ילקוט הרועים קיז

ס"ת במהרי"ק שורש קכ"ב דס"ת שחסר תיבה אחת או אפילו פסוק אחד אינו פוסל בס"ת ותמהו עליו ממנחות ד"ל ובכתב סופר יו"ד סי' קכ"ז דתלי' בפלוגתא בהקומץ ד"ל דר"י ור"נ דס"ל דס"ת הי' חסר שמלה פסוקים ואמר משה לקוח כו' ש"מ דנקרא ס"ת גם שחסרו הפסוקים ור"ש דאמר אפשר ס"ת שחסר כו' ס"ל דלאו ס"ת מקרי ופסול ורשב"א בשם ר' מאיר ס"ל דכשר כהמהרי"ק ע"ש: ס"ת במנחות ד"ל א"ר יהושע בר אבא אר"ג א"ר הלוקח ס"ת מן השוק כחוטף מצוה מן השוק והמפו' העלו דרבא דס"ל בסנהדרין אע"פ שהניחו לו אבותיו ס"ת מצוה לכתוב משלו פליג אר"י וס"ל דהלוקח ס"ת מן השוק אינו יוצא וכן ר' יהושע בר אבא ס"ל דאם הניחו לו אבותיו ס"ת אינו מחויב לכתוב משלו ועיין בסמא דחיי בהקדמה באריכות: ס"ת הפוסקים מחולקין אי אשה מחויבת בכתיבת ס"ת ובכתב סופר יו"ד סי' קס"ט דלמ"ד בגיטין בהניזקין תורה חתומה נתלה נשים חייבות במ"ע דכתיבת ס"ת ולמ"ד מגלה מגלה נתנה אשה פטורה ממ"ע דכתיבת ס"ת ועוד תליא דלמ"ד דאשה פסולה לכתוב תפילין פטורה ממ"ע דכתיבת ס"ת ולר"מ דשבת ולילה זמן תפילין וחייבת בתפילין והוית בר קשירה ה"ה דמחויבת במ"ע דכתיבת ס"ת: ס"ת בפ' כל כתבי דקט"ז פליגי אי ס"ת הוי ז' ספרים או ה' ספרים ובחתם סופר סי' רנ"ד דרב פפא ס"ל כמ"ד דס"ת הוא ז' ספרים ולמ"ד דס"ת הוי ז' ס' מתחילת ויהי העם כמאוננים מתחיל הס' ואין לך גנות גדול מזה ש"מ דחומש אינו ס' בפ"ע ואין קפידא בהתחלה בגנות משום פתח דבריך יאיר והתוס' בפסחים ד"ה בד"ה ונכתוב ברישא דחודש הראשון כ' בשם ספרי משום גנותן של ישראל לא פתח הס' בזו ותלי' בפלוגתא הנ"ל: ס"ת פלוגתא דר"י ורבנן בגיטין פ"ב באם כתב בס"ת שלא לשמה דלר"י מעביר עליו קולמוס ומקדשו ולרבנן אין השם מהמובחר ולרבנן אי פסול בדיעבד כ' בשו"ת ר' עקיבא איגור דתלי' בפלוגתא דר' חסדא ור' אחי בר יעקב בגיטין ד"כ דלר"ח דטעמא דרבנן דכתב השני לא הוי כתב פסול לגמרי ולראב"י דטעמא דרבנן משום ז"א ואנוהו י"ל דהוא רק לכתחילה או אף דיעבד ורק מדרבנן ע"ש: סריס פלוגתא דרב ושמואל ביבמות ד"פ אי נעשה סריס למפרע ובאו"ח קדושין ד"ד ד"ה דלא אתי' כ' דרב הונא ס"ל כשמואל דאין נעשה סריס למפרע: סריס פלוגתא ביבמות ד"פ דר"ה ס"ל דסימני סריס בעי שיהיו כולן ור"י ס"ל אפי' באחת מהן ובאו"ח קדושין ד"ד דמר בר ר' אשי ס"ל כר"י דאפי' באחת ע"ש: סתם ואח"כ מחלוקת בפנ"י בק"א לקדושין בפסק חדש הביא ד' התוי"ט דמ"מ ס"ל לרבנן דבי ר' אשי דהלכה כסתמא דערלה דאימר בדוכתא ובכה"ג הוי הלכה כסתם ור"פ ור"ה ברי דר"י לית להו האי סברא דמאי דמתאמיר בדוכתא הוי סתמא ע"ש והפנ"י תמה עליו: סתם כלים של עכו"ם אב"י במקור מ"ח כ' דתלי' בזה דלמ"ד דלמ"ד מב"מ לא בטיל לדידי' ל"א דסתם כלים של עכו"ם אב"י דל"ה ס"ס דהו"ל להיפוך ס"ס לאיסורא חדא דלמא הוא בן יומא ואת"ל אב"י דלמא מבשל ממינו דבמב"מ גם נותן טעם לפגם אסור ובפתח הבית כ' דלמ"ד טע"כ ל"ד ל"א דסתם כלים של נכרי אב"י ועיין אות נ' בענין נוטלפ"ג ובמקור מ"ח הביא דקדוק עצום בע"ז דס"ח בתוד"ה אמר רבא הק' דלפשוט מחולין דס"ל לרב נוטלפ"ג אסור וע"ש ותמה דלמה לא העמידו התו' הקושי' בתחלת הסוגי' א"ר ששת בעלמא קסבר רב נותן טעם לפגם מותר וק' מחולין ע"ש ונ"ל לשי' הרמב"ם דהיתר בנוטלפ"ג הוי משום דהוי שלכ"א ולפי"ז לפמ"ש הפלתי יו"ד סי' י' דבתקרובת עכו"ם אסור אף שלכ"א ולפ"ז ל"ק לכאורה קו' התוס' דשם בסכין של ע"ז החשש דנשתמשו בסכין תקרובת ע"ז ואסור אף שלכ"א אך כל הטעם דאסור שלכ"א בע"ז משום דלא כתיב אכילה ולפי מה שכתב השעה"מ ביסוה"ת דלרבא אף דל"כ אכילה בגופו אפ"ה מותר שלכ"א ושפיר הקשו התוס' דוקא לרבא והנה הר"ן הק' לשי' הפוסקים דסתם כלים של נכרי אינן בן יומו ממה דמשני הש"ס לא אסרה תורה אלא כלי בן יומא והרי סתם כלים אב"י ועיין בישוע"י או"ח ה' פסח שהאריך לתרץ קו' זאת ולע"ד י"ל עפמ"ש בטעמא דהו"ל אב"י מחמת ס"ס ספק דלמא הוא אב"י ואת"ל כן יומא דלמא בשלו בו דבר הפוגם בתבשיל זה והטו"ז והש"ך בסי' ק"י הק' הא הו"ל ס"ס משם אחד ונ"ל עפ"מ דקיי"ל היכא דיש נ"מ בין הספיקות ל"ה משם אחד והכא הרי יש נ"מ בין הספיקות לשי' הרשב"א דדבר חריף משוי טעם הפגום לשבח א"כ להספק דלמא אב"י א"כ אסור לבשל דבר חריף דמשוי לי' לשבח אולם להטעם דפוגם בתבשיל זה א"כ גם דבר חריף מותר לבשל די"ל דפוגם בדבר חריף וכמו בחומץ בגריסין ולפי"ז לפימ"ש בפלתי ובארוך לש"ך דהא דבדבר חריף דמשוי טעם הפוגם לשבח דאסור הוא רק מדרבנן ולא מה"ת ע"ש ולפ"ז א"ש קו' הר"ן דלאחר דאסרו חכמים אב"י לבשל דבר חריף שפיר הוי נ"מ בין הספיקות והו"ל ס"ס משא"כ מה"ת דאב"י מותר לבשל אף דבר חריף א"כ ל"ה נ"מ כלל בין הספיקות שוב ל"ה ס"ס שפיר מה"ת ל"א סתם כלים ש"ל אב"י ודו"ק: סוכה ולולב בערוך לנר סוכה דכ"ז אי יוצא בסוכה ולולב בהיפקר תליא אי איה"נ מקרי לכם אלמא דל"ה לכם כיון שאין לו בה כלום גם היפקר ל"ה לכם אבל למ"ד דאיסור הנאה חשיב שלכם גם היפקר חשיב לכם ועיין אות א' פלוגתא דאמוראי אי איה"נ י"ל בעלים: סוכה בשלום ירושלים סוכה דפליגי הבבלי וירושלמי במה דפליגי האחרונים סי' תרל"ד אי בעינן ז' על ז' טפחים מרובעות ותלמודא דידן ס"ל דמרובעות בעינן: סכך בעל"נ סוכה די"ב דאי דבר שמטמא בנגעים פסול לסכך תליא בפלוגתא דלר' יהודא כשר לסכך בדבר המטמא בנגעים ולר"מ ור"ש הכול פסול לסכך וסומכוס וראבר"ש ס"ל כר"מ ור"ש סוטה ברמב"ם פט"ז מאה"ט דס"ט ברה"י דטמא ילפינן מסוטה וכשם שהסוטה ובועלה ב' כך ס"ט ברה"י ב"ב אבל אם הי' ג' ברה"י ספק טומאתן טהור כרה"ר ובעל"נ נדה ד"ה דתליא בפלוגתא דתנאי אי הטעם די"ב דעת לשאול ס"ט ברה"י משום דילפינן מסוטה דבזה ב"ג טהור והיינו לבן זומא אבל לרשב"ג דטעם דס"ט ברה"ר דטהור משום דא"א לשאול לרבים גם בג' ספק טמא והא דג' נשים ישנין במטה אחת דטמאין אתיא כרשב"ג סירוס בבנין אריאל ס' נח לשי' הרמב"ם דלכך הרגו לאנשי שכם משום דב"נ מצווה על הדינין ע"כ נח שלא הרג לחם שסירסו ע"כ דב"נ אין מצווה על הסירוס וא"נ דמצווה על הסירוס ע"כ שאינן מצוון על הדינין ובאמת ק"ק לי א"כ חם ששימש בתיבה כמשאחז"ל בסנהדרין ג' שימשו בתיבה חם ועורב וכלב אמאי לא הרגו נח. ובאמת שבארתי בזה פירש"י בפ' נח בפסוק ויזכור אלקים את נח ואת כל החי' ואת כל הבהמה ופירש"י מה זכר להם לבהמות זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן ושלא שמשו בתיבה ובש"ח דקדק דלמה הוצרך רש"י ב' טעמים לזכות בהמות ולע"ד יל"ד עוד בפירש"י מה זכר להם לבהמות זכות והרי הפסוק מקדים חי' בקרא והל"ל מה זכר לחיות ולבהמות זכות ע"כ נ"ל דהי' ק"ל לרש"י דהנה בפ' שמיני זאת החי' אשר תאכלו שור ושה כו' ופירש"י מכאן שהבהמה בכלל חי' והיא מהגמרא מנחות ע"ש ולפי"ז כאן דכתיב ואת כל החי' למה כתיב ואת כל הבהמה הרי בהמה בכלל חי' ועכצ"ל דלכך כתיב ואת כל הבהמה ללמדנו דהי' זכות נוסף לבהמה יותר מהחיות והיינו לפימש"ל דכלב שימש בתיבה ומבואר במס' כלאים דכלב מין חי' א"כ מין חי' שימש בתיבה אבל מין בהמה לא שמשו כלל בתיבה וז"כ רש"י מה זכר להם לבהמות זכות ר"ל יותר מן החי' ואשר ע"כ פרטה התורה ואת כל הבהמה ע"כ כ' שלא השחיתו דרכם ושלא שמשו בתיבה אבל להחי' ל"ה רק זכות אחד שלא השחיתו דרכם כנ"ל: סמיכת כת אשם בעל"נ נדה ד"ע דאי אשם טעון סמיכה י"ל לכאורה דתליא בפלוגתא דלרבנן בעי סמיכה ולר' אליעזר ל"ב סמיכה ובכ"ז צ"ע: סמוכין בערבי נחל פ' בהעלותך אי דרשינן סמוכין תליא בזה דפליגי תנאי אי מקרא נדרש לפניו ולא לפני פניו או גם לפני פניו וא"נ דנדרש לפני פניו