ילקוט הרועים קטו

בשקצים ורמשים אסור מה"ת בסחורה אבל שאר איסורים ל"ה רק דרבנן ובפרדס דוד פ' צו דתלי' בפלוגתא דלר' יוסי הגליל איסור סחורה בכל האיסורים רק דרבנן ולא ילפינן משרצים אבל לדידן איסור סחורה בכל האיסורים מה"ת ובחמץ גם לריה"ג איסור סחורה מה"ת ובנוב"י מהדו"ת יו"ד העלה דבדם ואמה"ח מותר בהו סחורה ע"ש ובס' מנוחת אשר העלה דא"נ דאיסור סחורה מה"ת ל"ה איסור הנאה איסור מוסיף ע"ש ובמהר"ם ברבי בה' שיטות דר' שמעון ס"ל דאיסור סחורה ל"ה רק מדרבנן בשרצים עיי"ש. ובס' שערי חיים העלה דלר"ש דנוטלפ"ג מותר לדידי' איסור סחורה באיסורים אסור מה"ת אבל לר"מ דס"ל דנותן טעם לפגם אסור ול"ש שיבוא לאכול מוכח דס"ל דאיסור סחורה ל"ה מה"ת וכ' עוד לר"ל ס"ל ח"ש מותר מה"ת איסור סחורה מדרבנן אבל לר' יוחנן אסור הוי דאורייתא ע"ש והנה בחלב מבואר ברמב"ם דמותר בסחורה מטעם דהתורה התירה בפירוש יעשה לכל מלאכה ועפי"ז נ"ל דמיושב לנכון קו' התוס' בחולין דק"כ לריה"ג ל"ל קרא נפש בחלב ליליף מחמץ ול"ל דחלב הותר מכללו הא ר' יוסי לא ס"ל הותר מכללו ול"ל דחמץ אסור בהנאה הא ריה"ג ס"ל דחמץ מותר בהנאה. ולהנ"ל א"ש מאוד דאף דס"ל לריה"ג דחמץ מותר בהנאה מ"מ איסור סחורה בחמץ לשי' הפוסקים דאיסור סחורה בדברים אסורים מה"ת משא"כ חלב דהתורה התירה יעשה לכל מלאכה א"כ שוב א"א למילף חלב מחמץ דשאני חלב דקיל מחמץ דאף דחמץ אסור בסחורה אבל חלב מותר בסחורה ושפיר צ"ק ועיין בלב ארי' מ"ש בישוב קושית מהר"ם לובלין עיי"ש. עוד י"ל בישוב קושית התוס' דלכאורה הקשיתי לשיטת הרמב"ם בפ"א מחמץ דבחמץ אסור ח"ש מלא יאכל והעלו הפוסקים דנ"מ ע"י תערובת וכדומה דל"ש חזי לאצטרופי ועיין בפלתי סי' ק"ט א"כ ל"ל קאמר הש"ס דא"א לילף חלב מחמץ דבחמץ חזינן דהחמירה התורה אפילו בכ"ש משא"כ בחלב דמותר ח"ש רק מכח חזי לאצטרופי כנ"ל ועכצ"ל דז"א לפימ"ש הפוסקים האחרונים אף דבכל האיסורים אסור ח"ש רק מכח חל"א וע"י תערובת מותר אבל בחלב דכתיב בקרא כל חלב לח"ש אסור ח"ש אפילו בלא חל"א ע"כ וא"ש קו' הנ"ל ולפי"ז א"ש מאוד קו' התוס' לריה"ג דלא דריש כל כמ"ש ביד המאיר בחולין בסופו ולא ס"ל הדרש דכל חלב לאסור ח"ש ואסור לדידיה ח"ש רק מכח חל"א או י"ל דאסור לדידי' רק מדרבנן ולפי"ז שפיר א"א לילף חלב מחמץ עי"ל עפימ"ש בשעה"מ פ"א מחמץ פלוגתא דירושלמי דח"א לא יאכל בחמץ לחייב המאכיל כאוכל וח"א לאסור בהנאה ולפי"ז לריה"ג דחמץ מותר בהנאה הקרא לחייב המאכיל כאוכל שפיר יש חומרא בחמץ מחלב והיינו א"נ דבכל האיסורים אין חייב מה"ת המאכיל לקטן. ומש"ל אף דמשום ח"ש אין לוקין בכ"ז חשוב חומרא כמו בהנאה דאין לוקין: סילוק במל"מ פכ"ג מאישות דל"מ סילוק בדשלב"ל רק בזכו' דרבנן אבל לא בשעבוד דאורייתא ע"ש בשם מהרי"ט ודעת המל"מ דאף לדבר שיזכה מה"ת מועיל סילוק בדשלב"ל ע"ש ובספר ארי שבחבורה כתובות בהכותב דע"ה דתלי' בפלוגתא דת"ק ור' יהודא דלת"ק לא מועיל סילוק רק למידי דרבנן אבל לר"י מהני סילוק בדשלב"ל אפילו בדבר שיזכה מה"ת: סכך בבאר יעקב בכללות הסוגי' כ' דר' יוחנן ס"ל אליבא דר' יהודא מסככין סכך בסוכה בדבר המקבל טומאה ע"ש: סכך. בד"מ או"ח מחלוקת הפוסקים בסוכה שהיא גבוה מכ' חמה ומיעטה ע"י איצטבא ושי' הבעה"ש כיון שאין הפסול בגוף הסכך א"צ לנענע ולא מפסיל משום ולא מן העשוי ושי' ר' ברוך שג"ז פסול משום ולא מן העשוי ע"ש. ובצל"ח סוכה דרב ס"ל כבעל השלמה דא"צ לנענע וס"ל לרב דגם פסול שהוא בגוף הסכך א"צ לנענע ורבינו ברוך סבירא ליה כשמואל דאף שאין הפסול בגוף הסכך מפסיל משום ולא מן העשוי וצריך לנענע מחדש ע"ש באריכות סמוכין בשו"ת יהודא יעלה סי' קע"ח דר' שמעון לא דריש סמוכין: סמוך מיעוטא לחזקה. שי' הרשב"א במשמרת הבית הא דל"א בשחיטה סמוך מיעוטא דאינן מומחין לחוקת אבר מה"ח משום דמתעסקין לבטל החזקה והרוב סותר החזקה ל"א סמוך ע"ש ובשו"מ מהדו"ג סי' קי"ג דז"ד לרבנן אבל לר"מ דחייש למיעוטא גם בכה"ג אמרינן סמ"ל ע"ש ובשו"ת תורת חסד סי' א' דל"א סמ"ל רק היכא דר"מ חייש למיעוטא אמרינן לרבנן סמ"ל אבל במקום דר"מ לא חייש למיעוטא כגון באיסור עשה או בס' חיוב עשה או בס' ממזר עיין אות מ' ובכה"ג דלא חייש ר"מ למיעוטא לרבנן ל"א סמ"ל ע"ש: סוכה שאולה. בשו"ת חמדת שלמה סי' כ"ז דלר' שמעון דס"ל כ"ש למכות ולדידי' בגזל חשיב ממון אף בפחות משו"פ י"ל לדידיה דסוכה שאולה פסול והא דכל ישראל יוצאין בסוכה א' משום דיש לכל אחד עכ"פ פחות משו"פ וכ' דתלי' בפלוגת' אי ק"פ כקנין הגוף ס"ל דיוצא לר"ש בסוכה שאולה משא"כ למ"ד לאו כקה"ג י"ל דס"ל לר"ש דאין יוצא בסוכה שאולה: סימנים. ביד יוסף ב"מ כ"א ובדף כ"ב דאביי ביבמות דק"כ מוכח דס"ל להלכה סימנים דרבנן ורבה דס"ל סימן העשוי לדרוס ל"ה סימן ס"ל סימנים דאורייתא ורבא ס"ל סימנים דרבנן ע"ש די"ל דגם רבא ס"ל סימנים דאורייתא סמוכין. במהר"ם ברבי יבמות דלכך דריש ר' יהודא סמוכין ולא מצינו שום תנא דיסבור סמוכין דר"י אזיל לשיטתו דסומא פטור מכל המצות עיי"ש מלתא בטעמא: סילוק בקצה"ח סי' ר"ט ובא"מ סי' צ"ב אי מהני סילוק בדאורייתא תלי' אי מתנה עמש"כ בתורה אפילו בממון תנאו בטל ה"ה סילוק הו"ל מתנה עמש"כ בתורה אפי' שלא בדרך תנאי ול"מ סילוק בדאורייתא אבל לדידן דקיי"ל דאפי' מתנה עמש"כ בתורה בדבר שבממון תנאו קיים ה"ה סילוק דמהני בדאורייתא ע"ש: סעודות שבת שיטת הלבוש דג' סעודות בשבת המה ד"ת ממש ובישועות יעקב או"ח סי' רע"א דתלי' בפלוגתא דלר' חדקא דס"ל ד' סעודות צריך לאכול בשבת ס"ל דד' סעודות ל"ה רק מדרבנן אבל לדידן דהחיוב רק בג' סעודות הוי מה"ת ממש ע"ש: ספיקא דאורייתא. בפנ"י סוכה דט"ו דר"פ ור"ה בריה דר"י פליגי פלוגתת רמב"ם ורשב"א דר"פ דס"ל פרוץ כעומד מותר דס"ל ס"ד מה"ת לקולא ורק מדרבנן והכא דהוי טירחא טובא לא החמירו רבנן שיצטרך למדוד ור"ה ברי' דר"י ס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ובחי' הרי"ם חו"מ סי' ס"ח דר' אליעזר בן יעקב סבירא ליה דל"ב חתיכה מב' חתיכות וס"ד מה"ת לחומרא ובשב שמעתתא ש"א פ"ד דאביי ור' שימי ס"ל ס"ד רק מדרבנן לחומרא ורבא ס"ל ס"ד מה"ת לחומרא: ספק שקול. בפר"ח יו"ד סי' כ"ט דכמה פוסקים מחמירין בספק שקול שלא לאוקמי אחזקה ובטיב קדושין סי' ל"ז אע"ז דתלי' בפלוגתא דרב ושמואל דלרב דס"ל בחולין דנ"ג דאין חוששין לספק דרוסה ס"ל דמוקמינן אחזקה בספק שקול ואבוה דשמואול דס"ל א"א שנאנסה דאסורה לבעלה שמא סופה ברצון ס"ל דבס' שקול לא מוקמינן אחזקה ולבך אסורה אע"ג די"ל חזקת היתר ע"ש: ספק. שי' הרמב"ם ז"ל דספיקא דאוריי' מה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא ושיטת הרשב"א דאפי' מה"ת לחומרא ובאור חדש פסחים סוגי' דחזקי' דר' אחא בר יעקב ס"ל ס"ד מה"ת לקולא ובעטרת חכמים ב"מ ד"ז דר' אחי מדפתי ורבינא ס"ל ס"ד מה"ת לקולא ובאור חדש עה"ת פ' משפטים דר' אסי ס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ובעמק ברכה בברכות ד"ח דסומכוס ס"ל ס"ד מה"ת לקולא ובעי חתיכה א' מב' חתיכות ובשו"ת חת"ס אע"ז סי' י' דפלוגתת הרמב"ם והרשב"א תלי' בפלוגתת ראב"י ורבנן בפי' הקרא לא תחלל בתך להזנותה כי היכא דתלי' בפלוגתא דאיקבע איסורא ובשו"ת תורת חסד סי' ל"ד דר' אבא ס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ובפר"ח סימן ק"י דלמ"ד שני כתובין הבאין כאחד מלמדין ס"ל דס"ד מה"ת לקולא ואם אין מלמדין אמרינן דס"ד מה"ת לחומרא ובבית אל סימן ק"צ דרשב"ג ס"ל ס"ד מה"ת לחומרא ורבינא ס"ל ס"ד מדרבנן לחומרא בדף נ"ג ע"ב ובשו"מ מהדו' ג' פ"ב סימן מ"ה דר' מאיר וסומכוס ס"ל ס"ד מה"ת לחומרא והנה הכ"מ כ' בשי' הרמב"ם דבספק כרת מודה דמה"ת לחומרא ובאור