ילקוט הרועים קי

אולם בברוך טעם בהגהות לנוב"י הביא ד' הירושלמי דפליג' בזה אמוראי אי אליבא דר"ש נדרים חלין אאיסורין ומסקנה הרמב"ן כמ"ד דאפי' לר"ש נדרים חלין אאיסורין. נדר בירושלמי עירובין דר' יאשי' ס"ל דהולכין בנדרים אחר לשון תורה ובש"ס נדרים דמ"ט ע"א משני הש"ס דר' יאשי' ג"כ ס"ל דהולכין בנדרים אחר לשון ב"א ובצל"ח ברכות פ"ו דסוגי' דבכל מערבין פליג אסוגי' דנדרים וס"ל כשי' הירושלמי דר' יאשי' הלך בנדרים אחר לשון תורה. נדר שהותר מקצתו הותר כולו בפ"ג דנדרים ס"ל לרבה דל"א נדר שהותר מקצתו הותר כולו רק במחליף דבריו אבל במעמיד דבריו לא וכ' הרא"ש בפסקיו דצ"ע לרבה אדם שנדר משני דברים בבשר ויין והזכיר שניהם ומצא חרטה על א' מהן מי אמרינן הכא מודה דהותר כולו כיון דנ"ש כאן החלפה א"ד לעולם ל"א נדר שהותר מקצתו הותר כולו אלא היכא דמחליף ע"ש ובפרשת דרכים דרוש כ"א דפליגי בזה הספק בירושלמי פ' אין עומדין דר' תנחומא ס"ל כצד הראשון דבנודר מב' דברים דל"ש החלפה אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כולו ואידך מ"ד ס"ל אף דל"ש החלפה ל"א נדר שהותר מקצתו הותר כולו כצד הב' עוד כתב די"ל דר' תנחומא ס"ל כרבא דפליג ארבה וס"ל אף במעמיד אמרי' הותר מקצתו הותר כולו ע"ש: נדרים בערוך לנר ר"ה ד"ו דרבי וראבר"ש פליגי אר' יוחנן דס"ל בעון נדרים אשתו מתה ור' נתן לא ס"ל הדרש דבך חטא ולא באשתך חטא כדדרש בן עזאי אלא כדרשא דברייתא שלא נפסל הקרבן ובן עזאי ס"ל כרבי וראבר"ש דפליגי ר' נתן: נדר. ביו"ד סי' רכ"ח באם התירו נדר של איסור דאינו מותר אפילו בדיעבד וי"ח דמותר בדיעבד ובס' החיים ה' נ"כ כ' דלמ"ד א"ע לא מהני אין מותר הנדר אף בדיעבד אבל לאביי דס"ל א"ע מהני מותר הנדר בדיעבד כשהתירו ע"ש: נדר בנדרים דפ"ח ס"ל לר' ישמעאל דאזלינן בתר חלות הנדר וכשאמרה הריני נזירה לכשאנשא יכול הבעל להתיר ור' עקיבא סובר דאזלינן בתר אמירה וקבלת הנדר ואין הבעל מיפר בקודמין ובבית אל הוכיח דפלוגתא דת"ק ור' יוחנן כן נורי בנדרים דפ"ה פליגי בזה דריב"ב ס"ל כר' ישמעאל ות"ק ס"ל כר"ע ע"ש בדף ע"א ח"א: נדרי עינוי נפש. בנדרים דפ"ב בנדרה משני ככרות באחת מתענה ובאחת אינה מתענה ס"ל לרב יהודא אמר שמואל מתוך שמיפר למתענה מיפר לשאינו מתענה ור' אסי ור' יוחנן אמרו מיפר למתענה ואין מיפר לשאינו מתענה ובמנחת אהרן סנהדרין במנחה בלולה כ' דרב הונא סובר כשמואל מתוך שמיפר למתענה מיפר לאינו מתענה. נדר שבטל מקצתו בטל כולו השעה"מ במעה"ק בשם הקול יעקב דהיכא דלדבר אחד ל"ה לו חלות מעיקרא כלל ל"א דבטל כולו ע"ש ובכינוי נדרים להגאון מהרש"ק זצ"ל דבזה פליגי ר"י ור"ל אי אמרינן כולל באיסור הבא ע"י עצמו דר"ל ס"ל דאף היכא של"ה לו חלות מעיקרא כלל אפ"ה אמרינן דבטל כולו ור' יוחנן ס"ל דהיכא של"ה חלות כלל ל"א דבטל כולו ומובן עפ"י ס' הא"מ בתשובותיו דלכך ל"א באיסור הכא ע"י עצמו כולל דבאיסור הבא ע"י עצמו אאחע"א כלל ואפילו קוברו בר"ג ושוב ל"ש כולל דאמרינן להיפך מתוך שבטל מקצתו בטל כולו ודוק. נדר שי' הר"י במרדכי ס"פ כירה דאין החכם יכול להתיר נדרי אשה אחר שהקים לה הבעל ובחתם סופר נדרים ע"ט דתלי' בפלוגתא דדוקא למ"ד דרשינן טעמא דקרא א"ש ד' הר"י דאין החכם יכול להתיר אחר שהקים לה הבעל ולמ"ד דלא דרשינן טעמא דקרא יכול החכם להתיר אפילו אחר הקמת הבעל: נדרים ונדבות דאין קריבין ביו"ט. שי' הריב"א בתוס' שבת דכ"ד הטעם משום דעיקרו לגבוה ושי' הר"י דהטעם משום דמשלחן גבוה קזכי והנ"מ בין הטעמים עיין באבני מילואים סי' ב' וכ' דרב הונא ס"ל כשיטת הריב"א ואנן קי"ל כשיטת הר"י ועיין באות ת' תרומה: נדרים ונדבות בהפלאה בסופו בפסחים י"ד דר' יהודא ס"ל נדרים ונדבות ש אין קריבין ביו"ט. נדה שי' המרדכי היכא שראתה דם בשע"ת ופי' הבעל ממנה באבר חי דפטורה האשה כמ"ש ברמ"א יו"ד ס"ס קפ"ה ותמהו עליו דהוא נגד ש"ס בשבועות פ"ב וכ' בשו"ת חתם סופר יו"ד בכמה תשובות דתלי' בפלוגתא דר"י ור"ל דהש"ס דשבועות אזלא לר"ל דס"ל דחייב בעריות דקרקע עולם לכך גם האשה חייבת משא"כ ר' יוחנן דסבירא ליה דפטורה בקרקע עולם שפיר פסק המרדכי דאשה פטורה ע"ש כסי' קמ"ז ובכ"מ ובהפלאה כתובות דנ"א דשיטת המרדכי הוא לדידן דקיי"ל כר"ש משא"כ לר' יהודא גם האשה חייבת אע"ג דהו"ל לא אפשר וקמכוין ע"ש ובדף מ"ח כ' להיפוך דלר' שמעון דאזיל בתר כוונה חייב בלא אפשר וקמכוין ולר' יהודה דלא אזיל בתר כוונה פטור: נדה דקיימא לן דאינה טמאה מה"ת בראיות דם עד שתרגיש בבשרה ואם לא הרגישה ומצאה דם מן התורה טהורה וכתב בשערי דעה יו"ד סימן קפ"ג דר' אשי בנדה דמ"ח פליג ע"ז וס"ל דטמאה מה"ת אפילו בלא הרגישה ולשיטת התוס' גם לר' אשי הוא רק מדרבנן נודר במקנה קדושין נ"ה בפלוגתא דר"מ ור"י בטוב אשר לא תדור דסבירא ליה לר' יוחנן כלישנא בנדרים ד"י דסבירא ליה לר"מ טוב מזה ומזה שאינו נודב כל עיקר ור' אושעי' ס"ל כלישנא דפליגי בנודר אבל בנדבה ליכא איסורא נותן טעם לפגם. הרשב"א והרא"ה מחולקים בההיתר דנוטלפ"ג דהרשב"א ס"ל דהבליעה בעצם אין נפגם בכלי שאב"י ורק לאסור התערובת ל"צ להיות נפגם לגמרי ורק כל שפוגם קצת מותר והרא"ה סובר דלעולם בעינן פגם שא"ר לגר וגם בליעת אב"י היא פגם גמור ובס' מהר"ם ברבי בדרשותיו דתלי' בפלוגתא דלמ"ד טע"כ דאוריי' אמרינן כשיטת הרשב"א ואי טע"כ ל"ד אמרינן כשיטת הרא"ה. והנה שיטת התוספות בע"ז דס"ו דלמ"ד מב"מ ל"ב ל"מ נוטלפ"ג במב"מ תלי' גם כן בזה דלשיטת הרשב"א במב"מ למ"ד דל"ב נוטלפ"ג אסור אבל לשיטת הרא"ה גם במב"מ נותן טעם לפגם מותר ואי רב סובר בנוטלפ"ג תלי' בזה דא"נ כשי' הרשב"א עכצ"ל דרב סובר נוטלפ"ג מותר אבל לשיטת הרא"ה סבירא ליה לרב נותן טעם לפגם אסור ע"ש. ובכרם שלמה ביצה אי במב"מ נוטלפ"ג אסור תלי' בפלוגתא דאביי ורבא דלרבא דס"ל דאזלינן בתר שמא אסור נותן טעם לפגם במב"מ אבל לאביי דסבירא ליה בתר טעמא אזלינן מותר נוטלפ"ג במב"מ. נוטלפ"ג בחתם סופר בע"ז דנ"ז בפלוגתא דר' שמעון ורבנן דכ' התוס' דלר"ש פגם פורתא לא מחשב פגם ואסור ורבנן דפסחים ס"ל מחשב פגם ומותר דאזלי לשיטתייהו בפלוגתא אי אין בגידין בנו"ט דרבנן דס"ל יש בגידין בנו"ט והיינו דטעם כ"ש דגיד מיחשב טעם ה"ל פגם כ"ש מיחשב פגם ולר"ש דס"ל אב"ג בנו"ט דטעם כ"ש דגיד לא מיחשב טעם ה"נ פגם פורתא לא מיחשב פגם ע"ש. נוטלפ"ג באור חדש קדושין בפתיחה הוכיח דב"ש סבירא לי' נוטלפ"ג מותר ובערוגת הבושם סי' ק"ג יו"ד דר' אשי ס"ל כמ"ד נוטלפ"ג אסור ובספר נודע בשערים דלרבא ס"ל לרב נוטלפ"ג מותר ולר' אשי ס"ל לרב נוטלפ"ג אסור ובצרור החיים הוכיח דאיסי בן יהודא ס"ל נותן טעם לפגם אסור ובספר בנין שלמה בע"ז דס"ז הוכיח דלר"ל דס"ל ח"ש מותר עכצ"ל דג' מחלוקת בנוטלפ"ג לר' מאיר כל נוטלפ"ג אסור ולר"ש כל נותן טלפ"ג מותר אפילו כלים הנקחין מן העכו"ם גזיה"כ דנוטלפ"ג אסור אבל לר' יוחנן מותר לרבנן כל נותן טעם לפגם אפילו כלי עכו"ם ובמהר"ם ברבי פ' וישלח דר' אבהו ור' אשי ס"ל נותן טעם לפגם אסור ובתבואות שור חולין ד"ח דרבה בב"ח ס"ל נותן טעם לפגם בדבר שהי' מושבח מעיקרו: נוטלפ"ג. שי' הג"א דבאיה"נ גם נוטלפ"ג אסור באב"י ובבית אל דנ"ו דלמ"ד טע"כ דאורייתא אסור כלי שאב"י הנאסרת מאיסור הנאה ולמ"ד טע"כ ל"ד מותר כלי שאב"י אף