ילקוט הרועים קכ

עבד בברכות דמ"ח גבי ר"א ששחרר עבדו פריך שחרר אין לא שחרר לא והא"ר וב"ל תשעה ועבד מצטרפין ע"ש וק"ל דהנה ריב"ל אמר מקודם תשעה וקטן מצטרפין וכו' הרא"ש דלכך ט' וקטן מצטרפין דהוי בכלל ונקדשתי בתוך בני ישראל דגם קטן הוא בכלל בני ישראל ל"ש גדולים ול"ש קטנים ועל תשעה ועבד דמצטרפין כ' הרא"ש הטעם דשכינה שורה על כל מחויבי מצות בני ברית ע"ש ועפי"ז אם יהיה תשעה וקטן ואותו הקטן יהי' עבד א"א לצרפו דבכלל בני ישראל ל"ה דהא הוא עבד ובכלל מחויבי מצית גם כן ל"ה דהא הוא קטן ולפ"ז ק' מ"פ הש"ס מר"א דלמא ר"א שחרר עבד קטן דבכה"ג לא יוכל לצרפו לעשרה ומ"פ הש"ס וצ"ע: עבודה במעין החכמה דקל"ה דהרמב"ם דפוסק כאביי בעירוכין דמשוער ששורר ומשורר ששוער דחייבין מיתה דתלי' בזה דלמ"ד עיקר שירה בכלי והוא פלוגתא דתנאי בסוכה דנ"א אינם במיתה משא"כ לדידן דקיי"ל עיקר שירה בפה מוכח כאביי דחייבין מיתה: עבודה המל"מ בפ"ה מה' רוצח דהא דאמרינן ביומא דפ"ה ולא מעל מזבחי ומשמע דאף בהורג בזדון כהן ועבודה בידו משלים עבודתו וכן בשוגג נמי אין המזבח קולט אלא כשעבודה בידו זה רק לר' עקיבא אבל הסוגיא דסנהדרין דליה פליג ע"ז וס"ל דרציחה דוחה עבודה אף שהתחיל כבר ע"ש: עבד בקצה"ח סימן רמ"ט דמה שקנה עבד קנה רבו אפי' מה שקנה קודם שנמכר לרבו וכ"נ מירושלמי במי שחציו עבד דאם מצא מציאה ביום של עצמו דהוי לעצמו מ"מ למחר דהוי יום של רבו קנה רבו מיניה המציאה אלא דהירושלמי לשיטתו דס"ל דעבד שקידש ביום של עצמו חוששין לקדושין משא"כ לש"ס דילן דמ"ב גיטין דמשני באיסורא לא קאמינא וס"ל לש"ס דילן דלעולם הוא חצי עבד אף ביום של עצמו לכך חולק גם כן אירושלמי דאם מצא מציאה ביום של עצמו דאין צריך למחר לתנו לרבו ע"ש בטעמו ושמואל ס"ל כשי' הירושלמי דעבד מתחלק לענין איסור וקידש ביום של עצמו מהני קדושין ור' יוחנן סבירא ליה דלעולם אין לו קדושין דאין מתחלק לאיסור ופלוגתתן הוא דשמואל לטעמי' דס"ל דמפקיר עבדו א"צ ג"ש דכתיב עבד איש א"כ כיון דביום של עצמו אינו עבד כלל דאינו עבד איש לכך ס"ל דמתחלק לאיסור אבל ר' יוחנן דסבירא ליה דצריך גט שיחרור אם כן לאיסור לא מתחלק ולעולם חצי עבד הוא ע"ש: עבד באבני מילואים סימן ע"ז הביא שיטת הירושלמי דעבד שברח ואח"כ חלה אפילו רוצה לחזור רק מחמת החולי דמעכבו אפ"ה צריך להשלים ובמל"מ פ"ב מעבדים תמה על דהשמיטו הרמב"ם וכ' בא"מ דמוכח דהש"ס דילן פליג אירושלמי מדמדמה למורדת וגם במורדת לש"ס דילן לא הפסידה מזונותיה וע' אות מ' מורדת: עבד התוס' כתובות פ' נערה כ' דאפילו דבקרקע אמרינן אפי' לר"א דמחייב שבועה אקרקעות מכל מקום מודה דלא מחייב קרבן שבועה אקרקעות אבל בעבד יש קרבן ע"ש ובשעה"מ הלכות עבדים דהתוס' ל"כ דחייב קרבן שבועה אעבדים רק לר' אליעזר דדריש ריבוי ומיעוטא וכן ר' שמעון ס"ל כר"א דדריש ריבוי ומיעוט אבל לרבנן דדרשי כללי ופרטי מודו דאין חיוב ק"ש אעבדים: עבד במים חיים להפר"ח ד"י דהש"ס דילן ס"ל דאם רבו למדו תורה יצא לחירות והירושלמי ס"ל דלא יצא לחירות אף דרבו מלמדו תורה ע"ש עבד עברי בקדושין דכ"ג ז"א עבד עברי גופו קנוי ובים התלמוד דע"ו דפליגי בזה אביי ורבא דאביי ס"ל דאין לרב על העבד רק שעבוד בעלמא ואין גופו קנוי לבעלי' ורבא ס"ל דעבד עברי גופו קנוי לרב: עבד דקיי"ל מוכר עצמו אין רבו מוסר לו ש"כ ושי' הריטב"א בקדושין דזה רק בעל כרחו דעבד אבל מדעתו גם מוכר עצמו רבו מוסר לו ש"כ ועיין באור חדש קדושין דט"ז כ' דד' הריטב"א תליין בפלוגתא דלמאן דיליף שכיר שכיר אמרינן כשיטת הריטב"א ולמ"ד דלא יליף שכיר שכיר אז אף מדעת העבד אסור בש"כ. ובבית אל ח"ב כ' דפליגי בזה בתמורה דל"א דרבי ס"ל כשיטת הריטב"א ור' אליעזר בן יעקב ס"ל דאפילו מדעת העבד אסורה לו. והנה במה דקיי"ל דאם יש לו אשה ובנים רבו מוסר לו ש"כ אין לו אשה ובנים אין רבו מוסר לו ש"כ שי' רש"י ורע"ב תמורה דל"א דרבי פליג ע"ז וס"ל דאפילו אין לן אשה ובנים אפ"ה רבו מוסר לו ש"כ ושיטת הרמב"ם בפירוש משניות דרבי מודה גם כן דאין רבו מוסר לו ש"כ רק דטעמו דעכ"פ הותר מכללו עי"ש: עבד בכסא דהרסנא סימן שכ"ד נסתפק אע"ג דעבד חייב בכל המצות כאשה מ"מ י"ל דפטור על הנבילות וכן על איסור בב"ח נסתפק די"ל דפטור וכן לענין טריפות ולענין גדידה וקרחה ע"ש: עבד דקיי"ל דרבו מוסר לו שפחה כנענית כ' המהרש"א גיטין דמ"א דדוקא ש"כ של רבו יכול רבו למסור לו אבל שפחה אחרת שאינו לרבו אסור לרבו למסור לו והוא תמוה מתמורה דל"א ובשו"ת ר' עקיבא איגור סי' קל"ט בשם הגאון חתם סופר דתלי' בפלונתא דד' מהרש"א אמורין רק למ"ד מוכר עצמו אין רבו מוסר לו ש"כ אבל למאן דאמר דמוכר עצמו רבו מוסר לו ש"כ ע"כ אפילו בשפחה אחרת שאינו לרבו גם כן מותר וע"ש שהג' ר"ע איגור דוחה דבריו: עבד בפנ"י גיטין די"א הוכיח דר' מאיר ס"ל כשמואל דמפקיר עבדו א"צ גט שיחרור וע"ש שהביא ד' הרשב"א להיפוך דר"מ ס"ל צריך ג"ש ובמקנה קדושין דכ"ט דלרב דסבירא ליה אשה פסולה למול ול"ה בכלל ואתה את בריחי תשמור וסבירא ליה בברכות מ"ט אם ל"א בבהמ"ז ברית יצא לפי שאינו באשה ע"כ ס"ל מפקיר עבדו צריך גט שיחרור דלדידי' ליכא למילף מקרא דעבד איש ולא עבד אשה ע"ש בדפח"ח ועיין אות מ': עבד במקנה קדושין ד"י דריב"ב ס"ל דיש קנין לעבד אם מקנין לו ע"מ שאין לרבו רשות בו: עבודה בנועם מגדים פ' אמור דר' עקיבא סבירא ליה פחות מבן כ' פסול לעבודה וכשיטת התוס' הובא במל"מ פ"ח מבית הבחירה עביד אינש לאחזוקי דיבורי'. בחו"מ סי' כ"ח שיטת הפוסקים דאם העידו שלא בפני בע"ד אין יכולין אח"כ לחזור ולהעיד דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' ובחידושי הרי"ם חו"מ סימן ל' דפליגי בזה ר' נתן ורבנן בסנהדרין ד"ל דר' נתן ס"ל כשיטת הפוסקים הנ"ל דעביד איניש לאחזוקי דיבוריה ורבנן ס"ל דל"א עביד איניש לאחזוקי דיבורו ע"ש ובמפה"י ב"ק דק"ו דדוקא בקרוב ונתרחק י"ל עביד איניש לאחזוקי דיבורי' אבל היכא בשעה שהעידו בתחילה ל"ה נוגעים כלל י"ל דל"א עביד לאחזוקי דיבורי' ע"ש: עבד קיי"ל המפקיר עבדו ומת אותו עבד אין לו תקנה ושי' רש"י דאסור בשפחה ובבת חורין ושיטת התוספות גיטין ד"מ דבשפחה שרי ובבית אל דמ"ג דתליא בפלוגתא אי שפחה לבן חורין מותר מן התורה אן רק מדרבנן אסור דאם מה"ת אסור אמרינן כשיטת רש"י ואי רק מדרבנן אסור אמרי' כשיטת התוספות ועיין אות ש' דהוא פלוגתא דתנאי ובפני יהושע גיטין ד"מ דפלוגתת תוס' ורש"י היא פלוגתא דאמוראי בירושלמי ע"ש ושיטת התוספות דתלי' בפלוגתא אי מעוכב ג"ש אוכל בתרומה ועיין מקנה ד"ו דרשב"ג ס"ל מעוכב ג"ש אין אוכל תרומה עבד בגיטין די"א פלוגתא דר"מ וחכמים דלר' מאיר חוב הוא לעבד שיוצא מת"י רבו לחירות ובמ"ע ב"ק ד"ה הוכיח דר' חייא סובר בזה כר' מאיר ע"ש: עביד לטעמא בברוך טעם פ"ג שער התערובת כ' דר' יוסי ור' יהודא בתרומות פ"י מ"ח פליגי כשדבר הנאסר עביד לטעמא אם הולכין בתר הנאסר ולא בטיל או אזלינן בתר האוסר דל"ט לטעמא ובטיל דר' יהודא סובר דאזלינן בתר הנאסר ולא בטיל ור' יוסי סובר דאזלינן בתר האוסר ולא חמיר הנאסר מהאוסר ע"ש עבודה זרה שיטת הסמ"ג הובא בב"י יו"ד סי' קמ"ה דע"ז של נכרי שזכה בה ישראל דאין לה ביטול הוא רק מדרבנן ובבית אל כ' דאביי דמשני בע"ז פ"ג דפחתה ולא פחתה ול"מ גזירה דלמא מגבה לה והדר מבטל סבירא ליה כשיטת הסמ"ג ממילא ל"ש למגזר דלמא מגבה