ילקוט הרועים קכו

א"כ בפסח שבא הישראל לאכול החמץ של נכרי אז דחל האיסור כשבא ליד ישראל שוב ל"ה כאן שום כולל ביו"ט ודו"ק. עוד אמרתי עפ"י שי' הר"י בפסחים ד"ט לענין קבוע כשמניחין ט' חתיכות של מצה וא' של חמץ דאמרינן כל קבוע כמע"מ א"כ נ"מ כשהי' חתיכה א' של חמץ נכרי דא"כ בשעה שמונח החמץ הוי היתר גמור ול"ה קבוע רק כשבא לכלל ישראל בכה"ג דהאיסור הוא לאחר שפירש ל"ה קבוע כלל ועיין ביו"ד סי' ק"י ודו"ק. עי"ל דנ"מ לפי"מ דקיי"ל חרכו קודם זמנו מותר א"כ בכה"ג כשחרכו ביד נכרי בפסח וכיון דהאיסור חל רק כשבא ליד ישראל הו"ל כחרכו קודם זמנו דמותר: עדות בקצוה"ח סי' ל"ח בעדים שאמרו שקר העדנו דנאמנים לגבי עצמם לשלם מה שהפסידו משום דיני דגרמי וכ' דזה רק לדידן דחייבי מלקות שוגגין חייבין בתשלומין אבל לרבא ור"ל דס"ל חייבי מלקות שוגגין פטורין ה"נ א"צ לשלם מכח דד"ג כי המלקות פטרם ע"ש: עדות בפנים יפות פ' תצא העלה דין חדש היכא ששנים עדים מזימין את עדות הראשונים אם העדים הראשונים אומרים לפני הזמה או תוכד"ד של הזמה שהעדים השניים פסולים בגזלנותא אין בו דין הזמה כיון שגם הן מעידין על עצמן של המזימים מה חזית דציית להנך ע"ש: עיוה"כ הב"י או"ת תי"ח תמה ארמב"ם שנ' מדבריו דאיסור להתענות בעיוה"כ הוא מה"ת הרי ועניתם כו' אינו אלא אסמכתא והמג"א סי' תק"ע תמה אב"י הלא קיי"ל כר"ע בר"ה ד"ט דדריש בחריש וקציר לתוס' שביעית ולדידי' ועניתם הוי דרשה גמורה ובזרע יעקב ברכות תמה אהמג"א דאנן קיי"ל כר' ישמעאל ע"ש: עונה שי' האביאסף הובא בפוסקים ריש ה' נדה דסתם עונה יום או לילה ביומי ניסן ותשרי וחצי יום וחצי לילה ביומי תמוז וטבת וכ' הב"י דמשמע לי' שיעור עונה י"ב שעות אולם הפוסקים חולקים וס"ל דעונה יום או לילה ולא בשעות תלי' רק ביום ובלילה ובזרע יעקב שבת דפ"ו דפליגי בזה ר' פפא ור' יוחנן דר"פ ס"ל כס' הפוסקים דביום ולילה תלי' ר' יוחנן ס"ל כשי' האביאסף ע"ש: עדל"ת בדורש לציון דרוש ה' דפלוגתא דתנאי אי אמרינן עדל"ת באפשר לקיים שניהם ותלי' בפלוגתא אי נזיר הו' שמואל ותלי' בפלוגתא דר"מ ורבנן אי יש נזירות בבמה ובנו כ' דלהרמב"ן דלכך עדל"ת משום דע' גדולה מל"ת לכך כשאפשר לקיי"ש ל"א עדל"ת משא"כ לשי' הר"ש מקינון דלכך עדל"ת אף של"ת חמור מע' היינו משום דהל"ת לא נאמר במקום ע' שפיר עדל"ת אף באלקיי"ש ואולי י"ל דתלי' בפלוגתא או עדל"ת שבמקדש ותלי' בב' הטעמים עיין או ע' וכן אי עשה דוחה לב' לאוין י"ל דלהטעם דעשה גדולה מל"ת י"ל דמ"מ נגד ב' לאוין ל"מ לדחות אבל להטעם דלא נאמר במקום העשה אין חילוק בין חד לאו לתרי וע' בדרוש ששי בדורש לציון ע"ש: עדות באע"ז סי' י"ז סקכ"ה בב"ש העלה דבעדות אשה דסגי בחד היכא ששנים מעידין ומכחישים זא"ז בחקירות מ"מ כיון שא' אומר אמת תנשא שהרי סגי בחד משא"כ בד"מ דצריך ב' ע"ש ובדורש לציון דרוש י"ג הביא ד' הסמ"ע דחולק אב"ש דאפי' לענין שבועה דסגי בחד מ"מ כיון דמיחשב הכחשה בדרישה עדותן בטילה לגמרי והעלה דתלי' בפלוגתא דר' הונא ור' חסדא בשבועות דמ"ז דלר' חסדא דשניהם פסולים לעדות אחרת ומספק שניהם פסולין אמרינן כשי' הסמ"ע אבל לר"ה דכ"א באין בפ"ע ומעידין אמרינן כשי' הב"ש ע"ש: עדל"ת בדורש לציון דרוש י"ב דר' אליעזר דס"ל פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה בע"כ ס"ל דע' דלפני הדיבור דוחה ל"ת דלאחה"ד: עבד בדורש לציון דף י"ג דר' יוסף ס"ל כר' יהודא בב"ק דפ"ח דעבד אין נכלל בכלל ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו ולכן עבד נהרג אף בעדות שאאי"ל: ערות בדורש לציון דרוש הנ"ל דהא דאשה פסולה לעדית וילפינן בשבועות מג"ש הוא רק לרבנן דר' יהודא אבל הרמב"ם דפסק כר' יהודא דעבד אינו בכלל אחיו ואימעוט עבד מקרא א"צ לימוד על אשה דפסולה לעדות ע"ש: עדות אשה בשו"ת שיבת ציון סי' פ"א דר' פפא ס"ל דנאמנות ע"א באשה שמת בעלה הוא מדרבנן דלא כהספר ע"ש: על פלוגתא דר"י ורבנן במנחות דכ"ז אי על דוקא ובפנים יפות פ' תבוא דפלוגתייהו הוא דר"י ס"ל ב"כ הבכ"א מלמדין מוכח דעל דוקא משא"כ לדידן דקיי"ל אין מלמדין על לאו דוקא ועיין אות ת' תורה: עריות בפנים יפות פ' קדושים דהא דאמר שמואל במכות ד"ז דא"צ העדים לראות כמכחול בשפופרת ה"ד בעריות אבל בזכר דאין יצרו תקפו כ"כ צריכין עדים לראות כמכחיל בשפופרת: ערות אשה בדורש לציון דרוש ויו דאי ע"א נאמן בעדות אשה מה"ת תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה דלב"ש אינו נאמן מה"ת ולב"ה נאמן מה"ת ע"ש: ערות אי בממון אמרינן ג"כ כאשר זמם ולא כאשר עשה כ' בשו"ת טור האבן סי' ט' דלמ"ד בכתובות באלו נערות דממונא לחומרא בממון אמרינן אף כאשר עשה משא"כ למ"ד ממונא לקולא לדידי' ל"א בממון כאשר עשה ואז לא הקילה התורה רק לוקין והוי כד"נ דאמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה ע"ש: עבודה בשו"ת ושב הכהן בשאלת הכהנים דכ"ה דלמ"ד כשהציץ אינו על מצחו אינו מרצה יכול הכה"ג ללבוש הח' בגדים אף שהן כלאים גם שלא בשעת עבודה משא"כ למ"ד דגם כשאינו על מצחו מרצה אסור ללבוש כלאים שלא בשעת עבודה ע"ש עד שי' הרמב"ם פט"ו מסנהדרין דאיסור שהוחזק עפ"י ע"א לוקין עליו והתוס' חולין דצ"ו חולקין ע"ז ובתורת גיטין ד"ב דהרמב"ם פסק כמ"ד דע"א נאמן אפי' באתחזיק איסורא הוחזק ג"כ למלקות אבל למ"ד דע"א אינו נאמן באתחזיק ורק בלא אתחזיק אז אין דינו כשנים ואין לוקין אח"כ על האיסור ובחמדת שלמה קדושין ס"ג דשי' הרמב"ם דוקא בעד כשר אבל בעד פסול אף במקום שנאמן ל"ה כשנים ולא הוחזק למלקות אבל היכא דנאמן משום בידו שפיר הוחזק למלקות ע"ש: עבד בקדושין דכ"ב אמר בתחילת שש כו' אין נרצע עד שיאמר וישנה ובמנ"מ פ"ו מדיעות דהאי תנא ס"ל לא דיברה תורה כלשון ב"א ודייק מאמר יאמר עיין אות ד': עדות אשה בשו"ת שמן רוקח סי' ל"ה בפלוגתת הרמב"ם והרשב"א דלהרמב"ם בע"א בעגונה דמעיד שמת בעלה אם כנסה אח"כ אינו מוציא ולהרשב"א אם כנס מוציא דהרמב"ם ס"ל דע"א בעגונה נאמן מה"ת והרשב"א ס"ל דנאמן רק מדרבנן לכך אם כנס מוציא ועיין אות ע' עדות אשה: ערלה בצל"ח ברכות דל"ו דערלה בחו"ל מותר אפי' איכא תרתי דסתרן אהדדי וכ"ז למ"ד ערלה בחו"ל הללמ"ס אבל למ"ד הלכתא מדינה אסור בס"ס דסתרן אהדדי וע"ש עוד דלמ"ד הללמ"ס גם ברובה לאיסורא מותר משא"כ למ"ד הלכתא מדינה: עשה דוחה ל"ת בשאג"א סי' ע' הביא דסוגיות חלוקות אי עשה דקום ועשה דוחה לעשה דשוא"ת ובנחלת יעקב להגאון מליסא ר"ה דכ"ו דפליגי בזה ר' לוי ורבא דר' לוי ס"ל כסוגי' דיבמות דע' דקו"ע דוחה לע' דשוא"ת ורבא ס"ל כסוגי' דפסחים דנ"ט דעשה דקו"ע אין דוחה לע' דשוא"ת ובשו"ת נודע בשערים דר' אשי ס"ל דאין ע' דוחה ע' דשוא"ת וכ' דתליא בפלוגתא דר' עקיבא ור' ישמעאל בנזיר דמ"ח דלר"ע דאין ע' דוחה לב לאוין דקום ועשה דוחה לע' דשוא"ת אבל לר' ישמעאל דע' דוחה לב' לאוין ע"כ דאין ט' דקו"ע דוחה לע' דשוא"ת ע"ש בדרשותיו: עד המסייע הפוסקים מחולקים אי עד המסייע פוטר משבועת התורה ובבית הלוי ב"מ ד"ב עפ"ד הרא"ש ריש ב"מ מבואר דלמ"ד דל"א מתוך שאיל"מ והוא רב ושמואל מוכח דעד מסייע אינו פוטר אבל למ"ד מתיך שאיל"מ ס"ל דעד מסייע פוטר ועיין אות מ' השמטות דתני' אי אמרינן מיגו לאפטורי משבועה ה"ה דעד מסייע פוטר ובשערי תורה הראשון דרבי סוגר דעד המסייע פוטר ור' יוסי ס"ל דעד המסייע אין פוטר משבועה ע"ש. עירוב פרשיות בס"ז חו"מ סי' פ"ז דלמ"ד הילך פטור ל"א עירוב פרשיות כתיב ולמ"ד הילך חייב בע"כ עירוב פרשיות כתיב: עובר ירך אמו בבית