ילקוט הרועים קט

דאתפיס זכוותא בב"ד א"ר הונא בטילין זכוותי' ופריך והא אנוס הוא דתנן נדרי אונסין ע"כ והר"ן כ' דר' הונא לא חש לפרכי' דהתם ל"צ לאתנויי דמאי אכפת לי' אם יאסור חבירו אבל הכא הו"ל לאתנויי על אונס ולכך ל"מ אונס ע"ש ולפי"ז שוב מר"ה שפיר מוכח דפליגי רבנן אקמייתא מנדרי אונסין דלר"ה ליכא לפרש דאדרי זמיני למזמני' דא"כ יקשה כיון דנוגע לנפשו שוב ל"מ אונס ועכצ"ל דאדרי מזמני' לזמיני ואפ"ה צ"ל מטעם אונס ולא מחמת נדרי זרוזין ומוכח דפליגי רבנן אראב"י ור"ה ס"ל דהלכה כראב"י ודוק: נבילה בתוס' יבמות דל"ג דנבילה ל"ח הותר מכללו דכהנים משולחן גבוה קזכי ובטעה"מ פ"ד ממ"א דתלי' בפלוגתא דר' יהודא ור' מאיר דלר' יהודא דס"ל מלק ונמצא טריפה מטמא בגדים בבית הבליעה ומליקה לא מקרי שחיטה עכצ"ל דכהנים משולחן גבוה קזכי אבל לר' מאיר שפיר י"ל דנבילה מקרי הותר מכלול דלאו מחמת דמשולחן גבוה קזכי רק דזה שחיטתן ע"ש: נבילה בס' צרור החיים העלה דר' שמעון ס"ל כריוה"ג ביומא דל"ו דאין לוקין אלאו דנבילה דהו"ל להנל"ע ואביי ס"ל ביומא שם דלכ"ע נבילה הו"ל לאו גמור ובאו"ח פסחים כ"ב דרבינא ס"ל כאביי ור' יוחנן ס"ל כר' ירמי' דפליגי בלאו דנבילה ובאו"ח דכ"ז כ' דרבינא ס"ל כר' ירמי' להיפוך ממש"ל: נבילה בירושלמי נזיר והובא בב"ט פ"א מדין עדל"ת דבנבילה דכתיב בי' כל נבילה ילפינן מיני' דאסור ח"ש ע"ש ונ"מ היכא דל"ש חזי לאצטרופי אסור ג"כ ח"ש מטעם דכתיב כל כמו גבי חלב דכ' המפורשים כיון דכתיב כל אסור ח"ש אף של"ש חזי לאצטרופי ה"ה בנבילה: נבילה בטילה בשחוטה מנחות דכ"א פליגי אמוראי אי אזלינן בתר מבטל ונבילה לה לא בטילה בשחוטה או בתר בטל אזלינן ואפשר לנבילה שתעשה שחוטה ובס' ברכת אברהם פסחים דס"ו דכל הפלוגתא הוא רק למ"ד בתר שמא אזלינן כדס"ל לרבא בע"ז דס"ז אבל לאביי דאזיל בתר טעמא ליכא נפקותא כלל אי אפשר לשחוטה שתעשה נבילה או להיפוך ולעולם הו"ל מב"מ ורב ס"ל כאביי דאזלינן בתר טעמא והו"ל לעולם מב"מ ע"ש ועיין אות מ' מב"מ נבילה בשעה"מ פי"ז מא"ב דמד' התו' פד"א נראה דס"ל דהא דאמרינן בזבחים דס"ט ובכ"מ יבוא איסור נבילה ויחול על איסור חלב אינו אלא למ"ד דאמרינן איסור כולל אבל למ"ד דל"א כולל והיינו לר"ש ל"ל האי דרשא כלל וע"ש שהאריך לסתור ד"ז: נדר בגיטין דמ"ו לענין נדר שהודר ברבים בגמרא וכמה רבים ר' נחמן אמר ג' ר' יצחק אמר עשרה ובאוה"ח פ' תולדות דפליגי בזה בב"ר בפלוגתת אמוראים דרבי יהודא ס"ל דכמה רבים שלשה ור' נחמי' ס"ל דרבים הוא עשרה כר' יצחק ע"ש דל"ק איך יפלגו התנאים בפלוגתת דאמוראים: נדר התוס' ריש נדרים העלו דל"ש דין ידות בשבועה ושי' הרמב"ן דגם בשבועה מועיל ידות ובחתם סופר ריש נדרים כ' דלמ"ד דנפק"ל ידות מן כל היוצא מפיו יעשה ה"ה שבועת וא"כ למ"ד דל"ל ד"ת כלשון ב"א ונפק"ל ידות מכפל לנדור נדר ובשבועה דכתיב או השבע שבועה שפיר מועיל ידות בשבועה אבל למ"ד דכל היוצא מפיו איצטריך לנדר שהותר מקצתו הותר כולו וס"ל דברה תורה כלשון ב"א ורק מנזיר להזיר כפק"ל ידות ואתקיש נדרים לנזירות ושבועה לא אתקיש להך מ"ד ליכא ידות בשבועה: נדר בנדרים דפ"ו פלוגתא דר"מ וחכמים יודע אני שיש מפירין אבל א"י שזה נידר ר' מאיר אומר לא יפר וחכ"א יפר ובאבני מילואים ס' ע"ד במחלוקת הר"ן והטור דשי' הר"ן דאין נשאלין על ההקם אלא ביום שמעו דלמחר ל"ג משתיקה ושי' הטור דנשאלין על ההקם אפי' אחר יום שמעו דתלי' במחלוקת ר"מ וחכמים דלר"מ אין נשאלין על ההקם אלא ביום שמעו אבל לחכמים מהני שאלה אפי' אחר עשרה ימים ע"ש בטעמו: נדר שהודר ברבים אי הבעל יכול להפר לאשתו כ' באמרי בינה להגאון מהר"ם א"ש גיטין דתלי' בפלוגתא דב"ש וב"ה אי בעל מיגז גייז יכול להפר נדרי אשתו שהודר ברבים משא"כ למ"ד מעקר עקר א"י להפר נדר שהודר ברבים ור' יהודא סובר מעקר עקר ור' מאיר ור' אלעזר בגיטין מ"ו ס"ל מיגז גייז ובבית אל ח"א ד"ס נסתפק במי שנאסרה עליו אשתו מחמת סתירה אי יכול להפר נדריה ע"ש: נדר ע"ד רבים דקיי"ל דאין לו הפרה שי' הר' אביגדור ביו"ד סקכ"ח סכק"א ברמ"א דמ"מ אם התירוהו מותר בדיעבד ובקדושת ישראל גיטין דל"ו דתלי' בזה דא"נ עד"ר לדבר מצוה י"ל הפרה ה"ה בדיעבד דמותר כשי' הר' אביגדור אבל א"נ אפי' לדבר מצוה א"ל הפרה בעד"ר ה"ה דאפי' בדיעבד אם התירוהו דאינו מופר ור' נחמן ס"ל דע"ד רבים אפי' לדבר מצוה אין לו הפרה עוד הביא ד' הרא"ש דבעל יכול להפר נדרי אשתו שנדרה ע"ד רבים משום דכל הנודרת ע"ד בעלה. נודרת והוא מימרא דר' פנחס משמי' דרבא בנדה דמ"ו ע"ב אבל רב יהודא אמר שמואל ורבה בר ליואי לא ס"ל הא דר' פנחס ולדידהו נדרי אשתו עד"ר אין לו הפרה ור' נחמן ג"כ לא ס"ל הא דר' פנחס ול"מ הפרה לנדרי אשתו בעד"ר עוד כ' דאפי' דנדרי אשתו עד"ר אין לו הפרה אבל מקיים נדרי אשתו עד"ר יש לו הפרה לההקמה ע"ד רבים ובברוך טעם בשער הכולל כ' אי נדר עד"ר בדיעבד מופר תלי' בפלוגתא דלמ"ד א"צ לפרט הנדר מוכח דלא כה"ר אביגדור ואף בדיעבד אינו מופר אבל למ"ד צריך לפרט הנדר קם דינא דבדיעבד מופר כשי' הר' אביגדור ע"ש גדר בחי' הרי"ם אע"ז סי' ק"כ כ' בטעם שיטת הפוסקים דנדרים ונזירות ל"ש בהו שליחות וכן הפקר ל"מ ע"י שליח וכ' הטעם דהו"ל מילי לשי' מהרי"ט דא"י להקדיש ע"י שליח ועיין לעיל אות ה' הקדש דתלי' בפלוגתא אי מילי מימסרן לשליח ולר"מ מהני הקדש ע"י שליח ע"ש: נדר על תנאי דשי' הרמב"ן דסגי בחרטה דהשתא כ' באמרי בינה גיטין ל"ה דלמ"ד פותחין בחרטה ס"ל דנדר ע"ת סגי בחרטה דהשתא משא"כ למ"ד אין פותחין בחרטה ס"ל דנדר ע"ת בעי חרטה דמעיקרא. גדרים בחת"ס נדרים פ"ה דר' ישמעאל ור' עקיבא ס"ל כמ"ד בנדרים ד"ע דהפרת נדרים מעל"ע. גדר שי' הר"ן בנדרים די"ח דנדרים חלין על איסורין דנדרים איסור חפצא ואיסורין אינו אלא איסור גברא ושי' הרשב"א דנדר אין חל אאיסור ובשו"ת נוב"י מהדו"ת סי' קי"ז דלר"ש נדרים אין חלין אאיסורים ובנדרי זרוזין סי' רל"ד דלמ"ד דאמרינן כולל חלין נדרים אאיסורין מכח מיגו דחל אחפצא חל אגברי ולמ"ד דל"ל איסור כולל נדרים אינן חלין אאיסורין וכ"כ בס' פתח הבית סי' ט"ז דתלי' בפלוגתא דכולל כמ"ש הנ"ז. נדרים שי' הרמב"ם דדוקא בבעל יש חילוק וא"י להפר לאשתו רק נדרי ע"נ ודברים שב"ל אבל האב לבתו מיפר הכל ובחתם סופר נדרים העלה דלר' יוסי גם האב א"י להפר רק נדרי ע"נ עוד כ' דתלי' בפלוגתא דלמ"ד לא דרשינן טעמא דקרא שפיר יש חילוק בין אב לבעל והאב יכול להפר כל נדרי בתו אבל לר"ש דדריש טעמא דקרא אין חילוק כלל בין אב לבעל וגם האב א"י להפר כ"א נדרי ע"נ ע"ש. גדר ושבועה הנה במה דקיי"ל בכ"מ דאין אח"ע איסור מ"מ כשנפקע איסור הראשון אתי איסור הב' וחייל כמבואר ביבמות כ' השעה"מ ה' א"ב דזה דוקא בכל האיסורין אבל בנדר ושבועה דאין לו עכשיו. שום חלות אע"ג דאח"כ פקע איסורו הראשון מ"מ שוב לא יחול אז הנדר ושבועה ובנדרי זרוזין פי"א מה' נדרים דז"ד לר' הונא דס"ל אין נזירות חל אנזירות אבל למ"ד יש נזירות בתוך נזירות כשפקע נזירות ראשון דחל השני ה"נ יש נדר בתוך נדר וחל הנדר לענין זה דאמרינן מתלי תלי וקאי וכשפקת הראשון חל הנדר אח"כ אע"ג דבשעת הנדר לא הי' יכול לחול ור"ל ס"ל כמ"ד יש נזירות בתוך נזירות ור"ה דס"ל אין נזירות בתוך נזירות דס"ל כמ"ד דברה תורה בלשון ב"א אבל למ"ד לא דברה כו' מודה ר"ה דנזירות חל על נזירות ור' יוסי ס"ל כמ"ד לא דברה תורה כלשון ב"א. נדרים לעיל הבאתי ד' הנוב"י דלר"ש אין נדרים חל אאיסורין