ילקוט הרועים קלא

הנאמר בפירוש בתורה להתיר האיסור הו"ל היתר גמור ולא דחי' ולכך אף באפשר לקיי"ש דחי ור"ע ס"ל דרק מגז"ש ילפינן הוא רק מתורת דחוי' והיכא דאפשר לקיי"ש ל"א עדל"ת ע"ש דר"י בן בתירא ס"ל דמגז"ש ילפינן ולא ממשמעות וה"ק דרשב"ג דס"ל שו"ד קודם לפסח ל' יום ס"ל דמגז"ש ילפינן ופלוגתא בן דורתאי וחכמים תלוי ג"כ בזה דב"ד ס"ל דמשמעות מועדו דוחה שבת וחכמים ס"ל דמגז"ש ילפינן ע"ש: פסח בצל"ח פ"ט דפסחים דר' אחא בר יעקב ס"ל כר"ש דנשים בראשון רשות ובמהר"ם ברבי חלק ב' דהלל הבבלי ס"ל כר"ש דנשים בראשון רשות ובנצח ישראל פסחים דר' אלעזר ס"ל כר"י דנשים בראשון חובה ובאור חדש ד"ג ע"ב דר' יהודא בן בתירא ס"ל נשים בראשון רשות ור' עקיבא ס"ל נשים בראשון חובה ובנצח ישראל פסחים צ"ה דאיסי בן יהודא ס"ל דנשים בראשון חובה ובאו"ח פסחים דפ"ה דר' אליעזר בר"ש ס"ל נשים בפ"ר ובפ"ש רשות: פסח באו"ח פסחים דפ"ה דר' יוחנן ס"ל אכילת פסח לא מעכב ואיסי בן יהודא ס"ל אכילת פסח מעכב ות"ק דאב"י ס"ל אכילת פסחים לא מעכב ובס' הורה גבר למס' הוריות דר' יוחנן ס"ל אכילת פסח מעכב ור"ל ס"ל דלא מעכב: פסח התוס' פסחים ד"ד ע"ב דמי שאין לו קרקע פטור מפסח וכ' באור חדש דתלי' בפלוגתא דלמ"ד נשים בפסח חובה אע"ג דנשים פטורין מראיה וש"מ דלא ילפינן פסח מראיה ה"ה באין לו קרקע חייב בפסח ולא ילפינן מראי' משא"כ למ"ד נשים בפסח רשות שפיר פטורין מפסח היכא דא"ל קרקע ע"ש ובחתם סופר או"ח סי' קכ"ד דהתו' ל"כ רק לר"י בן בתירא ור' יהושע ב"ב דלא ידעי דרשא דמועדו דפסח דתי שבת אבל לדידן דקיי"ל דפסח דוחה שבת מקרא דבמועדו מוכח דאפי' מי שאין לו קרקע חייב בפסח. ויש להעיר בפסחים דפ"ח בה' שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' דפטורין מפ"ש דהיכא ליעבד ע"ש ולהנ"ל ק' כיון דיש ס' לכל אחד דלמא מחויב הוא בפסח יפקירו נכסיהן ויהיו פטורין מפסח וד"ת אפילו בינו לב"ע הוי הפקר עיין מח"א ה' הפקר ובחת"ס או"ח סי' קכ"ו הק' אמאי פסח דוחה שבת הא אפשר להפקיר ודבריו תמוהין מאוד לומר דזה חשיב אפשר לבטל מעליו כל המצוה דאם יפקיר ל"י חיוב כלל ובכ"ז שאין מפקיר החיוב עליו במ"ע שי"ב כרת ואולי י"ל עפ"ד הש"מ כתובות ד"מ דאי אמרה ל"ב ליתא לע' כלל וכ' הש"מ דמצוה שאפשר לבטלה אין בכחה לדחות ל"ת דהוי כעשה שאין שוה בכל ע"ש: פסח בילקוט פ' בא בשם מכילתא דר' עקיבא ס"ל דשוחטין הפסח על היחיד ובס' פני ארי' להגאון מפלאצק דעולא ס"ל כר"י דאין שוחטין הפסח על היחיד ע"ש ובמחנה לוי פסחים דצ"ו דלמ"ד דאין בעלי חיים נדחין מוכת דשוחטין הפסח עה"י ומה"ט הוכיח הש"ס דר' שמעון ס"ל דשוחטין עה"י כיון דס"ל בע"ח אין נדחין: פסח באות ע' הבאתי ד' הירושלמי דהובא בתוס' פ מקום שנהגו דאסור בעשיות מלאכה בע"פ אחר חצות דאף יחיד בשעה שמביא קרבנו אסור בעשיות מלאכה ובתוס' פסחים ד"ה הק' דהש"ס קאמר דזמן שחיטת פסח מחצות והרי שחיטת הפסח אחר התמיד וזמן שהיות התמיד שעה אחת ותירצו כיון דבדיעבד אם שחטו הפסח קודם התמיד כשר חשוב זמן שחיטה מחצות ובשו"ת ר"ח כהן סי' נז' דבזה פליגי ר"י ור"ע דר' ישמעאל ס"ל כתי' התוס' דמחצות הוי זמן שחיטת הפסח וממילא אסור מלאכה מחצות ור"ע ל"ל כס' התוס' וס"ל דאין אסור במלאכה רק שעה אחת אחר חצות דאז הוי זמן שחיטת הפסח: פסח בפסחים דע"ג פריך הש"ס שחטו שלא לאוכליו מאי תיקון למ"ד מקלקל בחבורה פטור והק' המהרש"א והתוי"ט אמאי לא פריך הש"ס על רישא דמתניתין שחטו בלא לשמו מאי תיקן ונ"ל דלכאורה הקשיתי לפ"מ דכ' הט"א בר"ה דכ"ח דיכולין לשאול על הקרבן פסח א"כ מ"פ הש"ס מאי תיקון הא שפיר תיקן דיש בידו לשאול על הקרבן פסח ויהי חולין ויהי' מותר לגמרי ועדיף יותר ממה דמשני הש"ס דתיקון אם עלו לא ירדו וכעי"ז מצינו יותר בהאופה מיו"ט לחול דפטור הואיל ואי מקלעי לי' אורחים ובפסחים דמ"ו דעובר בב"י בחלה הואיל דאי בעי מתשיל עלה ממוני' הוא וה"נ הרי בידו לשאול ושפיר תיקן בשחיטה זו דאם ירצה יוכל לאכול ע"י השחיטה אם ישאול עליו אך דז"א לפמ"ש התוס' דסיפא כולה ר"מ ור"מ ס"ל בפסחים דכ"ב דחולין בעזרה אסור מה"ת ושוב לא תיקן כלל דאם ישאול עליו יהי' אסור משום חב"ע ולפ"ו ל"ק קו' המהרש"א דעל הרישא ל"י להקשות דשפיר תיקן בשחיטה דיכול לשאול עליו והבן: פסח דקיי"ל דאסור לשבור בק"פ אפי' עצמות שי"ב מוח דל"א עדל"ת כתב בברכת אברהם פסחים צ"ו דפליגי בזה אב"י ות"ק דהגם דלאב"י אסיר לשבור עצם שי"ב מוח אבל לת"ק דאיסי ס"ל דמותר לשבור עצם שי"ב מוח ואמרינן עדל"ת: פסח באור חדש פ"ק העלה אע"ג דאסור בב"י בחמץ שקיבל עליו אחריות מ"מ בשחיטת פסח על חמץ א"ע בקבלת אחריות ודוקא בבל יראה גזיה"כ וכ' דתלי' בפלוגתא דאביי ורבא דלרבא חייב בשוחט פסח על חמץ שקיבל אחריות ולאביי אין עובר על חמץ שקע"א ע"ש: פסח במכילתא פ' בא דר' שמעון ס"ל כר' נתן דפסח שני תשלומין דראשון וגר שנתגייר בנתיים פטור מפ"ש: פסח שני בחור חדש פסחים דפ"ה דרבי ס"ל כר' יהודא דפ"ש דוחה טומאה וע"ש דר"י ס"ל דאין חייב כרת על פ"ש: פסח שי' הרמב"ם בפה"מ פ"ט מפסחים דבאונס ושגג בראשון והזיד בשני חייב כרת וטמא ודרך רחוקה בראשון פטור בהזיד בשני ובאור חדש דצ"ב ודצ"ג כ' דתלי' בפלוגתא דר' ששת ס"ל כשי' הרמב"ם ור' נחמן ס"ל דאין חילוק ופטור בהזיד בשני אף ששגג בראשון עוד כי היכא היכא שהזיד בראשון ועשה בשני אי חייב כרת תלי' בפלוגתא דלר' נתן חייב בהזיד בראשון אע"פ שעשה בשני ורבי ס"ל דבעשה את השני פטור אע"ג דבזיד בראשון: פקדון התוס' ב"מ ד"ל כ' במפקיד מעות מותרין דקיי"ל דישתמש בהן דאפילו עדיין לא הוציאם ובאו הבעלים א"צ להחזירן בעין ויכול לתן לו מעות אחרים ותלי' בפלוגתא דד' התוס' הם רק לרב הונא דס"ל אפילו נאנסו אבל לר' נחמן דס"ל נאנסו לא דל"ה קודם תשמיש רק שו"ש ל"א דין זה וחייב להחזיר המעות בעין ועיין בתומים סי' ע"ג ע"ש: פצוע דכא בהפלאה כתובות דכ"ט דלרבא דס"ל קדשאמס"ל ליה קדושין אסור פ"ד בנתינה אפי' בזנות משא"כ לדידן דקיי"ל כאביי דקשאמס"ל מהני שפיר מותר פ"ד בנתינה בזנות ורק ע"י חתנות אסור ע"ש: פקוח נפש דדוחה שבת כ' באוה"ח עה"ת דדוקא לחיי עולם שישמור שבתות הרבה מחללין אבל היכא שודאי לא יחי' רק לחיי שעה אין מחללין עליו השבת והוא תמוה מש"ס מפורש ביומא דאפי' לחיי שעה מחללין עליו השבת וכ' במנחת חינוך במוסך השבת דנ"ג דתלי' בפלוגתא דלמ"ד ביומא דע"ג דפ"נ דוחה חת השבת מושמרו ב"י את השבת לדידי' אין מחללין השבת רק כשיוכל לשמור שבתות הרבה אבל לשמואל דיליף פ"נ דדוחה שבת מותי בהם ס"ל דאפי' לחיי שעה מחללין השבת: פקוח נפש בר"ן פר"א דמילה גבי ינוקא דאשתפיך חמימא קודם המילה דשרי למול אף דיצטרך אח"כ לחלל שבת משום דאז יהי' פקוח נפש ודוחה שבת והרבה פוסקים חולקים וס"ל כיון דיבוא לידי כך דיצטרך לחלל שבת אסור למול ובשו"ת משיב כהלכה סי' א' דפלוגתתם תלי' אי פ"נ הותרה או דחוי' דלמ"ד פק"נ הותרה אמרינן כשי' הר"ן ולמ"ד דחוי' אמרינן כשי' החולקים ע"ש: פ"ג דדוחה שבת אי הוי דחוי' או הותרה כ' בשו"ת עטרת חכמים סי' ד' דלר' עקיבא דיליף ביומא דפ"ה דפ"נ דוחה שבת מק"ו דעבודה וכיון דעבודה בשבת הוי הותרה א"כ גם פ"נ הותרה אבל לאידך מ"ד דנא ינפי' מעבודה אין הכרח שיהי' הותרה ור' שמעון ס"ל כר"ע רבו ע"ש עוד כ' דאפי' לר' אליעזר