ילקוט הרועים יא

דחיוב כל האיסורים היא רק בהנאות גרון לבד א"כ האיך שייך לומר מדהוי אכילה לענין המצוה חשיב אכילה לגבי איסור הא כל איסור שאסרה תורה רק הנאות גרון ואז ל"ה שום מצוה ובשעה שבא למעיו דהוי מצוה שוב ל"ש איסור אכילה כלל אך א"נ כמש"ל דהחיוב באיסורין גם על הנאות מעיו ועוד דאיסור מיהא הוי א"ש דשפיר שייך האיסור על הנאות מעיו מדהוי אכילה לגבי המצוה ושפיר חשיב מצהב"ע דא"א להמצוה בלא עבירה ע"י שלכ"א אבל בתרומה דהבאתי לעיל דהחיוב רק על הנאות גרונו שוב משכח"ל בשלכ"א ול"ה מהצב"ע לכך ל"כ רש"י משום מצהב"ע ודוק: והנה בפסחים דמ"ד ילפינן דנשי' חייבות במצה מקרא ל"ת חמץ שבעת ימים תאכל מצות כל שישנו בב"ת חמץ ישנו בקום אכול מצה והק' בשעה"מ ה' חו"מ לשי' הריטב"א דהיכא דבא לסתור כלל שבידינו דכל מ"ע שהז"ג דנשים פטורות צריכין לזה קרא מיותר אבל היכא דיש לאוקמי הקרא למלחא אחריתי תו לא דרשינן לחייב נשים במעשהז"ג ע"ש א"כ מנ"ל למדרש דנשים חייבות במצה דהוי מעשהז"ג הא הקרא אינו מיותר דצריך למצה של טבל ע"ש דהקו' רק לר"ש ובפשיטות נ"ל דהצל"ח בפסחים דמ"ו העיר א"נ דבל יראה הו"ל איסור מוסיף א"כ אמאי א"י במצה של טבל וקאמר הש"ס דהטעם דל"ה משום ב"ת חמץ דאאחע"א הא הו"ל מוסיף בל יראה כיון דבל יראה ל"ה משום האכילה והו"ל איסור אחר והו"ל מוסיף ע"ש (והאמת שיש להעיר לשי' הר"ן ריש פסחים דבל יראה היא שלא יבוא לאוכלה וכיון דב"י משום האכילה א"כ כיון שלא חל איסור אכילת חמץ ממילא ל"ה ב"י מוסיף כלל וזה ברור ועפ"ז א"ש קו' המפו' דמה קאמר ה"מ ר"ש ול"ק סתם האי תנא ל"ל כולל כמו במכות כ"א ולפ"ז א"ש דבאמת בישי"ע ה' פסח תמה ע"ד הר"ן אטו דרשינן טעמא דקרא ורק ר"ש סובר דדרשינן טעמא דקרא ולפי"ז לר"ש י"ל דב"י שלא יבוא לאוכלה וממילא ל"ה מוסיף כלל וש"ק ה"מ ר"ש דלאידך תנאי י"ל דס"ל דלא דרשינן טעמא דקרא א"כ הו"ל מוסיף) אך באמת י"ל דב"י ל"ה מוסיף לפמ"ש הלח"מ ע"ט ממ"א היכא דאין לוקין על הנאה ל"ה מוסיף כלל וכיון דקיי"ל דבל יראה הו"ל לאו הניתק לעשה שוב ל"ה מוסיף ול"ה איסורו משום לאו דבל תאכל חמץ אך לפמ"ש הש"א בטעם הרמב"ם דב"י ל"ה להנל"ע דלשי' הרמב"ם דהיכא דלאו כולל יותר מהעשה ל"ח להנל"ע והכא הרי הלאו דב"י אף בנשים והעשה דתשביתו ל"ש בנשי' דהו"ל מ"ע שהז"ג דפטורות א"כ שוב לוקין אבל יראה ועדיין ק' דהו"ל מוסיף אולם צ"ל דגם בעשה דתשביתו נשים חייבות כמ"ש בסדר המשנה להגאון ר"י באסקוויץ ז"ל והטעם דהתו' הק' ל"ל קרא לחייב נשים במצה ת"ל שאף הן היו באותו הנס ותירצו דס"ד ליליף ט"ו מחג הסוכות ולפ"ז אחר דגלתה התורה דנשים חייבות במצה ולא ילפינן מחג הסוכות שוב חייבים בכל פרטי' מטעם דהיו באותו הנס ואף בע' דתשביתו חייבות ע"ש. ולפ"ז א"ש קו' השעה"מ הנ"ל אפי' א"נ דהקרא אתי למצה של טבל ג"כ מוכח דנשים חייבות במצה דאל"כ שוב פטורין ממ"ע דתשביתו ג"כ וממילא הו"ל ב"י לאו שי"ב מלקות דל"ה להנל"ע ושוב הו"ל מוסיף ושפיר איסורו משום חמץ ודוק עי"ל קו' השעה"מ דהתוס' בסוכה ד"ל הקשו דל"ל קרא דא"י במצה של טבל ת"ל הא הו"ל מצהב"ע ע"ש ובספר מנחת חינוך ה' חו"מ תירץ דקיי"ל היכא דאוכל מצה ודבר רשות דהרשות מבטל המצות מצה ולכאורה באוכל שני זיתים מצה נימא דאחד יבטל חבירו אך ז"א דממ"נ איזה כזית מצה שטעם יוצא ואם א' מבטל חבירו יוצא בזית המבטל כמובן אבל באם אוכל כזית טבל וזית ממצה כשרה שוב אמרינן דהזית טבל מבטל הזית הכשר כיון דבזית טבל אינו יוצא כלל דל"ה איסורו משום חמץ שוב אמרינן דהזית טבל מבטל הכזית כשר ואין יוצא כלל אבל להטעם משום מצהב"ע ל"ש כאן מצהב"ע כיון דאפשר להמצוה בלי עבירה דאם ל"ה הכזית טבל בודאי הי' יוצא בזית הכשר ע"ש אולם לפמ"ש בברכת אברהם פסחים דל"ו דר"ש ס"ל כב"ה דצריך לכרוך המצה והמרור ביחד והפמ"ג או"ח רוצה לומר דהלכתא כב"ה א"כ עדיין ק' דהו"ל מצהב"ע ול"ל דנ"מ כנ"ל ז"א הא אם יאכל שני זיתי מצה וזית אחד רשות שוב הזית של רשות מבטל הכזית מרור ושוב א"י כלל ועכצ"ל דרק בכזית א' שוב הו"ל מצהב"ע אך יש לתרץ דנ"מ לנשים דר"ש ס"ל נשים בפסח רשות ולשי' הרמב"ם דחיוב מרור ל"ה רק עם הפסח ומה"ט מרור בזה"ז דל"ה פסח רק מדרבנן ולפ"ז בנשים דהם רשות בפסח שפיר המרור לדידהו ג"כ רשות וכ"כ ביד דוד פסחים צ"א פ"ש ולפ"ז שפיר צריך קרא לנשים דל"ה בחיוב מרור ושפיר משכח"ל בב' זתים ול"ה מצהב"ע כלל ול"ק דא"י בטבל ולפ"ז א"ש קו' השעה"מ דמנ"ל דנשים חייבות במצה הא צריך הקרא לטבל דא"י ולפ"ז א"ש דאפי' א"נ דהקרא אתי דא"י במצה של טבל ג"כ מוכח ההיקש הב' דנשים חייבות במצה דאל"כ רק לגבי אנשים שוב ל"ל קרא דהו"ל מצהב"ע ודוק ול"ל דהקרא אתי לזה"ז דאין כאן פסח ומרור רשות ז"א דא"כ שוב מוכח מהקרא דחיוב מצה בזה"ז א"כ ל"ל שוב קרא בערב תאכלו מצות לזה"ז דמיותר הקרא כדפירש"י פסחים כ"ט ועכצ"ל דהפסוק אתי למצה של טבל ולגבי נשים דל"ה מצהב"ע ושוב צ"ק לזה"ז ודוק ועפ"ז מיושב קו' המפרשים בפסחים כ"ח ע"ב דפריך הש"ס ור"ש לקובעה חובה בזה"ז מנ"ל והק' דלמא יליף נמי מהך היקשא דל"ת חמץ שבעת ימים תאכל מצה כמו דילפינן מצה של טבל לנשים עיין בצל"ח ובמפרשי' ולפ"ז א"ש דש"פ הש"ס דא"נ דהקרא אתי לזה"ז שוב מנ"ל דנשים חייבות במצה כיון דקרא לזה"ז דאין מרור מה"ת ושוב אין מבטל המרור ול"ה מצהב"ע ועכצ"ל רק מבערב תאכלו מצות דמיותר לר"ש והקרא אתי לנשים ודוק ועי' בצל"ח דלר"י ל"ק כלל מנ"ל נשי' כיון דס"ל בפסח נשים חייבות וע"כ מוכח לנשים ע"ש: עי"ל קו' השעה"מ הנ"ל דהתו' הקשו ל"ל קרא ת"ל דהו"ל מצהב"ע ובשאגת אריה תי' דנ"מ היכא שאין לו אלא זית אחד ואמרינן עדל"ת ול"ה עבירה כלל וצ"ק דא"י ע"ש אך ק' לשי' הירושלמי הובא בתו' קדושין דאין עשה דקודם הדיבור דוחה ל"ת דלאחר הדיבור א"ש הרי עשה דמצה היא קודם הדיבור ואיך דוחה הלאו דטבל אך א"נ דנשים חייבות במצה מקרא דל"ת עליו חמץ שבעת ימים תאכל מצות וזה הקרא נשנה לאחה"ד וכיון דעיקר חיוב נשים לא למדנו רק מקרא דלאחה"ד שפיר י"ל גבי דדהו עשה דוחה ל"ת וצריך קרא דא"י בטבל דל"ה איסורו משום חמץ ועיין בצל"ח פסחים דצ"ו ותמצא דברינו מכוונים יפה ולפ"ז א"ש קו' השעה"מ דאפי' אם הקרא למצה של טבל מוכח ג"כ דדרשינן ההיקש השני לנשים ויהי' עשה דלאחר הדיבור דאל"כ ל"צ קרא כלל דאין עדל"ת דלאחה"ד והו"ל מצהב"ע ונכון. ולפ"ז א"ש קו' המפו' הנ"ל מ"פ בפסחים ור"ש לקובעה חובה בזה"ז מנ"ל דלמא יליף נמי מהאי קרא ולפ"ז א"ש דא"נ דזה הקרא לזה"ז דאתי שוב הו"ל פשה דלאחר הדיבור גם לאנשים ושפיר י"ל עדל"ת באנשים ול"ה מצהב"ע כלל ועדיין מנ"ל לר"ש דנשים חייבות במצה ועכצ"ל דלר"ש מבערב תאכל מצה דמיותר לזה"ז דאתי וממילא ע"כ הקרא לנשים היא דאתי ודוק ועיין בצל"ח פסחים כ"ח דלר"י א"ש הכל דמוכח לזה"ז ולנשים והקו' רק לר"ש ע"ש: והנה הש"א הק' איך נוכל לומר עדל"ת הא טבל הו"ל במיתה ביד"ש ואיך דוחה ל"ת שבמיתה ע"ש ונ"ל להעיר לפמש"ל דר"ש ס"ל כב"ה דצריך לכרוך ועיין במהרש"א פסחים דקט"ו שתמה ע"ד התו' והעלה דלב"ה הכריכה מעכב ואי לא כריך לא נפיק י"ח ע"ש א"כ לפי"ז באם אין לו כזית מצה רק של טבל וא"נ אכילת פסחים מעכב א"כ הכזית טבל הוא הכשר הפסח דאם לא יאכל הזית מצה של טבל בכריכת פסח לא נפיק ידי חובת פסח א"כ שפיר י"ל עשה דל"ת וא"ל דאין עדל"ת שבמיתה ז"א דהא פסח הו"ל מ"ע שי"ב כרת שפיר דוחה לל"ת דטבל והיא הערה נשגבה: והנה הצל"ח הק' מנ"ל דלפ"ז מותר לר"ש הרי צריך קרא למצה של טבל ומנ"ל אידך היקש דלפ"ז מותר ונ"ל