ילקוט הרועים קכח

מק"ו דלדחי אפיה לא דחי א"כ שפיר י"ל דאסרה התורה משום מציצה ולעולם מקלקל פטור ודו"ק. ועיין יד מלאכי אות ע' בע' דמילה חשיב ע' שי"ב כרת ועיי"ש באות ע' דלדידן ולמסקנא לרבנן עדל"ת שי"ב כרת וא"ש כל הנ"ל: עדות אשה בב"י א"ע הי' פ"א דב' תירוצי בב"מ דכ"ז או חיישינן לשאלה או לא תליא בפלוגתא בב"מ דצ"ט דלמ"ד דשואל י"ל קנין מדאורייתא אתה מוציאו מחזקת מ"ק ול"ח לשאלה ולמ"ד מדאורייתא א"ל קנין כלל חיישינן מה"ת לשאלה דעדיין בחזקת המשאיל קיימא עוד כ' דתליא בפלוגתא אי ק"פ כקה"ג ור' אמי ס"ל בב"ק דע"ט ובתוד"ה תקנו דשואל קונה מה"ת: עד אחד בעדות אשה אי נאמן מה"ת כ' הפוסקים דבספרי פליגי בזה דר' יהודא דריש לא יקום ע"א באיש לכל עון כו' אבל קם הוא בעדות אשה להשיאה ור' יוסי דרש כו' ואם כן לר"י נאמן בעדות אשה מה"ת ולר' יוסי רק מדרבנן ובבית יצחק א"ע סימן פ"ב דלאביי נאמן מה"ת ולרבא רק מדרבנן: עדים זוממין דחידוש היא שיטת הטור חו"מ סימן ל"ח דז"ד לרבא אבל לאביי אין עדים זוממין חידוש ובאוהל דוד הוכיח דרבינא בחולין די"א דיליף רוב מעדים זוממין ע"ש ס"ל כאביי דע"ז לאו חידוש דאל"כ וכי מחידוש נגמר ובבית יצחק א"ע סימן קל"ו דר' אשי סבירא ליה כאביי דלמפרע נפסל וע"ז לאו חידוש: עדות אי בממון בעינן עדות שיוכל להזימה כ' בשו"ת שם אריה דקכ"ו דלמ"ד דהולכין בממון אחר רוב ומועיל ח"כ דעדים לא בעינן בממון עדות שאי"ל אבל לדידן דקיי"ל דאין הולכין בממון אחה"ר גם בממון בעינן עדות שאי"ל: עדות מיוחדת שי' הב"ח כהראב"ד הובא בריטב"א דבעדות מיוחדת הואיל וכשרה בד"מ אם אחד מהם קאו"פ עדותן בטילה ובעדות ישראל מכות ד"ו דאי ילפינן ממשפט אחד ודאי לא חמיר ד"מ מד"נ דאם בד"נ לא מצטרפין עדות מיוחדת ונמצא א' מהם קאו"פ אינו פוסל כ"ש בד"מ דאינו פוסל אף דמהני עדות מיוחדת בד"מ אבל אי ילפינן מהיקש דמה שנים כו' שי"ל דבד"מ גם כן נמצא א' קאו"פ דבטיל כל העדות כשי' הב"ח: עוסק במצוה. בערוך לנר סוכה דכ"ה דלר' יצחק מוכח דס"ל דעוסק במצוה פטור אף ממצוה שי"ב כרת אבל לר"ע ולריוה"ג ל"ל קרא ע"ז דיפטור אף ממ"ע שי"ב כרת וריב"ק סבירא ליה כר' יצחק דגם ממ"ע שי"ב כרת פטור ורבי כריוה"ג ור"ע דממ"ע שי"ב כרת לא מיפטר: עבד בערוך לנר נדה דט"ו הביא ספיקו של המי נפתוח אם עבד מת מטמא באוהל אי נקרא אדם או לא: עבד בישוע"י או"ח סימן מ"ו אי עבד גרע מאשה תליא בפלוגתא דלר' מאיר דחוב היא לעבד שיצא לחירות גרע מן האשה משא"כ לרבנן דזכות היא לו אתי לכלל מצות ע"י שחרור עדיף מאשה ועכ"פ ל"ג ממנה: עבד בח"ס אהע"ז סימן י"א מסופק אי עבד שוטה משתחרר ובבית יצחק אהע"ז סימן א' דלרבנן דא"ש גיטין ל"ט דכל שאין רשות לרבו עליו א"ק עבד משתחרר ולא"ש שי"ל דעבד שוטה אין משתחרר: עבד הבא על בת ישראל אם יש להעבד זכות בוולדות כ' בשו"ת ב"י סימן כ"ז אע"ז דלמ"ד נכרי ועבד הבא על בת ישראל הוולד כשר משום דס"ל דיש להאב זכות בוולדות ומ"ד הוולד ממזר ס"ל דאין לאב שום זכות בוולדות וכן מ"ש מהרש"א דהא דרבו מוסר לעבדו ש"כ דוקא שפחה שלו ולא של אחר דל"כ רק למ"ד הוולד ממזר משא"כ למ"ד עבד הבא על בת ישראל הוולד כשר אף שפחה של אחר יכול למסור לו: עדות בב"י אע"ז סימן י"ב דלר"ש דדריש טעמא דקרא אף לקולא י"ל מה דנכרי פסול לעדות הוא מטעם דלמא משקר אבל אי ידעינן דאומר אמת כגון בערכאות נאמן מה"ת אבל לרבנן אף דידעינן דאומר אמת פסול ורש"י דס"ל דערכאות כשרין מה"ת וכן שי' ה"ר יקיר דהיכא דקים לן שאומר אמת כשר מה"ת הכול לר"ש דדריש ט"ד: ובסימן קמ"ו כ' אי הא דרשע שאינו של חמס דפסול להעיד אי היא מגזיה"כ או דחיישינן שמא משקר גם כן תליא בפלוגתא דר"ש ורבנן דלר"ש דדריש ט"ד היא רק מחשש משקר וע"ש הנ"מ בזה: עד בקצוה"ח סימן ל"ח נסתפק במקום דמהני ע"א אם שייך בו דיני הזמה ובב"י א"ע סימן ע"ד כ' דהש"ס דילן ס"ל דבע"א ל"ש דין הזמה אבל הירושלמי ס"ל דגם בע"א שייך דין הזמה: עומר בעל"נ סוכה מ"א דר' ששת ור"נ ס"ל כרב ושמואל דאסור בל"ת עד הבאת העומר ור"י ור"ל דסבירא להו דער הביאכם למצוה היא רק לשיטתייהו דעד עצם היום הזה רק האיר המזרח לבד אבל א"נ דעד עצם היום הזה משמע כל היום כולו מודו דעד הקרבה היא בלאו: עובר בתוס' נדה דמ"ד משמע ע מדבריהם דישראל אין מצווה על העוברין ואף איסור ליכא ובתוס' חולין ל"ג כתבו דמ"מ אסור מדאורייתא ובבית יצחק א"ע סימן נ"ג דתליא בפלוגתא דאי אמרינן דליכא מידי דלישראל שרי ולב"נ אסור מוכח דגם לישראל אסור עכ"פ אבל מאן דל"ל כלל זה איה"נ דליכא איסור תורה כלל ועיין אות מ' מא"מ: עובר צורה. שי' רש"י פסחים ל"ד דעי"צ היא שיהי' נותר אולם שיטת התוס' פסחים דט"ו דעי"צ היינו לינה בעלמא אע"ג דל"ה נותר ובמשיב נפש שם כ' דתלי' בפלוגתא דלר' יוחנן דהיסה"ד חשש טומאה וזו גופי' בעי עי"צ ע"כ דעי"צ שיהיה נותר ממש משא"כ לר"ל דהיסה"ד פסול הגוף הוו ל"צ שיהיה נותר דממילא נפסל משום היסה"ד ע"ש. ובפאר הלכה דכ"ה חידש אע"ג דבכ"מ עו"צ היינו שיהיה נותר בכ"ז בשלמים סגי בעי"צ בלילה אחת אע"ג דלמחר לא נעשה עוד נותר: ע"ז בח"ס בסוגיא דשלכד"א דהא דפשיטא להתוספות בע"ז די"ב דבע"ז דל"כ אכילה אסור שלכד"א היינו למ"ד דון מינה ואוקי באתרא והכי קיומא לן אבל למ"ד דון מינה ומינה וכיון דע"ז אתיא ממת ומת מע"ע דכפרה כתיב כקדשים ובקדשים כתיב אכילה וגם בע"ז אין לוקין אלא כד"א. ועמש"ל אות ה' לענין גחלת ואפר ע"ז אי אסור מה"ת פלוגתא דרמב"ח ור' שמעי' ע"ש: על בח"ס פסחים דע"ד הביא מהירושלמי דפליגי ר"ע וריוה"ג בפלוגתא דאבא ורבנן אי על בסמוך לריוה"ג עלי' ממש ולר"ע על בסמוך: עלאי גבר בברית שלום פ' וארא דפלוגתא דרב ושמואל פסחים דע"ו דלרב עלאי גבר ולשמואל תתאי גבר תליא בפלוגתא דר' אחא ורבנן ביבמות קכ"א דחכמים דסבירא להו תחילתו מכבה וסופו מבעיר טעמייהו דסברי תתאי גבר ור' אחא דס"ל יין מכבה האש סבר עילאי גבר ע"ה דמותר לנוחרו ביוהכ"פ כ' במרגניתא דרב דז"ד רק למ"ד דמשאצל"ג פטור משא"כ למ"ד משאצל"ג חייב אסיר: עצרת בערוך לנר סוכה דנ"ה דאי שוין כל המשמרות בז' ימים דעצרת תליא בפלוגתא דלר' אושעי' דיליף תשלומין מהקישא שוין כל המשמרות בז' ימים אחר עצרת משא"כ לרבה בר שמואל אין שוין אז כל המשמרות. ערב פסח דשיטת הירושלמי בתוס' פסחים דנ"א דאסור בעשיות מלאכה מה"ת כ' בס' ב"א והובא בפרי יהושע פסחים ד"ג דמוכח בחגיגה די"ז דראב"י סבירא ליה דרק מדרבנן אסור במלאכה בע"פ: ערלה בפאר הלכה דמ"ז אף דשיטת הרמב"ם דספק דאוריי' מה"ת לקולא בכ"ז ס' ערלה בא"י אסיר מן התורה: ערבות בספר מנחה חדשה סוטה אי כוהנים נכנסו בכלל עריבות תליא בפלוגתא דבבלי וירושלמי דבש"ס סוטה דל"ז משמע דהעריבות קבלו בהר גריזים ובהר עיבל ושם הכוהנים למטה נמצאו דהם ל"ה בכלל העריבות אכן להירושלמי הובא בתוספת סוטה דל"ד דכבר בירדן קבלו נסתרות גם