודה ר"ש בפ"ר היינו אם המעשה בעצמו שהוא עושה הוא פס"ר וא"א לעשות בלתי איסור אבל בנועל ביתו לשומרו גם זולת הצבי לא ובהא פליגי ר"א ורבנן דר"א סובר גבי מכבד את ביתו דאף אם ל"ה גומות הי' מכבד את ביתו אפי"ה אסור כיון שיודע שיש גומות אבל רבנן ס"ל כשיטת הרשב"א והש"ג דבכה"ג ל"ה פ"ר: פסח דשי' התוס' ד"ג ע"ב דמי שאין לו קרקע פטור מפסח ובאו"ח כ' דראיית' מדכתיב ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות ג"פ בשנה תי"ל דמחויב לעלות בשביל הפסח וע"כ דמי שא"ל קרקע פטור גם כן מפסח והנה לשיטת הירושלמי דנשים מחויבין בראיית פנים וא"נ דנשים בראשון רשות שי"ל דצ"ל לפטור כה"ג מי שא"ל קרקע מראיית פנים דבפסח בלא"ה פטורין עי"ל דתליא בפלוגתא דכ"ז ניחא למ"ד שו"ז על ט"ש משא"כ למ"ד אשו"ז על ט"ש שי"ל דמי שא"ל קרקע חייב בפסח ול"ל לענין מה צ"ק לפטור מראי' כשא"ל קרקע הרי מחויב בשביל הפסח לעלות לירושלים ז"א דנ"מ למי שהיה טמא בע"פ ובלילה טהור דפטור בשביל הפסח ובשביל ראיה מחויב וקמ"ל קרא דפטור מראיה כיון שא"ל קרקע. ועפי"ז י"ל במה שהניחו התוס' פסחים דצ"ג בתימה דמנ"ל להש"ס דר"ע סובר אשו"ז על ט"ש כיון דל"ל לדר"י דאמר טמאי מ"מ הי' שחל ז' שלהם בע"פ ונ"ל דבאמת לר"ע דס"ל מו"א לדידי' ע"כ מוכח דאשו"ז על ט"ש דהש"א הק' לר"ע דס"ל מו"א הי' מה שאלו למה נגרע הרי הי' לוים ול"ה להם קרקע ול"ל דהי' עפ"י הדיבור דמושבות לאי"ו משמע ז"א דהא ר"ע ס"ל מושבות בכ"מ שאתם יושבים משמע ועיין באו"ח פסחים ד"ג וע"כ דר"ע דסבירא לי' מו"א הי' ס"ל אשו"ז על ט"ש שוב גם מי שא"ל קרקע חייב בפסח וע"כ שאלו למה נגרע אם כן א"ש קושית התוס' דאדרבה לר"פ דס"ל מו"א הי' של"ה להם קרקע מוכח דסבירא ליה אשו"ז על ט"ש וחייב בפסח אף מי שא"ל קרקע כנ"ל: ועפי"ז י"ל בקו' המפו' דל"ל קרא דפסח דוחה שבת תי"ל מקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח ופריך בפסחים דנ"ט הא כל הלילה ילין והכתיב כו' ולא עולת חול ביו"ט ומשני הב"ע כגון שחל י"ד להיות בשבת ומוכח דדחי שבת ונ"ל דבעט"ז הק' דמ"פ הש"ס והא לא עולת חול ביו"ט דלמא עשה דפסח דחמור די"ב כרת דוחה ל"ת ועשה דיו"ט וכמ"ש התוס' זבחים דל"ב דעשה דכרת דוחה ל"ת ועשה ואי לא יקטירו האימורים ל"י לאכול הפסח ואע"ג דל"ה בעדנא גם כן דוחה כיון דהעשה חמירא וכמ"ש התוס' פסחים דנ"ט ועיין בב"ט דהטעם משום דל"צ ליליף מכלאים בציצית רק מחמת חמור על קל וע"כ דוחה אף עשה ול"ש מאי אילמא מהאי עשה. אך י"ל לפי"מ דאי' בחולין ד"ק ממאי דטומאת הגוף חמירא די"ב כרת דלמא טומאת בשר חמירא דל"ל טהרה במקוה ע"ש אם כן ה"נ א"נ מי שא"ל קרקע פטור לגמרי מפסח שוב ל"ה עשה דפסח חמור נגד עשה דיו"ט דעשה דפסח אפשר לבטל ע"י שיפקיר קרקעותיו ויפטור לגמרי מפסח משא"כ עשה דיו"ט א"א לבטל (ועיין בשו"ת ח"ס או"ח סי' קכ"ד כדברי דמה"ט ל"ד שבת ובש"מ כתובות ד"מ דעשה דאפשר למעקרה ל"ד ל"ת כ"ש לדחות עשה ול"ת) ולפי"ז לפימ"ש האו"ח פסחים ד"ג דא"נ דפסח ל"ד שבת שפיר אמרינן דמי שא"ל קרקע חייב בפסח והא דכ' התורה לא יחמוד כו' להורות דמי שא"ל קרקע פטור לעלות בפסח אף דמחויב לעלות בשביל הפסח דנ"מ כשחל ע"פ בשבת דא"ד שבת וא"צ לעלות בשביל הפסח רק בשביל ראיה קמ"ל דפטור מראי' כשא"ל קרקע ע"ש ולפ"ז א"א ליליף מלא ילין דפסח