ילקוט הרועים קיח

דרשינן סמוכין ולמאן דאמר דאין מקרא נדרש לפני פניו ל"ד סמוכין: ספק טומאה דקיי"ל כל שאתה יכול להרבות ס"ס ברה"י טמא כ' בשמן רוקח פסחים ד"י דס"ל לחכמים דז"ד כשליכא בתוך הס"ס ספק ביאה אבל אם יש כאן ס' ביאה דהיא ספק דאלים טובא ויצטרף עוד ספק אחד אז טהור לרבנן ובספק ביאה לחודי' מחמרי רבנן וצ"ל תרתי לטיבותא ס"ס ובתוכו ס' ביאה: ספיקא דאורייתא בח"ס בסוגיא דנתגלגל חוץ לתחום ד' דינים יש א' ספק דאורייתא לחומרא אפי' בלא חזקת איסור כלל ב' דבר שעיקרו מה"ת כגון אב הטומאה אפי' דרבנן אי אתחזיק איסור ספיקו להחמיר אפי' לר' מאיר ג' דבר שאין עיקרו מה"ת אבל י"ל עיקר בתורה כגון אוכל אוכלים טמאים שעיקר דברי' אלו מדבריהם מ"מ י"ל עיקר בתירה דמצינו שם טומאה מה"ת (לאפוקי תחומין) בהא פליגי לר"מ אזלינן לקולא אפי' אתחזיק איסורא ולר' יוסי מחמרינן הואיל ואתחזיק ודבר שאין לו עיקר כלל מה"ת כגון תחומין אזלינן להקל אפילו באתחזיק איסורא אפי' לר' יוסי: ס"ס אי צריך לברר כ' בס' מנחת משה דלרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא בס"ס א"צ לברר ולהרשב"א דס"ד מה"ת לחומרא בס"ס דמותר צריך לברר ובספק דרבנן א"צ לברר סתם משנה בשלום ירושלים מגלה מביא כלל מחודש בשם הורה גבר מתוס' יומא דנ"ח ע"א דהיכא דאמר הש"ס על משנה מני פלוני אז הפירוש אותה סתם נשנית אליבא דפלוני וחשיבא סתמא משא"כ היכא דדייק פלוני הוא מלת הוא הוראתה דאותה משנה פלוני התנא בעצמה אמרה בלשונה ואינה חשיבא כשאר סתם: ס"ס בתיבת גמא פ' מצורע דהא דאזלינן בתר ס"ס אף באיסור כרת וסקילה י"ל מחמת ק"ו דחזקה דס"ס עדיף מחזקה אבל עכ"פ ל"ה ס"ס כרוב אבל לר' אחא בר יעקב דס"ל דחזקה ילפינן רק מהללמ"ס וא"כ הא אין דנין ק"ו מהלכה ע"כ דס"ס דאזלינן אחרי' מטעם דהו"ל כרוב ע"ש: ס"ס היכא דספק אחד נגד הרוב אי מצטרפין לס"ס כ' בבית אל סי' ק"צ דא"נ ספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא ואפ"ה מתירין בס"ס עכצ"ל דההיתר בס"ס מטעם רוב מהני ס"ס אפילו שספק אחד נגד הרוב משא"כ למ"ד ס' דאוריי' מה"ת לקולא וההיתר דס"ס משום דס' השני הו"ל ספק דרבנן בכה"ג שספק אחד נגד הרוב ל"מ ס"ס ע"ש: ס"ס הטו"ז ביו"ד סי' ק"צ דמיעוט לא מצטרף לס"ס ובשו"ת יהודה יעלה סי' כ"ה דלהנהו תנאי' דחיישי' למיעוטא ס"ל דגם מיעוט מצטרף לס"ס ע"ש וכ"כ בפני יהושע בק"א כתובות: ס"ם דלא שכיח דקיי"ל דספק דלא שכיח לא נכנס בגדר הס' כ' ביעלת חן סי' ט' דמ"מ היכא דטוען זה הטענה אע"ג דלא שכיח מצטרף לס"ס דדלמא האמת כדבריו: ספיקא דאורייתא אי מה"ת לקולא כ' בשו"ת חמדת שלמה בפתיחה דלר"ל ביבמות דע"ח דממזרת לאחר עשרה דורות מותרת דס"ל. דון מינה ומינה י"ל דס"ס מה"ת לקולא משא"כ לדידן דממזרת לאחר י' דורות אסורה דקיי"ל דון מינה ואוקי באתרא מוכח דלא ילפינן בעלמא מממזר וממולא בכ"מ ס"ד מה"ת לחומרא: ספק ספיקא בערוך לנר נדה דל"ד ובר"ה דכ"ט דלמ"ד היכא דיש חזקת איסור לא מהני ס"ס שוב אמרינן דמהני ס"ס אע"ג דסתרי אהדדי: ס"ם אי מוציאין ממון בס"ס כ' בשו"ת שב יעקב בשם הפנ"י דלר' יהושע דאלים ס"ס מברי ושמא מהני ס"ס להוציא ממון משא"כ לר"ג דס"ל בו"ש אלים מס"ס ואפ"ה ל"מ בו"ש להוציא ממון ה"ה דל"מ ס"ס להוציא ממון ובמי נדה דנ"ג דלמ"ד דסיד מה"ת לחומרא וספק ספיקא מטעם דעדיף מרוב מהני ס"ס בממון ולמ"ד דס"ס מה"ת לקולא וההיתר דס"ס משום דס' השני הו"ל ס' דרבנן ל"מ ס"ס בממון ובתיבת גמא פ' במדבר דבג' ספיקות מוציאין ממון ע"ש. ובמהר"ם ברבי כתובת י"א דלרבה דס"ל כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה ס"ל דאין מוציאין ממון בס"ס אבל להלכתא דמק"ט לגמרי משמע שפיר י"ל דמוציאין ממון בס"ס וד' הפנ"י הניל מבוארין בק"א אות ל"ד בכתובות בפנ"י שם: ס"ס בשו"ת שב יעקב סי' מ"ח דל"מ ס"ס כ"א היכא שיש חזקת היתר אבל היכא של"ה חזקת היתר אע"ג דל"ה חזקת איסור בכ"ו ל"מ ס"ס משא"כ לשי' הרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא וס' הב' הו"ל ס' דרבנן מהני לעולם ס"ס ע"ש: ס"ס בפניו בק"א היכא דס' א' שקול אע"ג דשני אינו שקול אפ"ה חשבינן לי' ס"ס וכ' די"ל דתלי' בפלוגתא דר' מאיר ורבנן בסמוך מיעוטא לחזקה דלרבנן דר"מ המיעוט לגמרי כמאן דליתא אבל לשיטת ר"ת דקיי"ל כר"מ כו' ה"נ י"ל דמיעוט מס' שני מסייע לפלגא דס' ראשון והו"ל רובא ע"ש ובש"ש ש"א פי"ח: ס"ס בנוב"י מהדו"ק סי' נ"ז ביו"ד בפלוגתת הפוסקים אי מהני ספק ספיקא שיכולין לברר דתלי' בפלוגתא דר"ל כשיטת הפוסקים דצריך לברר ושאר אמוראים בזבחים דע"ד ס"ל דא"צ לברר וכן ר' ינאי ס"ל דא"צ לברר והיכא שיש ס"ס וחזקה בכה"ג א"צ לברר לכ"ע: ספק דרבנן דשי' הפוסקים דאע"ג דס' דרבנן לקולא מ"מ אם נפל הס' בדאוריי' אע"פ שאח"כ נתגלגל להיות דרבנן אסור וכ' בשו"ת תורת חסד דזה דוקא רק לשי' הרשב"א דספק מה"ת לחומרא אבל לשי' הרמב"ם ז"ל דס"ד מה"ת לקולא ורק מדרבנן לחומרא ול"ה כודאי כשנולד הספק בדאורייתא שפיר מותר אחר כך כשנתגלגל להיות דרבנן: ספק דרבנן והנה באתחזיק איסורא דשי' הפוסקים דגם בדרבנן לחומרא העלה בב"ט דלר"א דס"ל דשיל"מ באיסור דרבנן אסור ס"ל דס' דרבנן באתחזיק איסורא מותר אבל לאידך אמוראי דס"ל דשיל"מ מותר באיסור דרבנן ס"ל דס' דרבנן באתחזיק איסורא אסור ובשיטת המל"מ דאפי' דספק דרבנן מותר מ"מ בב' ספיקות לאיסור גם בדרבנן לחומרא וכתב המפו' דתלי' בזה דא"נ ס' דרבנן באתחזיק איסורא אסיר ה"ה בב' ספיקות לאיסור אסור משא"כ א"נ דאפי' באתחזיק איסורא מותר ס' דרבנן ה"ה בשני ספיקות באיסור דרבנן מותר עוד כ' המפו' דלמ"ד ס"ד מה"ת לקולא וההיתר דס"ס מטעם רוב גם בס"ס לאיסור בדרבנן מותר משא"כ למ"ד דס"ד מה"ת לחומרא והיתר דס"ס מטעם דהו"ל כרוב נם ס"ס לאיסור בדרבנן אסור ע"כ ובנוב"י מהדו"ת סי' ס"ד דהיכא דיש חזקת היתר אע"ג דתרתי ספיקות לאיסור מותר באיסור דרבנן ע"ש ובמי נדה ד"ס דר' אדא ור' חסדא ס"ל כר' יוסי בעירובין דספק דרבנן באתחזיק איסורא אסור ובנוב"י מהדו"ק יו"ד סי' ל"ה אע"ג דאיסור דרבנן באיתחזיק איסור אסור בספקו מ"מ ז"ד ביש לו עיקר בדאורייתא אבל באיסור דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא ספק מותר אפי' באתחזיק איסורא ספק טומאה בר"ש ט"ה דטהרות מ"א דר"ע ור' יוסי מודו דס' טומאה ברה"ר מותר בס' טהרות אבל בגברא הוא דפליגי וס"ל לר"ע ור' יוסי כיון דיכול לטבול לכך טמא בס' טומאה ברה"ר ובתשע שי' למהר"ץ דכ"ב דתלי' בפלוגתא דטומאה דחוי' או הותרה כיון דס' טומאה ברה"ר דטהור ילפינן מפסח ולכך ר"ע ור' יוסי דס"ל דטומאה דחוי' ה"ה הכא בס' טומאה ברה"ר הוא רק דחי' ולכך בגברא דיכול לטבול טמא מה"ת עד שיטבול ור' יוחנן ס"ל דא"צ טבילה רק מדרבנן ור' ינאי ס"ל דצריך טבילה מה"ת: ספק דרבנן בר"ן נדרים די"ט ע"א ד"ה ועל יוצא מדבריו דר' אליעזר סובר ספק דרבנן להחמיר כמו באיסור דאורייתא וכן צ"ל לפי המסקנא לשי' הר"ן ז"ל דר"א מחמיר אף בספק דרבנן וזה רק לרב דאמר דכן ממש אבל לשמואל אין הכרח כלל לזה ע"ש ודו"ק: ספק דרבנן בתיבת גמא פ' מסעי דבספק דרבנן שיש לברורי ע"י טורח אי מותר תלי' בזה דלהרמב"ם דס"ד מה"ת לקולא ואפ"ה היכא דאיכא לברורי מה"ת לחומרא ה"ה בספק דרבנן היכא שיכולין לברר מה"ת לחומרא אבל למ"ד ס"ד מה"ת לחומרא ואפיה ספק דרבנן לקולא ה"ה היכא דיכולין לברר