ילקוט הרועים יב

דבאמת עיקר הקרא למצה של טבל וממילא מוכח דנשים חייבו' במצה כמש"ל וגם מוכח הדרש להקיש חמץ למצה דבשעה שאון בקום אכול מצה אין בבל תאכל חמץ והיינו דמקשינן חמץ למצה ומצה לחמץ דבאמת לפמ"ש הצל"ח דבל יראה הו"ל מוסיף א"כ במצה של טבל שפיר איסורו משום חמץ דהו"ל מוסיף בל יראה אך צ"ל כמש"ל דב"י הו"ל להנל"ע ואין לוקין ול"ה מוסיף אך ק' לפמ"ש המגיה במל"מ ה' חמץ דלשי' רש"י דתשביתו היא ביטול ל"ה ב"י להנל"ע כיון דלאח"ז איסורו א"י לבטל ועדיין ק' דהו"ל מוסיף אולם י"ל לפמ"ש השאגת ארי' דלר"ש דחמץ לאח"ז מותר שפיר יכול לבטל לאח"ז איסורו דיש לו גול"מ בחמץ וכממון דמי' ובאו"ח פ"ק מאריך הרבה בזה ושפיר ל"ה מוסיף דיכול לבטל לר"ש לאחר זמן אסורו אולם ז"ל אם חמץ לאחר זמנו מותר משא"כ אם חמץ לאח"ז אסור אין לו גורם לממון וא"י לבטל ול"ה נל"ע והו"ל מוסיף ולפי"ז לפמ"ש הפנ"י בפסחים כ"ח ע"ב דלר"ש הא דמותר חמץ לאח"ז הוא משום דאינו בקום אכול מצה וכמו לפ"ז דמותר לר"ש מטעם דאין בקום אכול מצה וכל ז' באמת מצה לאכול מצה לר"ש ע"ש א"כ לפי"ז דמדרשינן למצה של טבל מוכח דב"י הו"ל להנל"ע מוכח דמקשינן נמי חמץ למצה בשעה שאין בקום אכול מצה אינו בבל תאכל חמץ לכך מותר לר"ש חמץ לפ"ז ולאח"ז ויכול לבטל לאחז"א והו"ל נל"ע לכך ל"ה מוסיף ול"ה איסורו משום חמץ ודו"ק נחזור לענינינו כסוגיא דשבועות דכ"ג דפריך הש"ס לר"י דמוקי לה בכולל והא ל"ה בלאו והן והק' המפורשי' דלמא מתניתין מיירי למלקות דל"ב לאו והן ונ"ל דהש"ס פריך ר"י מ"ט ל"א כר"ל ומשני דמוקי לה כד"ה והק' התוס' ולוקמי במפרש ח"ש וד"ה ותירצו דא"כ לא אתיא כר"ע דמשמע הא בסתם פטור והקשיתי דהרי התוס' הקשו איך יחול השבועה על חצי שיעור הא הו"ל מושבע ועומד אולם בס' שיח יצחק יומא דע"ד הביא בשם המאירי ליישב קו' התוס' כיון דמפרש חצי שיעור חזינן שאין דעתו בצירוף וח"ש מותר בכה"ג ול"ה מושבע ועומד ע"ש א"כ אכתי ק' קו' התוס' ול"ל דלר"ע גם בסתם חייב ז"א דבסתמא לא חל השבועה גם לר"ע דהו"ל מושבע ועומד ול"ש תי' המאירי הנ"ל אך עכצ"ל דלעולם נ"ה מושבע ועומד על ח"ש כמ"ש בחי' הרי"מ דהטעם דח"ש אסור משום דחזי לאצטרופי והכא אם יחול השבועה על הח"ש שוב לא יוכל אח"כ לחול איסור נבילות על ח"ש ול"ש כלל חל"א ממילא ח"ש מותר מצד נבילה ע"ש. אך באמת דבריו תמוהין דהרי הקו' הוא איך יוכל השבועה להיות לה חלות כלל על איסור נבילה כיון דח"ש אסור מה"ת הו"ל מושבע ועומד ואין חלות לאיסור שבועה כיון דקודם השבועה הי' שייך חזי לאצטרופי מאי תאמר דאם יחול ל"ש חל"א ז"א דע"ז אנו דנין האיך חל כלל השבועה אולם יש לומר דהרי כל עיקר הקו' על ח"ש דהו"ל מושבע ועומד היינו א"נ אע"ג דל"ה רק איסור שא"ב מלקות ג"כ הו"ל מושבע ועומד א"כ לפי"מ דקיי"ל אע"ג דאאחע"א ה"ד למלקות אבל איסור יש לקוברו בר"ג כנ"ל א"כ אפי' א"נ דהשבועה לא יחול אח"ש ה"ד למלקות ולקרבן אבל איסור תורה יש מצד השבועה לקבר"ג וכיון דסו"ס איסור יש מחמת השבועה שוב לא יוכל איסור נבילה לחול על איסור שבועה כיון דהשתא אזלינן בשיטה זו אפי' על איסור בעלמא לא חל השבועה א"כ דל"ש חל"א אפילו א"נ דאין השבועה חל שוב מותר ח"ש ושפיר חל השבועה לגמרי אך לכאורה זה טעות דא"כ שוב שייך חזי לאצטרופי מה תאמר דלא יוכל הנבילה לחול על איסור שבועה ז"א הא מכל מקום יהי' חל ג"כ לקוברו בר"ג לאיסורא בעלמא ושוב שייך חזי לאצטרופי אך הדבר נכון לפימ"ש המפו' דהיכא דל"ש חזי אצטרופי למלקות שוב לא אמרינן חזי לאצטרופי ומותר ח"ש א"כ כיון דהנבילה גם בכזית לא יחול למלקות ורק לאיסורא שוב ח"ש מותר ול"ה מושבע ועומד ודוק (ועפי"ז הי' מיושב קו' הריטב"א הנ"ל דלר"ב ושמואל ל"י הש"ס להקשות מ"ט ל"א כר"ל די"ל דלא ס"ל לקוברו בר"ג וס"ל דאפי' איסור ל"ה א"כ הו"ל מושבע ועומד בחצי שיעור אבל לר' יוחנן דס"ל ביבמות ל"ב דאמרינן לקוברו בר"ג שפיר פריך הש"ס) אולם לפמ"ש המהרש"א יבמות ל"ג דבאיסור קל ל"א לקוברו בר"ג עיין שם א"כ שבועה דכ' המפו' דהו"ל איסור קל על חמור מחמת דישנו בשאלה ע' בדבריהם ממילא ל"א ג"כ לקוברו בר"ג ועדיין ק' האיך חל איסור על ח"ש ועכצ"ל כד' המאירי הנ"ל א"כ עדיין לוקמי במפרש וד"ה כנ"ל ועכצ"ל דלעומת זה יש חומר בשבועה דהוי קרבן ושפיר הוי חמור (וכ"כ באוהל דוד בסוגין ובישי"ע ה' יו"ט דשבועה הוי קל לולי החומר די"ב קרבן) ולפי"ז שפיר פריך הש"ס והא ל"ה בלאו והן ול"ש חיוב קרבן שוב הו"ל איסור קל שישנו בשאלה ובכה"ג ל"א לקובר"ג א"כ נסתר תי' הרי"מ הנ"ל ועכצ"ל כד' המאירי א"כ ק' ר"י מ"ט ל"א כר"ל ובמפרש וד"ה ודו"ק: אאחע"א שי' התוס' שבועות דאפי' על איסור עשה לא חל איסור לאו ע"ש ובמהר"ם ברבי כתב שם דתלי' בפלוגתא אי שבועה לא חל אח"ש ה"ה דלא חל איסור לאו אעשה וא"נ דשבועה חל אח"ש ה"ה דאיסור לאו חל אעשה ועיין באות ח' ובאות שין פלוגתא דתנאי ואמוראי בזה והאחרונים כ' דתליא אי איסור לאו חמיר מאיסור עשה והוא פלוגתת הקדמונים ועיין באות ע' עדל"ת מזה דהוא פלוגתא דאמוראי והנה התוס' מביאי' ראי' מהא דפריך הש"ס אילימא מחנה לעני מושבע ועומד מה"ס הרי דעל איסור עשה ג"כ אין חל השבועה ולדעתי הי' נראה דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן אי סומא פטור מכל המצות דלר"י דפטור מכל המצות ושי' הפמ"ג או"ח ובנוב"י מהדו"ת דמ"מ בלאוין חייב הסומא א"כ לעולם איסור לאו הו"ל איסור מוסיף אעשה לשי' הרמב"ם דהיכ' דנתוסף לאדם אחד בעולם הו"ל איסור מוסיף והכא מחמת הלאו נתוסף לסומא א"כ שם במתנה לעני ל"ש מוסיף כלל אסומא דהסומא לא נשבע אולם ק' מ"פ מושבע ועומד דלמא מיירי בסומא דפטור לגמרי ממ"ע ואפ"ה בלאו דשבועה חייב כנ"ל ועיין בפמ"ג או"ח בפתיחה דיש מ"ד דהלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות ועיין בשאילות יעב"ץ. ואולי כיון דבשבועה כתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה דרשינן מסיפא לרישא כמ"ש התוס' שבועות כ"א וי"ל כל שישנו בעשה ישנו בלא יחל וסומא שאינו בעשה אינו בלאו דשבועה וכעין זה כ' הצל"ח פסחים דפ"ד לענין נותר דכתיב ל"ת ממנו עד בוקר והנותר באש תשרופו לענין נשים ע"ש אך צ"ע בזה: אאהע"א שי' התוס' יבמות ל"ג דבקל על חומר אמרינן אאחע"א אפי' בכולל ובמהר"ם ברבי ח"ב בה' שי' דרב ס"ל דלא חל בכולל בקל אחמיר ולוי ס"ל דחל בכולל אפי' בקל אחמיר ורבינא ס"ל כלוי ובמהר"ם ברבי שבועות כ"ג דאביי ורבא ברי' דרבה ס"ל בשבועות כ"ד דחל בכולל קל אחמיר ורבא ס"ל דקל אחמיר לא חל בכולל ובתשע שי' למהר"ץ ראזיניס דר' מאיר ס"ל דאמרינן כולל אף בקל אחמיר והנה באיסור מוסיף כתב התוס' ישנים בכריתות י"ד דר' יוסי ס"ל דל"ח קל אחמיר אף במוסיף ובפני ארי' סי' ט' דרבי ס"ל דל"ח קל אחמיר אף באיסור מוסיף וי"ל קצת טעם דל"ח בכולל קל אתמיר לפמ"ש האבני מילואים בתשובותיו דע"כ ל"א כולל רק אם לולי הכולל הי' עכ"פ איסור לקוברו בר"ג משא"כ היכא דלולי הכולל ל"ה איסור כלל. שוב ל"א כולל כלל עיין שם. ולפ"ז לפמ"ש מהרש"א דבאיסור קל ל"א לקוברו בר"ג ביבמות דף ל"ג ומעתה י"ל דס"ל להתוס' דבקל אחמיר אמרינן אאחע"א ואף איסור ל"ה מחמת השני וכעין ס' המהרש"א משא"כ כשהאיסורין שוה ס"ל להתוס' דחל השני לענין איסור וכיון דבקל אחמיר לולי הכולל ל"ה איסור כלל ל"א כולל ואולי הי' תלי' זה בפלוגתא דר"י ור"ל באיסור הבא ע"י עצמו דר"י ס"ל דאף דלולי הכולל ל"ה איסור כלל אפ"ה אמרינן כולל ע"ש ועיין בא"מ ויש להאריך וקצרתי כאכ"מ אאחע"א התו' יבמות ל"ג העלו דל"ש כולל רק כשהוא משם אחד אבל בב' שמות ל"א כולל ועיין בשעה"מ פי"ז מא"ב דהתוס' ל"כ דל"ה כולל כשל"ה משם אחד רק לר' יוסי דס"ל