ילקוט הרועים קכז

הלוי ב"ק דס"ז דרבה ס"ל כשי' אביי תלמידו דעובר לאו ירך אמו: עיבור השנה בסנה' די"א אין מעברין השנה אלא ביהודא ואם עברוהו בגליל מעוברת העיד חנני' אם עברוה בגליל אינה מעוברת אר"י ברי' דר' שמואל מ"ט דחנני' א"ק לשכנו תדרשו ובצל"ח ברכות דס"ג כ' דחנני' סובר דהוא מה"ת מקרא ע"כ ס"ל אפי' בדעבד אינה מעוברת ורבנן ס"ל דהוא רק מדרבנן ולכך בדעבד מעוברת: עולה בערכין כ"א ע"ב פליגי שמואל ועולא במפריש עולה על חבירו דשמואל ס"ל בשעת הפרשה צריך דעת ועולא ס"ל בשעת כפרה צריך דעת ולא בשעת הפרשה ובחמדת שלמה קדושין י"ג דר' אבא בר ממל בירושלמי ס"ל כעולא: עד א' בתוס' ב"ב דל"ג העלו בשם ריב"א דכ"ז שלא נשבע להכחיש את העד דינו כשנים ובישועות יעקב חו"מ סי' מ"ו דתלי' בפלוגתא דלמ"ד דאמרינן מחושואיל"מ אמרינן דקודם שנשבע להכחיש העד דינו כשנים אבל לרב ושמואל דס"ל דל"א מחושואיל"מ השבועה אינו רק לברר הדברים אין דינו כשנים ושי' הרמ"ה בע"א אומר תנאי וע"א אומר נ"ה תנאי דחייב שבועת התורה היא רק לשיטת הריב"א הנ"ל משא"כ א"נ דל"ה כשנים אמרינן כשי' הטור דא"צ רק שבועת היסת ובחמדת שלמה קדושין דס"ד הוכיח דלאביי אפי' בב"א אמרינן כ"מ שהאמינה תורה ע"א ה"ה כשנים וכדס"ל לעולא בסוטה ואפי' בא ע"א להכחישו תיכף ל"מ: עדל"ת וע' באות ע' הבאתי להקשות על הריב"א דס"ל דאע"ג דאין עדל"ת וע' מ"מ בדעבד אם עבר אינו לוקה דהל"ת מיהא נדחה והק' האחרונים הא א"נ דיש דיחוי אצל מצות א"כ כל דלכתחילה לא ניתן לדחות הע' ול"ת כבר אידחא לה המצוה לגמרי וכדאמר רבא בזבחים דע"ג הואיל ואמרו רבנן לא ליקרב אי אקריב לא מרצה משום דאדחי ע"כ ונ"ל עפמ"ש הפנ"י בסוכה דל"ב הא דיש דיחוי אצל מצות היא רק מדרבנן למ"ד דיש דיחוי דחולין מקדשי' לא ילפינן ומצוה לגבי קדשים כחולין עיי"ש ולפי"ז שפיר כתב הריב"א דבדעבד אין לוקין מה"ת ולפ"ז ז"נ בחולין אבל בקדשים דאמרינן מה"ת יש דיחוי שוב מודה הריב"א דאף בדעבד אין הל"ת נדחית ולפ"ז תרצתי קו' הברוך טעם דל"ל קרא בזבחים דצ"ז בקדשים דהיתר מצטרף לאיחור דתי"ל הא חיש אסור מה"ת ול"ל למלקות הא הש"ס פריך דנימא עדל"ת ומשני יקדש ע' ול"ת ולשי' הריב"א בדעבד הל"ת נדחה ואין כאן מלקות ע"כ ולפי"ז א"ש דהכא בקדשים שפיר מודה הריב"א עוד הבאתי באות ע' ד' השעה"מ בפ"ב מנדרים בד' התוס' דכל שבא דחיות הלאו ע"י פשיעה ל"א עדל"ת אלא דוקא גבי נתערבו מתן ד' במתן א' וה"ט משום דמיד כשקיבל דם הניתן במתן א' קודם תערובתן הרי חל עליו לאו דבל תוסיף שלא ליתן במתן ד' אלא דכשנתערבו אח"כ אנו באין לומר עדל"ת איכא למימר שפיר כיון שכבר חל עליו באותו דם לאו דבל תוסיף תו ל"א עשה ודחי לאו שחל עליו מקמי הכי כיון שע"י פשיעתו שעירבן הוא בא לדחות הלאו משא"כ בפ' דם חטאת דע"י פשיעתו שערבן הוא בא לכלל חיוב לאו שפיר אתי ע' ודחי ל"ת שע"י פשיעתו חלו בו ידים העשה והל"ת כאחת ע"כ ועפי"ז אמרתי בקו' הט"א ר"ה דכ"ח למ"ד מצות ליהנות נתנו מנדרים דל"ז ומלמדו מדרש הלכות ואגדות כיון דאין נותנין ע"ז שכר לימוד ואף דמקיים המצוה מ"מ מצוה לאו לה"נ ותקשה למ"ד מצות להנות נתנו ונ"ל דהפוסקום הקשו גבי קונם סוכה תפילין כו' דנימא דעשה דסוכה ותפילין ידחה הל"ת דנדר ותירצו עפ"ד התוס' הנ"ל כיון דע"י פשיעה בא לדחות הל"ת ל"א עדל"ת ע"כ ולפי"ז ז"נ גבי קונם סוכה ותפילין דאין המצוה מביא עליו האיסור רק מחמת הנדר אסור אפי' אם ל"ה מצוה בהנחת תפילין וישיבת סוכה וכדומה משא"כ הכא במודר הנאה מחבירו דמותר ללמוד דליה הנאה דאין נותנין שכר על הלימוד ורק דמ"מ יאסור כיון שמקיים המצוה יש לו הנאה מקיום המצוה שעושה וכיון דכל האיסור אינו נצמח רק ע"י מה שמקיים המצוה שפיר אמרינן עדל"ת דחלו בו ידים העשה והל"ת כאחת אע"ג דבא ע"י פשיעה דאדרבה המצוה עוד בא קודם האיסור דלולי קיום המצוה ל"ה איסור כלל דאין נהנה כלל מלימוד רק מקיום המצוה ודו"ק. ויש להסביר יותר דגבי קונם תפילין שאני מניח הנדר בתוקפה רק דהמצוה צריך לדחות אותה שפיר ל"ד כיון שהוא ע"י פשיעה משא"כ הכא אדרבה. הרי אינו נהנה כלל רק דתאמר דקיום המצוה יביא האיסור ע"ז שפיר אמרינן דקיום המצוה א"א להביא איסור דעדל"ת ואע"ג דע"י פשיעה הוא מ"מ קיום המצוה א"א לגרום איסור ודו"ק: ועפ"ד השעה"מ הנ"ל נ"ל בישוב קו' המגן אבות בפסחים דף פ"ד דפריך הש"ס גבי שריפות קדשים ביו"ט דנימא עדל"ת והק' הא ע"י פשיעה הוא בא שהותיר ובכה"ג ל"א עדל"ת ונ"ל דלכאורה הקשיתי איך כייל ותני העצמות והנותר ישרפו בט"ז לפי שאין דוחין שבת ויו"ט הרי שיעור נותר הוא בכזית ועל חיוב שבת אינו חייב רק בכגרוגרות א"כ בשיעור נותר דהוא בכזית שפיר יכול לשרוף ביו"ט דאין חייב כלל משום יו"ט דהוא רק בכגרוגרות ועכצ"ל כמ"ש הרשב"א שבת דצ"א דלגבי תרומה כיון דשיעורא כזית הוי מצוה נענין אכילתה לכן חייב גם על שבת בכזית ע"ש ובישועות יעקב או"ח סי' ש"א שהאריך ולפי"ז כ"ש הכא דחייב בנותר בכזית ויש עליו מ"ע לשורפו וכיון דמקיים המ"ע דשריפות קדשים בכזית ה"ה דחייב מטעם הבערה אע"ג דל"ה כגרוגרות וא"ש ולפי"ז ל"ק קו' המג"א וש"פ הש"ס ונימא עדל"ת דל"ל דהוי ע"י פשיעה ז"א דהא לולי הפשיעה ל"ה איסור כלל במבעיר כזית וכל האיסור הוא רק ע"י הפשיעה שחלה בו המ"ע דשריפות נותר וחייב ג"כ משום יו"ט בכזית וחלה בו ידים הע' והל"ת כא' ושפיר עדל"ת דע"י פשיעה כד' השעה"מ הנ"ל: בספר חתן סופר הביא קושי' מהר"י אסאד בשבת דק"י ל"ל לר"ש למילף דמקלקל בחבורה חייב מדאצטריך קרא למישרי מילה בשבת תי"ל הרי אסרה התורה מילה שלא בזמנה מקרא לבדו והרי מוכח דמקלקל בחבורה חייב ונ"ל דבהפלאה כתובות ד"ז ובחת"ס שבת הק' מנ"ל דמקלקל בחבורה חייב ממילה דלמא אסרה התורה משום שיצטרך למצוץ אחר המילה להצילו משום סכנה דמאן דלא מוצץ סכנתא והוי המציצה תיקון ונ"ל דבשבת דקל"ב פריך הש"ס מילה גופי' מנ"ל דדחי שבת והקשיתי לפי"מ דאמרינן בע"ב מילה דדוחה צרעת מטעם עדל"ת רק משום דהוי ל"ת ועשה ע"כ ע"כ ולפ"ז לפמ"ש המהר"ם לובלין בסוגין דשבת ל"ה כ"א ל"ת בלבד ולא עשה א"כ ל"ל קרא למילה דדוחה שבת תי"ל מחמת עדל"ת ול"ל דשבת הוי ל"ת שי"ב כרת חדא דאנן קיי"ל דאף בל"ת שי"ב כרת אמרינן עדלת ועיין בספר הכריתות וביד מלאכי ובמ"ש באות עיין ועוד דמילה נכרתו בו י"ג כריתות וגם י"ב כרת ג"כ במילה ופשיטא דדוחה ל"ת שי"ב כרת ול"ל דס"ד דהוי אפשר לקיי"ש למחר הא הפוסקי' העלו גבי שריפות נותר ובכיסוי הדם ביו"ט דל"ח אפשר לקיי"ש למחר דאין למצוה אלא מקומה ושעתה א"כ מ"פ הש"ס מנ"ל דדחי שבת אך נ"ל לפי"מ דקיי"ל אע"ג דעשה דוחה ל"ת מ"מ אין ע' דוחה לתרי איסורין וע' נזיר מ"ט (ובס' כרם שלמה ביצה די"ב העלם עפי"ז דע' דעולת ראי' אין דדוחה לל"ת דיו"ט דהו"ל תרי איסורין נטילת נשמה ומשום מפרק ע"ש) ולפי"ז כיון דבמילה י"ב שני איסורין א' גוף המולה והב' מציצה אחר המילה ושפיר א"ע דוחה לב' איסורין וצריך קרא דדוחה ולפי"ז א"ש קו' הנ"ל דאם מקלקל בחבורה פטור והאיסור רק משום מציצה וממילא ל"ה רק לאו אחד א"כ ל"צ קרא ביום ואפי' בשבת דתי"ל דע' דל"ת ול"ל וביום יתירא אפי' בשבת וכמו שדייק רש"י ז"ל בשבת דק"ו ולפי"ז א"ש מאוד קו' מהר"י אסאד דממילה שלא בזמנו אין ראי' כלל דמקלקל פטור די"ל באמת מקלקל חייב אך התורה אסרה משום המציצה ול"ל עדל"ת ז"א דאדרבה הא דחזינן דמילה שלא בזמנו ל"ת עדל"ת ומה"ט ילפינן ג"כ בפסחים דפ"ז דבשריפות נותר ג"כ ל"א עדל"ת וה"ט דגזיה"כ דאתי קרא ומיעטה כיון דשלא בזמנה לא' דחי עיי"ש ברש"י וכיון דגזיה"כ היא במילה שלב"ז אף דאתי