ילקוט הרועים קח

ולב"נ אסור ול"ל דשאני נכרים דלאו בני זביחה נינהו דשפיר הוין בני זביחה ע"ש דתליא בפלוגתא וכן למ"ד בשר נחירה היתר להם במדבר ולא הותר לשחוט חולין א"כ גם לישראל נאסור מפרכסת אחר מ"ת ומ"ד דמקשה מא"מ ס"ל דבשר נחירה לא אשתרי כלל ולדינא א"ש פסק הרמב"ם ועיין אות ש' שחיטה: מצורע בצל"ח פסחים צ"ז העלה דחטאת מצורע אין להפריש קודם שיטהר ויגיע זמנו ובלא"ה פסול מטעם דיחוי: מצוה בשו"ת שבו"י סי' ל"ז כ' במתחיל במצוה ואח"כ נזדמנה לו מצוה יותר מהמובחר אין לו להניח הראשונה שהתחיל בה ומ"ר מר' ששת ביומא ד"ו הי' עומד ומקריב מנחת העומר כו' אבל הח"ץ סי' מ"ה הביא ראי' ממנחות דס"ו דס"ל לרבה בשחט בשבת קרבן כחושה מניחה להביא שמינה משום מצוה מהמובחר אע"ג שהתחיל בה ובח"ס בסוגיא דאין מערבין נב"נ דבזה פליגי באמת דר' ששת ס"ל כשי' השבו"י ורבה ס"ל כשי' הח"ץ והלכתא כוותי': מצוה בבית יצחק אע"ז סי' קי"ב בדין אם להשהות את המצוה שלא יעבור אל"ת היא פלוגתא דתנאי סוף עירובין דלר"י בן ברוקא ס"ל דשהוי מצוה לא משהינן אף דעובר אל"ת ור' יהודא ס"ל משהינן המצוה שלא יעבור אל"ת ור' שמעון ס"ל כריב"ב: מצ"כ שי' הפוסקי' במצוה דרבנן אצ"כ אמנם ר' יוסי בפסחים קי"ד ס"ל דאף במרור דרבנן צ"כ ובבית יצחק א"ע סי' ק"ב בהג"ה דאי מצ"כ מה"ת י"ל אף בדרבנן צ"כ משא"כ למ"ד דגם בדאורי' מה"ת אצ"כ רק מדרבנן ע"כ בדרבנן אצ"כ ותליא בזה אי דברי קבלה כד"ת י"ל דמצוה דרבנן אצ"כ אמנם א"נ ד"ק לאו כד"ת ומ"מ מגילה צריך כוונה מוכח דמצוה דרבנן ג"כ צ"כ ועמ"ש באות ד': מצהב"ע בח"ס חולין דקמ"ח דלסוגיא דיבמות דמביא ברייתא תיובתא לרבא ואם בעלו ל"ק בודאי ל"ק מצוה כלל ומשו"ה לקי אך רבא ס"ל דמצהב"ע יי"ח ומשו"ה אם בעלו קני ושי' הריב"א אע"ג דאין עדל"ת ועשה בכ"ז אין לוקין היא רק לרבא אבל להלכתא לוקין: מקצת היום ככולו בנזיר ד"ה ע"ב בתוד"ה ולר' מתנא דבר פדא לית לי' מקצת היום ככולו: מקלקל בפסחים דע"ג בשוחט בשבת בחוץ לע"ג דחייב אע"ג דהוי מקלקל משום דתיקן להוציא מידי אמה"ח ובח"ס חולין ר"ח הביא דהירושלמי ס"פ האורג פליג אסתמא דפסחים וס"ל דבעי תיקון גמור ולהירושלמי ברייתא בשוחט בשבת ס"ל מקב"ח חייב וסוגיא דפסחים ס"ל דסגי בתיקון כ"ד ור' נחמן ורבא ס"ל כשי' הירושלמי: משכון בהפלאה פסחים בפלוגתא אי ישראל מנכרי קנה משכון היא כיון דר"י רק שלא בשע"ה ובנכרי דכל קנינו בכסף ובשלא בשע"ה הוי מלוה ואזיל ר"מ לשיטתו בהמקדש במלוה מקודשת והכ"נ במכר ושפיר ישראל מנכרי קנה משכון: משקין באהעו"ז פסחים י"ד אף למ"ד טומאת משקין לט"א ל"ד אבל בכ"ז משקין פוסלין קודש ושמואל ס"ל דאין פוסלין אחרים ג"כ ובשי' רש"י ותוס' דר' יוסי ס"ל דטומאת משקין לט"א ל"ד כ' הפנ"י דמ"מ י"ל דס"ל דבקדשים משקין מטמאין אחרים מקרא והבשר אשר יגע בכ"ט: משקה בית מדבחיי בבנין אריאל יומא הוכיח דר' שמעון ס"ל משקי בית משבחיי יש להן טומאת עצמן: מת בח"ס בסוגיא דשלכדה"נ הא דפשיטא לי' למל"מ רפי"ד מאבל דמת אסור שלכדה"נ ז"ד למ"ד דון מינה ואוקי באחרא אבל למ"ד דון מינה ומינה אין חייב במת אלא כדה"נ וכ"ה לענין בב"ח והיקדש ופסח שלא למנויו בשלכדה"נ מת עכו"ם שי' היראים דכהן רשאי לטמא למת עכו"ם אליבא דר"ש דקברי עכו"ם אין מטמאין באוהל וה"ה דאין מוזהר על מגעו ובבנין אריאל פ' מטות דהיראים הוכיח מפנחס שטימא בהריגתו לבלעם ע"כ דאין מוזהר ג"כ על מגעו וזה רק למ"ד שכבר נתכהן פנחס אבל למ"ד בפי"ד מזבחים דלא נתכהן פנחס עד ששם שלום בין השבטים שי"ל דמ"מ טומאת מגע שייך אף בעכו"ם: מתוך שהותר לצורך הותר נמי שלא לצורך דשי' רש"י ביצה די"ב דל"ב צורך קצת ובח"ס ביצה ד"ג דלמ"ד דל"ל הואיל מודה רש"י דבעינן צורך קצת אבל לרבה דס"ל הואיל לדידי' אפי' דל"ש אורחים מ"מ אמרינן מתוך והותר אפי' שלא לצורך מה"ת מצוה ללה"נ עמש"ל בשם האב"מ דאף לשי' הרשב"א דמצללה"נ בכ"ז כשאפשר לעשות המצוה בלא הנאות הגוף לכ"ע אסור בהנאות הגוף ובאמת י"ל להיפוך עפימ"ש התוס' שבת כ"ד להקשות דיאסור לצלות הפסח ביו"ט דבטיל הנאות הגוף לגבי המצוה ותי' האחרונים דע"כ ל"א דהנאה בטיל לגבי המצוה רק היכא דמשכח"ל להמצוה בלי הנאות הגוף אף שנהנה בטיל ההנאה לגבי עיקר המצוה משא"כ היכא דהמצוה מקושרת תמיד עם הנאות הגוף כמו בפסח דהמצוה באכילתה ע"כ לא בטיל הנאה לגבי המצוה דאדרבה המצוה רק הנאה באכילה ע"כ ולפימש"ל דלכך אמרינן מצללה"נ משום דהנאה בטילה לגבי המצוה ובכה"ג דא"א להמצוה בלי הנאה שוב ל"ש מצללה"נ והארכתי ואכ"מ: ממון חבירו בשו"ת בנין ציון סי' קס"ח וס"ט בפלוגתא דר' חסדא ורבא דר"ח ס"ל דאסור להציל עצמו בממון חבירו ורבא ס"ל דמותר ולר' מאיר גזל עומד אף בפני פקי"נ ובזה ה פליגי ר' יהודא ור' יוסי ביומא דפ"ג דר"י ס"ל כת"ק דר"מ דאין לך דבר שעומד בפני פק"נ אבל ר' יוסי ס"ל כר"מ דאף הגזל עומד בפני פקי"נ ואסור להציל עצמו בממון חבירו אף במקום פק"ל: מן במינו בערוך לנר נדה דע"א אי בדרבנן ג"כ ס"ל לר"י מב"מ לא בטיל נראה מסוגיא דזבחים דיש פלוגתא בזה בין אביי לרבא דאביי לא מחלק בין דאורייתא לדרבנן ולכן ס"ל דר"י לעצמו ס"ל מב"מ בטיל ורק אליבא דר"ג ס"ל דמב"מ לא בטיל ורבא מחלק בין דאורייתא לדרבנן וע"כ ס"ל דלר"י לעצמו ג"כ מב"מ ל"ב: מתנמנם בערוך לנר נדה דס"ג דהרמב"ם פסק כת"ק דפסחים דפליג אברייתא דאתי' כר' יוסי שקרא גם מתנמנם ישן אבל רבה ל"ח מתנמנם לישן אלא כת"ק: מכשירין בערוך לנר סוכה י"א דרשב"י סובר כר"א דמכשירי מצוה דוחין שבת מ תה דקיי"ל דלזמן מרובה חיישינן למיתה כ' בעל"נ סוכה כ"ד דהחילוק בין זמן מוגבל דאם החשש שימות יהיו על זמן מוגבל שאין דרך רוב ב"א מתים בו בזה ל"ח למיתה אפי' לאיזה שנים אבל אם החשש שימות אינו על זמן מוגבל אלא דרך כלל שימות באיזה זמן שיהי' בזה חיישינן למיתה אפי' ביום אחד ובדף מ"ו כ' דזמן מרובה חשוב ל' יום דחשוב שנה: מעשר בעל"נ סוכה דכ"ה אי אסור לגרום טומאה למעשר י"ל דתליא בפלוגתא דלב"ה דיליף קדש ילפינן ג"כ מעשר מתרומה ולב"ש לא ילפינן ור' יצחק ל"ל גז"ש דקדש קרש ולא יליף מעשר מתרומה: נאמנות הרי"ף והרמב"ם פסקו כסתם מתניתין דכתובות דפ"ח אם אמר ממני ומיורשי מהני נאמנות גבי יורשים והקשו הראשונים מאביי דס"ל דל"מ נאמנות גבי שבועות היורשין ובמהר"ם ברבי בתובות רפ"ח דלאביי דס"ל אדם פורע בתוך זמנו מוכח ממתניתין דגיטין פ' השולח אין אלמנה נפרעת דקמ"ל המשנה אפי' אם פטרה בפירוש מהיורשים ל"מ ולא תפרע אלא בשבועה אבל למה דקיי"ל אאפת"ז קמ"ל המשנה דאף דהוי תו"ז אפ"ה צריכה שבועה אבל אם פטרה מהני נאמנות לגבי יורשין וכפסק הרי"ף והרמב"ם: נאמן בעל המקח לומר לזה מכרתי עיין אות ע' בשם אבני מילואים סי' ל"ה דזה רק להלכתא דקיי"ל שליח נעשה ער משא"כ למ"ד אין שליח נעשה עד ה"ה דאין בעל המקח נאמן: גדרי זרוזין מבואר בר"ן נדרים כ"א דבמעמידין דבריהם שנדרו בדוקא ולא לזרז צריכין היתר חכם וק"ל מנדרים כ"ז דפריך הש"ס מנדרי אונסין הדירו חברו שיאכל אצלו ופריך הש"ס ותי"ל דהו"ל נדרי זרוזין וק' דלמא מיירי התם במעמיד דבריו וצ"ל דוקא מטעם נדרי אונסין ובסוגי' זו אמרתי דבר נכון בנדרים דכ"ד ת"ש דאמר ר"ה הלכה כראב"י והק' הר"ן דהאיך מוכח דפליגי רבנן אקמייתא ע"ש ונ"ל דהרי הש"ס מסתפק לעיל את"ל פליגי הלכה כראב"י או לא ולעיל פריך הש"ס מנדרי אונסין הדירו חבירו ומשני דאדרי זמיני למזמני' ע"כ והנה לקמן דכ"ז אר"ה גבי האי