ילקוט הרועים קכא

לה דהו"ל גזלג"ז אבל רבא דמשני גזירה דלמא מגבה והדר מבטל ס"ל דאין לה ביטול מן התורה: ע"ז בע"ז דנ"ד ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא נכרי והשתחוה לה אסרה כו' מדגלי דעתי' דישראל דפלחי לעגל ש"מ דניחא להו ע"ש ובזרעו של אברהם בסנהדרין דנ"ה דתלי' בפלוגתא דלמ"ד א"א אוסר דשא"ש אפי' ע"י מעשה מוכח הך סברא מדפלחי לעגל כו' אבל למ"ד אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה ל"ל הך סברא מדפלחי לעגל דעתי' עלי' ואפי' זקף לבינה ובא נכרי והשתחוה לא אסרה ע"ש: עגלה ערופה במהרש"א קדושין דנ"ז דר' יוחנן ס"ל דע"ע מחיים אסורה ובפנ"י השיג עליו דנעלם ממנו ש"ס מפורש חולין דפ"ב דמסיק ר' יוחנן ע"ע אינה משנה דאינה אסורה מחיים ובנחלת עזריאל חולין דפ"ב מתרץ דר' יוחנן לנפשי' ס"ל דנאסר מחיים וס"ל דתנא דמתניתין ס"ל דאין אסור מחיים ור' יוחנן ס"ל דאסור מחיים וכתנא דבי רבי ישמעאל ע"ש ובמקנה קדושין דר' יוחנן לנפשי' ס"ל דאסורה מחיים רק אליבא דר' שמעון אמר דלר"ש מוכח דע"ע אין נאסר מחיים ע"ש: עדות בס' צלותא דאברהם נסתפק מי שראה עדות ובשעת ראי' ל"ה ראוי לכתחילה להיות דיין ובדיעבד הי' דינו דין אי נעשה דיין בהאי ראי' מי אמרי' כיון דמפסיל לכתחילה ל"ש לומר לא תהי' שמיעה גדולה מראי' א"ד כיון דבדיעבד דינו דינו דין שפיר כשר ע"ש עד בשו"ת מהר"ם מינץ סי' י"א הביא ד' מהרא"ם הגם דע"א אינו נאמן במקום חזקה דוקא בסתם עד אבל אדם שמוחזק בכשרות יותר נאמן אף באתחזיק וכתב דז"א אלא לאביי יש חילוק כנ"ל אבל לרבא אין חילוק כלל בין עד לעד ע"ש: עד הקצה"ח בסי' ל"ח נסתפק היכא שע"א מעיד באופן דהו"ל מחושואיל"מ דהו"ל כמו שבא העד לממון אם צריך שתהי' בו דין הזמה בע"א כיון דקם לממון ובעטרת חכמים שבועות כתב דלאביי דס"ל בסנהדרין נ"ד דעונשין מה"ד גם בע"א היכא שקם לממון צ"ל דין הזמה ותלי' דין הקצה"ח בפלוגתא אי עונשין מה"ד וכן כ' דתלי' בפלוגתא דלשי' הפוסקים דבממון ג"כ אעמה"ד ל"ש הזמה בע"א משא"כ למיד דבממון עונשין מה"ד שפיר צריך שיהי' בו דין הזמה בע"א היכא שקם לממון ועיין אות א' פלוגתא דתנאי ואמוראי בזה אי בממון עמה"ד ע"ש. ויש להעיר בקו' המפרשי' דבכל עדות הו"ל עדות שאאי"ל דל"מ בזוממי זוממין דיכולין לומר לפטור הנדון באנו ותרצו דא"כ ל"ה להם להזים כ"א ע"א וממילא פטור הנידון ע"כ ולפי"ז הכא בע"א יכולין לומר לפטור הנידון באנו כיון דל"ה כ"א אחד ומוכח כתירוץ הב' דאם לפטור הנידון הי' להם להכחיש אותו ויש לדבר בזה ואכ"מ: עדות שבשטר שי' הרמב"ם דעדות שבשטר ל"מ רק מדרבנן דהו"ל מפי כתבם ובמרגניתא טבא בשורש השני דלר' מאיר מוכח מקרא דעדות שבשטר מהני מה"ת ולרבי אליעזר עדות שבשטר ל"ה רק מדרבנן דעדי מסירה כרתי עוד כ' דהיכא דהבע"ד טוען מזויף אז עדות שבשטר ל"ה רק מדרבנן אבל בסתמא הוי עדות שבשטר מה"ת ע"ש: עדות בש"ך חו"מ סי' ל' ספיקות חכמי בריסק אם עד מכחיש עד אם שניהם כשרים יחד לצרף לעדות אחרת ובפתח הבית סי' כ"ז דתלי' בפלוגתא דר' חסדא ור"ה דלר"ח דס"ל בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז דפסולין לעדות אחרת ה"ה אפילו בעד שהכחיש עם עד דפסולין לעדות אחרת משא"כ לר"ה דס"ל דשני כיתי עדים כשרים לעדות אחרת ה"ה עד כנגד עד ע"ש: ער אחד במקנה קדושין ס"ו דפלוגתא דאביי ורבא אי ע"א נאמן במה שאין עתה בידו הוא דאזלי לשיטתם דאביי ס"ל לקמן דאין חילוק בין דשב"ע לשאר איסורים מוכח דע"א א"נ אלא במה שעתה הוא בידו ורבא דמחלק בין דשב"ע לשאר איסורים ס"ל דבשאר איסורים נאמן כשהי' פ"א בידו אע"ג דעתה אינו בידו ע"ש: עד במה דקיי"ל באתחזיק איסורא ע"א אינו נאמן כ' בשם הפנ"י חולין הרשב"א דל"ה רק מדרבנן ולע"ד י"ל לפמ"ש המפורשים אע"ג דע"א אינו נאמן באתחזיק איסורא מ"מ העד הו"ל כחזקה ומועיל העד עכ"פ לסלק חזקת איסור והו"ל כאלו ל"ה לא עד ולא חזקה וממילא לפ"ד נשאר ס' השקול ואמרינן ס"ד מה"ת לקולא לשי' הרמב"ם משא"כ לשי' הרשב"א ועיין אות ס' ס"ד ומעתה מש"ל ד' הרא"ם דבעד שמוחזק בכשרות יותר נאמן אף כנגד חזקה י"ל מקום לשי' הרשב"א הנ"ל דע"א במקום חזקה ל"ה רק מדרבנן י"ל דבכה"ג ל"ג רבנן: עד אחד בנוב"י מהדו"ת חו"מ סי' ס"ב דזעירי מוכח דס"ל דע"א נאמן בעדות אשה מה"ת ור' נחמן ס"ל דמהימן רק מדרבנן ור' יוחנן ור' אליעזר ס"ל דנאמן מה"ת ע"ש ובזבד טוב אע"ז סו' י"ז דרב ששת ס"ל דע"א נאמן משום דהוי מלתא דעבידא לגלויי והוי מה"ת וכן רבא ג"כ ס"ל דנאמן מה"ת אבל ר' נחמן ס"ל דהטעם משום חומר שהחמרת עלי' בסופה ולא נאמן כ"א מדרבנן ובנוב"י מהדו"ק סי' ל"ג דירושלמי ס"ל דע"א נאמן מה"ת בעדות אשה אבל דוקא בעד שמעיד שבעצמו ראה המיתה אבל בעד מפי עד וכדומה לכ"ע ל"ה רק מדרבנן: עדות שא"א יכול להזימה בנוב"י מהדו"ק סי' מ"ו דרב ס"ל דל"צ כלל שיהי' יכול להזימה ומועיל העדות אע"ג דהוי עדות שאאי"ל ע"ש ולפ"ד א"ש קו' התוס' גיטין נ"ג דהקשו לשמואל דאמר מנסך קלב"מ הרי משעת הגבהה קנה כו' ונ"ל דהמפורשים הק' דמ"מ הוי עדות שאאי"ל דלגבי העדים יהי' חיוב מיתה וממון ביחד ע' בחי' הרי"ם גיטין אך לרב א"ש דס"ל דל"ב שיהי' יכול להזימה ולפ"ז א"ש קו' התוס' דלשמואל אף דמדאגבהה קניא מ"מ לגבי העדים הו"ל מיתה וממון ביחד והו"ל עדות שאאי"ל וא"ש ד' הרמב"ם דפסק כשמואל ותמהו עליו ולפ"ז א"ש דהרמב"ם פסק דצ"ל עדות שאי"ל א"א לומר מנסך ממש ובחן טוב אע"ז סי' י"ז דלמ"ד לפי שאין בקיאין לשמה וכן לחד לישנא בש"ס והובא בתוס' גיטין ד"ה דס"ל לר' יוחנן בג' גיטין פסולין תצא ס"ל דל"ב כלל שיהי' יכול להזימה כרב ולדעתי ק' מגמרא סנהדרין דמ"א דפריך לר"י בר' יהודא וכיון דאינהו לא מקטלי איהי דמקטלה המ"ל הא הו"ל עדות שאאי"ל וק' דלמא סובר כרב דל"צ שיהי' יכול להזימה: עדים בס' החכמה כתובות די"א כתב דר' מנחם בר' יוסי ס"ל עדי מסירה כרתי: עדים זוממין במנחת אהרן סנהדרין הוכיח דרמי בר חמא ס"ל ע"ז מכאן ולהבא נפסל כרבא: עדי כיעור בנוב"י מהדו"ק סי' ע"ב דר' חנן לא ס"ל כרבי ביבמות דכ"ד דמוציאין אשה מבעלה בעידי כיעור ע"ש: עדות בחות יאיר נסתפק באדם שיודע בעצמו שהוא רשע ואין עדים על רשעתו אי מותר להעיד ובעטרת חכמים קדושין מ"ג מחלק דבעובר עבירה שי"ב חיוב מלקות הוי כפסול הגוף ודמי לקרוב שאסור להסתיר קורבתו ה"נ אסור לו להעיר אבל מי שפסול רק מצד חימוד ממון דפסולו הוא שחשוד להעיד שקר מצד לקיחת שוחד וכיון שיודע בעצמו שמעיד אמת צריך להעיד וכן נוגע ואין עדים על נגיעתו תלי' ג"כ בזה אם נוגע פסול מצד קרוב אז אסור לו להעיד אבל אם נוגע פסול מחשש משקר וכיון דיודע בעצמו האמת מותר לו להעיד ועיין מש"ל אות נ' בפסול נוגע הוא פלוגתא דאמוראי אם הפסול מצד קרוב או מחשש משקר: עדים המכחישים זא"א פלוגתא דר"ה ור"ח ובאות ה' הכחשה והזמה דס"ל לאביי כר' חסדא דבהדי סהדי שקרא ל"ל ע"ש: עדי נשים באמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש קדושין דמ"ג דרב ס"ל דבעידי נשים ל"צ דו"ח ורב שילי ס"ל דבעינן בעדי נשים דו"ח ע"ש: עדים החתומין עה"ש כמי שנתקרו עדותן בב"ד בחי' מהר"ם א"ש כתובות י"ח דרמי בר חמא פליג אכלל זה וס"ל דל"ה כמי שנחקרו עדותן בב"ד: עדיו בחתומי' זכין לו התוס' ב"מ ד"כ כ' דל"ה רק מדרבנן ובמהרש"א כ' דלר"מ דס"ל עדי חתימה כרתי לדידיה עבחז"ל היא מה"ת ובפתח הבית סי' ב' דמד' הר"ן משמע דגם לר"א דע"מ כרתי היא מה"ת ובבאר יעקב ובצרור החיים הוכיחו דר' פפא לא ס"ל כאביי דאמרינן עדבחז"ל ובמקנה קדושין ס"ג דמשמע בב"מ די"ט דר' אבא בר ממל ס"ל כר' אסי דל"ל עבחז"ל ע"ש: