ילקוט הרועים קיד

קדשים דליכא ג"כ רק עשה אבל להנ"ל א"ש וזה החילוק דבחמץ אף דמחויב לשרפו בכ"ז יש תקנה כביטול ואחר שביטל תו א"ע בב"י ויוכל לקיים העשה בכל עת שירצה אח"כ משא"כ בבשר קידש ל"מ בביטול ועובר בל"ת דבל תותירו וא"א להשהותו כלל ול"מ ביטול שלא יעבור על הל"ת דנותר. והנה השאג"א בסי' פ"א הקשה לשי' הר"י פסחים דכ"ט דהמשהא חמץ ע"מ לבערה א"א מתמורה ד"ד דפריך הש"ס לר' יעקב דס"ל דפטור על נותר משום לשאב"מ והנותר מע"ל וכ' התוס' דמהסמיכות קפריך ולהנ"ל הרי צריך הסמיכות שיהי' מותר להשהות קדשים ע"מ לבערה ותי' דבקדשים אסור להותיר ע"מ לבערם משום דמבטל מ"ע דאכילה ע"ש ולהנ"ל עדיין קשה דצ"ק בקדשים פסולין דל"ה מ"ע דאכילה ואפי"ה עובר בלא תותירו א"כ שפיר מותר ע"מ לבערם אך י"ל דהנה שמעתי קו' מח"א דאיך הוי נותר להנל"ע לשי' הרמב"ם דהיכא דהלאו כולל יותר מהעשה ל"ח להנל"ע ולפמ"ש התוס' זבחים דל"ה ב"ד הת"כ בקרא והנותר מבשר הזבח ולא שליל ושליא וכ' התוס' דרק מעשה דשריפה ממעטי הקרא ולא מל"ת דלא תותירו א"כ הלאו דנותר כולל אף שליא משא"כ העשה ואיך הוי נותר להנל"ע (ובאמת מכאן סתירה להצל"ח פסחים דפ"ד דכל שישנו בל"ת ישנו בעשה דשריפת נותר והכא מבואר להיפוך) ולע"ד י"ל לפימ"ש החינוך מצוה קכ"ד בשם הרמב"ם דפיגול היא בשריפה כמו נותר מדהוציא הכתוב פיגול בלשון נותר ע"כ היא בכלל נותר לענין שריפה ולפי"ז י"ל לפימ"ש בסדר משנה היכא דהעשה כולל יותר מהלאו שפיר חשיב להנל"ע אף שגם הלאו כולל יותר מהעשה וא"כ א"נ דבקדשים פסולין ל"ש הלאו דנותר ובכ"ז העשה דבאש תשרופו כולל ג"כ פיגול א"כ העשה כולל יותר מהלאו שפיר הו"ל להנל"ע ולפי"ז י"ל להיפוך ממש"ל רק דר' יעקב ס"ל דפטור בהותיר משום לשאב"מ דס"ל דהלאו דנותר גם בפסול כהצל"ח ושוב ל"ה העשה כולל יותר מהלאו ממילא ל"ח להנל"ע דהלאו כולל יותר מהעשה משא"כ ר"י ס"ל דבפסול ל"ש הלאו דל"ת שפיר הו"ל להנל"ע כיון דהעשה כולל יותר מהלאו ולפי"ז א"ש קו' הנ"ל דנימא דהסמיכות לקדשים פסולין דיהי' מותר להשהותן ע"מ לבערה ולפ"ז א"ש דהרי א"נ דבפסולין ג"כ שייך הלאו דלא תותירו א"כ שוב ל"ה העשה דבאש תשרופו כולל יותר מהלאו א"כ ל"ח להנל"ע כלל דהלאו כולל יותר מעשה לגבי שליא וכל עיקר דהו"ל להנל"ע רק משום דבפסולין ל"ה הלאו דל"ת ובכ"ז העשה דשריפה גם בפסולין וע"כ העשה כולל מהלאו וא"ש. ובאמת י"ל בטעמו דבפסול ג"כ שייך הל"ת דלא תותירו עפימש"ל דגם פיגול היא במ"ע דשריפה כמו נותר מדהוציאו הכ' לפיגול בלשון נותר ממילא הקרא והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו נכלל גם פיגול ולפימ"ש התוס' בכ"ד דלעולם הסיפא מפרש לרישא א"כ שוב אמרינן כל שישנו בעשה דבאש תשרופו ישנו ג"כ בכלל לא תותירו וכמו דפיגול היא בכלל העשה דשריפה ה"ה דהוי בכלל הלאו לא תותירו אך לר' יהודא דסתם ת"כ היא ר"י וס"ל דשליל ושליא מיעטה התורה מעשה דבאש תשרופו אע"ג דישנו בלאו דלא תותירו וע"כ דל"ל ההיקש דכל שישנו באש תשרופו ישנו בל"ת דא"כ הא אמרינן ג"כ כל שאינו בעשה אינו בל"ת א"כ לר"י גם בפסול ל"ה הל"ת דבל תותירו אע"ג דישנו בעשה וע"כ ס"ל דנותר הוי להנל"ע כיון דהעשה כולל יותר מהלאו כנ"ל: סומא בנוב"י מהדו"ת או"ח סי' קי"ב דר' יוסף דס"ל סומא פטור מכל המצות אפילו מדרבנן פטור אבל לדידן מוכח דחייב הסומא מדרבנן במצות ומד' הירושלמי דמוקי ביושב בבית אפל י"ל דס"ל דאפי' מדרבנן פטור הסומא ממצות והנה הפמ"ג בפתיחה לאו"ח דדוקא בע' פטור אבל בלאוין חייב ובנוב"י הנ"ל כתב דאפי' מלאוין פטור ובכסא דהרסנא העלה דבלאוין שחייב הבני נח גם הסומא חייב דלא גרע מנכרי ע"ש והאחרונים כ' דבאיסור שי"ב כרת גם הסומא חייב: סותר ע"מ לבנות בפנ"י ביצה דל"א בסופו דהך מלתא דסותר ע"מ לבנות תלי' בפלוגתא דאמוראי במס' שבת ד"ל ע"ב ובדף ל' ביצה כ' דכל סותר דהוי מקלקל ולא מחייב אלא בסותר ע"מ לבנות ולר' שמעון דפוטר במשאצל"ג ולא אשכחן במשכן שהיו סותרין ע"מ לבנות במקומו וא"כ אפשר דלר"ש מחייב בסותר אפי' במקלקל כמו בחובל ומבעיר ע"ש: סומא בשו"ת הלק"ט דהא דפטור ממצות דכתיב ולמדתם ועשיתם כל שישנו בלימוד ישנו בעשי' וסומא דאסור למוד תורה שבכתב דדברים שבכתב א"א רשאין לאומרן בע"פ אינן בעשי' ע"ש ודוגמא לדבריו מצאתי ביבמות דק"ט א"ק ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשי' ישנו בלימוד ועיין תוס' שבועות דכ"א אי דרשינן מסיפא לרישא ועפ"ד יצא לנו דבמצוה דרבנן דהו"ל תורה שבע"פ ממילא אין חילוק בין סומא לשאר אנשים ולפ"ד איך הביאו התוס' בר"ה דל"ג ראי' דסומא חייב במצות מדרבנן מפסחים דקי"ו דמשני מצה בזה"ז דרבנן והרי כיון דמדרבנן אין חילוק בין סומא לכ"ע ואולי י"ל כיון דעיקרו מה"ת מהראוי שיפטור הסומא אף במצות דרבנן: סוטה שי' הרמב"ם דמי שבא ביאת איסור מימיו אין המים בודקין אשתו והראב"ד פליג דכל שלא בא עלי' אחר שנסתרה המים בודקין אותה ובפרדס דוד פ' נשא דפליגי בזה ר' עקיבא ור' ישמעאל דר"ע ס"ל חובה לקנאות ס"ל כשי' הראב"ד ור' ישמעאל דס"ל קינוי רשות ס"ל כשי' הרמב"ם ובשו"ת חיים שאל סי' ד' דהספרי ס"ל כשי' הראב"ד דבעינן שיהי' מנוקה מעון באשתו אבל תלמודא דידן ס"ל כשי' הרמב"ם דונקה מעון היא כוללת בין בזו ובין באחרת ע"ש ובמל"מ פ"ב דסוטה דין ח' דר"ש ל"ל דרשה ונקה מעון וס"ל דל"צ כלל שיהי' מנוקה מעון וכ' בחיים שאל די"ל דגם ר"ש ס"ל הדרש דונקה מעון ורק דס"ל דצ"ל מנוקה מעון אחר שנסתרה שלא יבא עלי' אבל לא ס"ל דצריך שיהי' מנוקה מעון מימיו כשי' הרמב"ם ועיין או"ח קדושין דכ"ט דר"ש ע"כ ל"ל ס' הרמב"ם, וכ"כ בבית אפרים אע"ז סי' קמ"ה דלר"ש צ"ל מנוקה מעון של"מ עלי' אחר שנסתרה אבל לדידן אפי' בא ביאה אסורה מימי' אין המים בודקין אותה: סוטה בס' נחלת חיים שני פ' נשא הוכיח מקו' התוס' סוטה דכ"ו ד"ה אמר כו' דס"ל לר' ישמעאל כר' אחא בסוטה דכ"ה דאפי' אחר סתירת האשה יכול הבעל למחול לקנויו וממילא לא תסתתר דתחוש דבעל לא ישקה אותה: סוטה ביבמות דצ"ה ע"א ובתוד"ה אילימא דאם אמר הבעל אינו משקה דשוב א"י להשקותה ואסורה לבועל לעולם ובשו"ת חיים שאל סי' ג' דר' יוחנן פליג ע"ז וס"ל דאפי' אמר אינה משקה יכול לחזור מזה ולהשקותה. סוטה בסוטה ד"ח פלוגתא דר"מ וחכמים דרמ"א אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ולרבנן לא קאי אמן אלהבא ובאו"ח קדושין ס"ב דרבי ס"ל כרבנן ובבית אל דס"א דר' יהודא פליג לגמרי על ר' מאיר וס"ל דאין מתנה על העתיד ונסתפק ג"כ באשה שנדר בעלה הנאה ממנה באופן שמחויב לגרשה אם נסתרה אי יכול להשקותה אי מקרי ראוי' לו הואיל ויכול לשאול אנדרו ואת"ל דאינה שותה אם נשאל על הנדר אם יכול אח"כ להשקותה א"ד אזלינן בתר שעת קינוי ואינה שותה ע"ש: סוכה הא דקיי"ל דבליל ראשון של סוכות חייב לאכול פת בסוכה כ' בצל"ח פסחים דק"כ דלר' אחי בר יעקב דס"ל מצה בזה"ז דרבנן גם ליל ראשון של סוכות הוא רק מדרבנן: סוכה בסוכה דכ"ז לר"מ אין יוצא בסוכה שאולה ולרבנן יוצא בסוכה שאולה ובמאיר נתיבים פ' ויחי דלמ"ד מצהב"ע דאורייתא כמו דס"ל לר"א ע"כ סוכה שאולה פסול ואי מצהב"ע ל"ד סוכה שאולה יוצא בה י"ח וכן למ"ד דבר הגול"מ כמ"ד לדידיה סוכה שאולה כשר ע"ש: סוכה. בשו"ת תורת חסד סימן מ"ג דרבה ס"ל דל"צ סוכה הראוי לז' ולדידי' לס"ל לר"מ דיהיה צריך סוכה הראוי, לז'. סחיטה שיטת הבה"ג דסחיטה מותר ביו"ט לצורך אוכל נפש ובמהר"ם ברבי ביצה ד"ג ע"א דלרבא דס"ל בפסחים ד"מ דבעינן שימור משעת קצירה ס"ל דמותר סחיטה ביו"ט לצורך אוכל נפש ור' יצחק ור' יוחנן דס"ל דבעי שימור רק משעת לישה ס"ל דאסור סחיטה ביו"ט: סחורה שי' הרמב"ם בפט"ז ממ"א דאסור לעשות סחורה בדברים האסורים מה"ת ובבאר יעקב כ' דדוקא