ילקוט הרועים קיג

למ"ד סוכות ממש ממילא אין לחלק בין סכנה לנס ואף שהיו באותו הנס לבד סגי דיתחייבו נשים ע"ש: נשים במעין החכמה דקמ"ז בפלוגתא דתנאי אי נשים סומכות רשות דאזלי לטעמייהו דלמ"ד דהא דמ"ע שהז"ג דפטורין משום דהוקשה כה"ת לתפילין ס"ל נשים סומכות רשות אבל ר' מאיר ור"י דס"ל דשבת זמן תפילין והו"ל מעשהז"ג והא דפטורות במעשהז"ג משום דילפינן ממנה ושמחה והקהל קדושין ל"ג ומש"ה ס"ל לר"מ ור"י דב"י אתי למעט דנשים אסורות לסמוך, נתינה בהפלאה כתובות דכ"ט דהא דאסור ישראל בנתינה מה"ת רק דרך חתנות אבל בזנות מותר בה מה"ת רק מדרבנן ובפצוע דכל מותר בזנות ול"ג רבנן וזה לדידן דקיי"ל קדשאמס"ל הוי קדושין כאביי אבל לרבא דס"ל קדשאמ"ס לביאה ל"ה קדושין מוכח דאסור מה"ת בנתינה אף בזנות דאלת"ה והאיסור רק בנשואין ק' דהו"ל קדשאמס"ל: נשואין הרמב"ם פ"י מאישות דאין נושאין נשים בחוה"מ דאין מערבין שמחה בשמחה שנאמר מלא שבוע זאת ובש"ס פ"ק דמ"ק מביא הש"ס מקרא דשלמה דאין מערבין שמחה בשמחה ובס' הזכרון לחתם סופר דתלי' בפלוגתא בקדושין ד"ס ע"א דלר' הונא דס"ל והוא יתן צריך לילף מקרא דשלמה משא"כ לר' יהודא דאמר לכשיתן מוכח כשי' הרמב"ם דאין מערבין שמחה מקרא דמלא שבוע זאת עוד כ' דתלי' בפלוגתא בכתובות י"א דלאביי ורבא דס"ל הגדיל א"י למחות צריך לילף מקרא דשלמה אבל לדידן דקיי"ל כר' יוסף דהגדילו יכולין למחות מוכח כשי' הירושלמי דאין מערבין שב"ש מקרא מלא שבוע זאת: נשא אשה ושהה עמה י' שנים ברא"ש פ' הבע"י תמה אהרי"ף דפסק דכופין בשוטים דבירושלמי מייתי ד' שמואל דאמר אין מעשין אלא לפסולות ובתוס' ר"פ המדיר דאין כופין בשוטים של"י גט מעושה ובגט מקושר דל"א דתלי' בזם דהירושלמי ס"ל תלוי וזבין ל"ה זביני ולדידן דקיי"ל דהוי זביני אין חשש גט מעושה ושפיר פסק הרי"ף ע"ש נכרי ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר שי' הרמב"ם דאסור בממזרת ולשי' רש"י הולד הוא נכרי וצריך להתגייר ואז כשר ומותר לבוא בישראל ומ"מ בממזרת ג"כ מותר דגר נושא ממזרת ובישועת יעקב אע"ז סי' ד' דתליא בפלוגתא דלהרמב"ם דס"ל ס"ד מה"ת לקולא יש לו הוכחה דאסור בממזרת ועיין אות ס' בפלוגתא דתנאי ואמוראי בזה נכרי ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר שי' הרא"ש דמ"מ פגום לכהונה ובישועות יעקב סי' ד' דלדידן פשוט דהולד פסול לכהונה אלא ר"י ב"א ביבמות ר"ס משמי' דרשב"ל דהלכה כר"ש דגיורת פחותה מבת ג' כשרה לכהונה לדידי' הולד כשר לכהונה ע"ש: נישא אדם אשה על אשתו ס"ל לר' אמי ביבמות דס"ה דיוציא ויתן כתובה ובשו"ת גבעת שאול סי' צ"ד דר' אליעזר דס"ל פנוי הבא על הפנוי' דעשאה זונה ס"ל בזה כר' אמי ע"ש: גדרים בתורת גיטין דל"ה דר' הונא ס"ל כמ"ד בנזיר דכ"ז דבעל ג"כ מעקר עקר: נדר בתורת גיטין דל"ה דר' הונא ס"ל כשמואל בנדרים דפ"ב בנדרה מ"ב ככרות בא' מתענה ובא' אינה מתענה מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאינה מתענה: נדה שי' הרמב"ן דדם חימוד מטמא דקיי"ל בתבעוה לנשא דצריכה ז"נ והר"ן דוחה דכיון דחיישינן לדם חימוד יש חשש שמא דם חימוד מוליך עמו דם נדה ובישועות יעקב יו"ד סי' קצ"ב דבזה נחלקו רבינא ורב חביבא אי קטנה צריכה להמתין ז"נ דלמ"ד צריכה ז"נ דס"ל דם חימוד מטמא וקטנה ג"כ מחמדא אבל למ"ד דא"צ ז"נ ס"ל דדם חימוד אינו מטמא והחשש שמא מוליך דם נדה ל"ש בקטנה דהיא מסולקת דמים ע"ש: נבילת עוף טהור דמטמא בגדים בבית הבליעה כ' בארי' דבי עילאי מנחות י"ב דא"ח על ביאת מקדש לשי' הערוך הובא בר"ש פ"ח דפרה מ"ג דאוכל נבילת עוף טהור ערום אינו מטמא א"כ עיקר טומאה מחמת הבגדים וכיון דא"ח על הבגדים כרת בהכניסם למקדש א"ח אם נכנס הוא עצמו יע"ש בהגהות רי"ש דמשנה דטהרות דמבואר דחייב על ביאת מקדש אתיא כר"מ דמחייב כרת על מכניס כלים טמאים למקדש כמ"ש התוי"ט פ"ד דנדה והסוגיא דנזיר דס"ל דא"א בנבילת עוף טהור על ביא"מ אתיא כר' אילאי בירושלמי דבנוגע בכלים שנגעו במת פטור על ביא"מ וה"ה בנבילת עוף דא"ט רק מחמת הבגדים: נדרים ברמב"ם פי"ב מנדרים דאב יכול להפר כל נדרי בתו והבעל א"י להפר אלא נדרי עינוי נפש ובספרי מבואר דגם האב א"י להפר אלא נדרי ע"נ ובפאר הלכה די"ד דהספרי היא ר"ש והיא דריש טעמא דקרא והכ"נ א"י האב להפר אלא נדרי ע"נ משא"כ הרמב"ם דפסק כחכמים שפיר ס"ל דיוכל להפר הכול: נוקשה בנוב"י או"ח סי' כ"א דנוקשה מותר בע"פ אפי' מדרבנן למ"ד נוקשה דרבנן אבל רב דס"ל כר"מ דנוקשה דאוריי' וגזרו בע"פ אטו פסח: נוטלפ"ג במג"א או"ח סו' סי' מ"ב דמועיל חריפות ראשון למשוי' לשבח ובהפלאה ה' בב"ח דרב ס"ל דחריפות הראשון אין מועיל אבל שמואל ס"ל דבאמת החריפות הראשון מועיל ולכך לא מוכח מגע"מ: נוטלפ"ב באוה"ח עה"ת פ' ראה דפלוגתא דר"מ ור"י בפסחים כ"א אי דברים ככתבן תליא באידך פלוגתא דר"מ ור"ש דלר"מ דס"ל נוטלפ"ג אסור ע"כ הוכיח דאחד גר ואחד נכרי בין במכירה בין בנתינה אבל ר' יהודא ס"ל כר"ש דנוטלפ"ג מותר ע"כ הוכיח דדברים ככתבן ובבית יצחק א"ע סי' קל"ו דר"ש סובר כר"מ בין במכירה בין בנתינה: נזירות שמשון ב"ט שי' למהרץ הוכיח דר' עקיבא ס"ל כר' יהודא דנזיר שמשון מותר לטמא למתים: נחל איתן הרמב"ם מפרש שהוא נחל מים שוטף ורש"י מפרש שהוא עמק קשה ובתוי"ט סוטה פ"ט דתליא בפלוגתא דר' יאשי' ס"ל כשי' רש"י נחל עמק שלא נעבר אבל ר' יונתן ס"ל כשי' הרמב"ם עיין ערוך לנה נדה ד"ז: נקובת הוושט דקיי"ל דהוי נבילה ורש"י נדה דכ"ג כ' שהוא טריפה ובבית יצחק יו"ד סי' ע"ג דרש"י מיירי בניקב בתולדה הוי רק טריפה: גר של בטילה בתוס' ביצה דכ"ג הביאו הירושלמי דאין להדליק נר של בטילה ביו"ט ובערוך לנר סוכה ד"ח דעכצ"ל דריב"ל ס"ל כמאן דשרי התם: נוטלפ"ג האחרונים העלו דלר"מ דס"ל נוטלפ"ג אסור ה"ה דאסור לדידי' בכ"מ גם שלכד"א ע"כ וקצת ראי' מפ"ב דע"ז מ"ד החרצנים והזגין אסורין דר"מ וחכ"א לחין אסורין יבשין מותרין והנראה דלר"מ דאסור גם שלכד"א ע"כ אוסר גם ביבשין ועיין פנ"י פסחים מ"ה ובאמת שעפי"ז א"ש קו' המפו' בחולין די"א דפריך הש"ס לר"מ האיך אכול בשרא והקשו המפו' דל"פ גס לשארי תנאי דג"כ חיישי' למיעוטא אך לפי"ז י"ל עפי"מ דהקשו האחרונים דמ"פ הש"ס דלמא ס"ל לר"מ כהלל דכורך הפסח עם המרור משום דמצות אין מבטלין זא"ז אבל האיסור שפיר נתבטל ולהנ"ל א"ש לפימ"ש בבית אפרים או"ח סי' ה' דענין הביטול דהו"ל כמערב דבר מר דהו"ל שלכד"א ולפי"ז לר"מ דאוסר שלכד"א ל"ה ביטול כלל ולפי"ז קו' הש"ס רק לר"מ דלשארי תנאים שי"ל דס"ל דשלכ"א מותר וס"ל כב"ה א"כ ל"ה איסור כלל אך דק"ל ע"ז מיומא דפ"א ע"ב דפריך הש"ס מר"מ וערלתם ערלתו כו' ללמדך שהפלפלין חייב בערלה ופירש"י אלמא מאכל קרי לי' ולהנ"ל מ"פ מר"מ דס"ל שלכד"א אסור וחשיב אכילה משא"כ לדידן עו"ק מהירושלמי בפ"ג מערלה הובא בפנ"י פסחים דכ"ב דבערלה שלכד"א ניחא דלאו ליכ' עשה מיהא הוי א"כ מ"פ הש"ס מערלה הרי ערלה שאני דגם שלכד"א אסור משא"כ ביוהכ"פ דמותר שלכ"א כמ"ש בשו"ת ש"א: נותר הצל"ח פסחים דכ"ז מחדש דהלאו דנותר שייך גם בקדשים פסולין והא דתנן הפסח שיצא ישרף מיד דבלא"ה יעבור בלא תותירו ובמשיב נפש פסחים שם כ' דתליא בפלוגתא דלר"י דס"ל דנותר הוי להנל"ע דס"ל כהצל"ח אבל ר' יעקב ס"ל דלאו דנותר ל"ה בפסולין ולכך ל"ה העשה מענין הלאו ול"ה נל"ע ועפי"ז י"ל בד' התוס' פסחים דמ"ט דלכך בבשר קדש צריך לחזור בכזית וחמץ בכותבות משום דקודש ל"ל תקנתא בביטול משא"כ חמץ לא החמירו עד כביצה והקשה הפר"ח לשי' הכלבו דל"מ ביטול לחמץ ידוע לגבי העשה והכא משמע דביטול מועיל ג"כ לגבי העשה דאל"כ דמי ממש לשריפת