ילקוט הרועים קכב

עד אחד במלחמה שי' הרי"ף ר"פ האשה שלום דאף ב' עדים במלחמה לא מהימני משום דאמרי בדדמי ובחסד לאברהם אע"ז סי' י"א דתלי' בפלוגתא בפסחים די"ב דלרבא בשני עדים ליש בדדמי ונאמנים שנים במלחמה ולאביי גם גם בשני עדים חיישינן דאמרי בדדמי עד בתי' הרי"ם חו"מ סי' ל' הא דקיי"ל כ"מ ששנים מחייבין ממון ע"א מחייב שבועה פליגי ר"נ ורבנן דר' נתן ס"ל דע"א אין מחייב שבועה רק כשזה העד עצמו ראוי להצטרף עם עוד אחד לחיוב ממון ורבנן ס"ל ששנים מחייבין ממון אף שזה א"ר להצטרף לממון מ"מ אם היו ב' אחרים מחייבין ממון ע"א מחייב שבועה ע"ש: עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה בפנ"י ב"ק דדוקא בהזמה אמרינן עדות כי' בטלה כולה אבל בהכחשה ל"א דבטלה כולה ובשו"ת בית אפרים אע"ז סי' נ"ד דפליגי בזה ר' נחמן ורבא דרבא ס"ל דאף בהכחשה אמרינן דבטלה כולה ור"נ ס"ל דבהכחשה ל"א דבטלה כולה וקיי"ל כר' נחמן ע"ש: עדות שבטל מקצתו בטל כולו בנוב"י. מהד"ק א"ע סי' מ"ו דלהמסקנא בירושלמי יש מקום לומר דרב ור' יוחנן פליגי בפלוגתא דתנאי רבי ור' יוסי במכות ד"ו ע"א ורב כר' יוסי דבדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ור' יוחנן כרבי דאד"מ וא' ד"נ בטנה עדות כולה ורב ס"ל כר"י אמר שמואל דהלכה כר"י ור' יוחנן כר' נחמן דפסק כרבי אבל לשי' התוס' א"א לומר דפליגי בזה ע"ש: עדות שאאי"ל הנה בממון אי צריך להיות שיהי' יכול להזימה כ' בחי' הרי"ם חו"מ סי' נ"ו דר' יוסי פליג אר' חנינא דס"ל אי ד"מ וא' ד"נ בדו"ח רק ס"ל דבממון נ"ל דו"ח ול"צ שיהי' עדות שיוכל להזימה ורבי ס"ל דצריך להיות יוכל להזימה בממון ע"ש: ער בזבד טוב סי' י"ז דט"ו דהא דס"ל לאביי דע"א נאמן אף אף להוציא מחזקה בדבר שבערוה הוא דוקא לרבנן פ' חמרו לו אבל לר' מאיר מודה אביי דע"כ ס"ל אין ע"ח נאמן להוציא מחזקתו והנהו תנאי דס"נ סוף יבמות אין משיאין חשה ע"פ ע"א ס"ל כר"מ ע"ש: ער המסייע בחי' הרי"ם חו"מ סי' ע"ה בשי' הפוסקים דעד המסייע אינו פוטר משבועה והטעם דהו"ל עדות שאאי"ל ע"ש ועמש"ל בשם עטרת חכמים יוצא מדבריו דהיא פלוגתא דתנאי ואמוראי אי בע"א צריך להיות דין הזמה ע"ש: עדות שאי"ל בתוס' פ' החובל העלו דל"צ להיות יכול להזימה באותו ב"ד רק אפי' שיכול להזימה בב"ד אחר מקרי יכול להזימה ושי' הי"מ דצ"ל דוקא יכול להזימה בב"ד זה ובמנחת אהרן סנהדרין פ"ד דלדידן דקיי"ל עדים זוממין קנסא וקיי"ל כר"א דד"ת מוכח דל"ב דוקא שיהי' יכול להזימה בב"ד זה משא"כ למ"ד דמה"ת בעינן ג' עכצ"ל דבעינן דוקא יכול להזימה בב"ד זה עדות בתומים סי' ל"ג סק"ג דהמעיין ברא"ש יראה דהא אי ראשון תרי בעל כשרים נחנקו בו בבלי וירושלמי לנדעת ירושלמי פסול רק הרא"ש פוסק כתלמודא דידן עיש: עדות שא"א יכול להזימה בנוב"י מהדו"ק סי' ע"ב העלה דלמ"ד עדים זוממין קנסא לדידי' בממון ל"צ עדות שאאי"ל אבל למ"ד עדים זוממין ממונא לדידי' מוכח דצריך מה"ת יוכל להזמה גם בממון ובפלוגתא דר' נתן ורבנן סנהדרין ד"ל דר' נתן ס"ל דשומעין דבריו של זה היום ולמחר שומעין ד' חבירו מוכח דבממון ל"צ עדות שאי"ל דהרי א"א יכול להזימה דהעד יאמר לחייב שבועה באתי ע"ש באריכות גדול ובהפלאה כתובות דל"ה בשם הירושלמי דר"י ור"ל ס"ל דבעינן בממון דו"ח וה"ה עדות שיכול להזימה בממון: עדות בתומים סי' ל"ג סק"ב הוכיח דריבר"י דס"ל דחבר א"צ התראה וכן ר' יוסי במכות ד"ו דס"ל השונא נהרג מפני שהוא כמו מועד ומותרה ס"ל ע"כ כר' יהודא דשונא פסול לעדות ערות בבכורות דל"ו ע"ב ס"ל לר"נ דהלכה כרשב"ג דהחשוד על הדבר נאמן להעיד בשל אחרים ובמקנה סי' מ"ב דיש מקום לומר דרבא ור"פ פליגי ארבא וס"ל דהלכה כר"מ דחשוד אין נאמן להעיד ע"ש: עדות בחת"ס חו"מ סי' כ"ד ר"ל דר"א ס"ל כסומכוס ב"ק דע"ה ע"ב דכל דמסתפי משום עונש הו"ל יכול להזימו אע"ג דלא נתקיים הזמה בכל מה שרצו לעשות וע"ש: עדות באבני מילואים סי' ל"ה הק' למ"ד אין שליח נעשה עד דהו"ל כגופי' מאי הוי הא בע"ד גופי' היכא דנסתלק מגרמת ממון יכול להעיד כדאמרינן השותפין מעידין זה לזה וכן נאמר בעל המקח לומר לזה מכרתי אע"ג דבשעת מכירה הוי בע"ד וכן בשותפין מ"מ כל שנסתלקו מנגיעת ממון מעיד וכ' דזה הוא בעצמו פלוגתתם דמ"ד אין שליח נ"ע כיון דכגופי' הוא אע"פ שאינו נוגע אינו עד אבל אנן דקיי"ל דשנ"ע דאע"ג דכגופי' הוא מ"מ כיון שאינו נוגע מעיד והך דבעל המקח נאמן והך דהשותפין מעידין הוא רק לדידן דקיי"ל שליח נ"ע ע"ש: עד ועד בכלל בט"א ר"ה ד"ל דס"ל לרב אע"ג דבכ"מ אמרינן עוע"ב היכא דמוכח שאני אמרינן עד ולא עד בכלל אע"ג דר"י משום דס"ל עוע"ב ס"ל דכל היום אסור ול"ת היכא דמוכח שאני מ"מ רב תנא ופליג ושמואל ס"ל כרבנן עד ולא עד בכלל ע"ש באריכות: עוף בנועם מגדים פ' אמור דפלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא בחולין י"ז דס"ל דב"נ אסור במדבר ס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת ומ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ע"ב ס"ל כר' עקיבא דבשר נחירה אשתרי במדבר ופלוגתא דבשר נחירה ופלוגתא אי יש שחיטה לעוף מה"ת תלוין זב"ז ובמאיר נתיבים פ' בראשית דעובר גלילאי בחולין פ' השוחט ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת ובשו"ת טוב טעם ודעת ה' טריפות שקיל וטרי בדעת ר"מ אי ס"ל לר"מ יש שחיטה לעוף מה"ת ע"ד שהעלה לכאן ולכאן ובברית אברהם יו"ד סי' כ"ג דרבינא ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ושוב כ' דיש הוכחה דס"ל לרבינא יש שחיטה לעוף מה"ת ובפרשת דרכים זוטא אות מ"ט דרב ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ובבית אל ח"ב הוכיח להיפוך דרב ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת ושמואל ור' יוחנן ס"ל אין שחיטה לעוף מה"ת ובמקור מ"ח נסתפק אף אם אין שחיטה לעוף מה"ת מ"מ כיון דנחירה בעי י"ל אם עכו"ם נחר עוף ישראל דאסור ע"ש ולפמ"ש בעשרה מאמרות בחיקור דין דגם נכרי בר נחירה הוא ליתא לספיקתו: עוף בחולין דכ"ח ס"ל לר' נחמן דאחד בעוף תו וושט או קנה ור' חדא בר אהבה ס"ל וושט ונא קנה ובחי' יעב"ץ שם דתני' בפלוגתא דאי וושט י"ל בדיקה מבחוץ שפיר י"ל או וושט או קנה אבל ר' אדא ס"ל וושט אין לו בדיקה מבחוץ ומוכח דוושט ולא קנה עוד כ' דפליני ברוב וקרוב דר"נ ס"ל כר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב שפיר ס"ל או וושט או קנה אבל ראב"א ס"ל דרוב לא עדיף מקרוב מוכח דוושט ולא קנה: עוף אי הוי בכלל זבח כ' בחי' הגאון ר"ד דייטש ז"ל בחגיגה דפלוגתא דתנאי הוא במנחות ד"צ כו' ר"י אומר א"צ הרי אומר זבח ועוף אין בכלל זבח משמע דר' יאשו' סובר דעוף הוא בכלל זבח: עוף במחנה לוי יבמות ל"ג דר' חייא ס"ל כמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ובמקנה קדושין ג"ז דר' מאיר ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת: עיבור צורה בפסחים דפ"ב כל שפסולו בגופו ישרף מיד בדם ובבעלים תעובר צורתו וריה"ג דפ"ג ע"א ס"ל גם בדם ישרף מיד ובצל"ח פסחים כ"ו ע"ב דריב"ל ס"ל כריה"ג בזה דבדם ישרף מיד: עובר ירך עמו במהר"ם שי"ף ב"ק דמ"ו דאביי ס"ל עובר ירך אמו: עוף בפ"ב דטהרות ס"ל לר"י דעוף אין שחיטה ומליקה מטהרת את טריפתה מידי נבילה ובשו"ת זכרון יצחק סי' ק"ד לבן הגאון משנת חכמים דר' יוסי בן נהוראי פ' הרואה בירושלמי ברכות (והובא בש"ך יו"ד י"ט סק"ב) ס"ל כר' יהודא אבל לדידן דקיי"ל כר' יוסי דשחיטה מטהר טריפתה מידי נבילה שפיר פסק הרש"ל דיברך קודם השחיטה ע"ש: עור המת דעת התוס' נדה דנ"ה ע"א דעור המת מותר בהנאה כעורות קדשים אחר כפרה והקשו ע"ז מספ"ק דעירוכין ס"ל לרב ולרבא דאפי' שער המת אסור בהנאה ובחתם סופר ע"ז חלק ו' כ' דלר' ינאי דס"ל ע"ע נאסרה מחיים דכפרה כתיב בה כקדשים א"כ גם אחר מיתה לא נאסרה טפי מחיים ומותר עורם בהנאה וה"ה עור המת ועולא אמר ר' יוחנן ס כר' ינאי אבל לרבא דס"ל דלא נאסרה ע"ע מחיים ולדידי' אין לחלק