ילקוט הרועים קז

מילי לא מימסרן לשליח בפר"ח אע"ז סי. ק"כ נסתפק אי היא מה"ת או רק מדרבנן ובשו"ת כתב כהונה אע"ז בסופו דתלי' בפלוגתא דר' מאיר ור' יוסי דר"מ ס"ל דמילי ל"מ לשליח רק מדרבנן ור' יוסי ס"ל דמה"ח מיני לא מימסרן לשליח: מעות קונות בשו"ת כתב כהונה סי' ח' דהא דאמר רבא בב"מ קרא ומתניתא מסייע לר"ל לא אמרה רק אליבא דר' הונא ב"מ דמ"ג דהיתר תשמיש מביא לידי מעילה אבל לר' נחמן דס"ל אינו מועיל עד שיוציא ל"ה סייעתא כלל ושפיר הלכתא כר"י דד"ת מעות קונות: מוקצה ונולד דשי' הר' אפרים הובא בטואו"ח תצ"ח דעגל שנולד בשבת אסור ביו"ט של אחרי' משום הכנה ובעטרת פז ביצה ד"ו דר' אפרים לשיטתו דפסק כר' מאיר דבן פקועה טעון שחיטה וחייב משום אוא"ב אבל לדידן דקיי"ל כרבנן ל"ה הכנה כלל: מוקצה דל"א מוקצה מחמת יום שעבר כי בעטרת פז ריש ביצה דז"ד למ"ד דתוס' שבת ויו"ט ל"ד משא"כ למ"ד דס"ל תוספת שויו"ט אה"נ דאמרינן מוקצה מחמת יום שעבר: מה מצינו בהליכות עולם כי דר' יהודא דס"ל ב"כ הבאין כאחד מלמדין ס"ל דמלתא דאתיא במה מצינו טרח וכתב לה קרא ועיין חת"ס פסחים דל"ה: מלתא דאתיא בקו"ח טרח וכתב ליה קרא בס' הכריתות בלשון לימודים שטר א' דמ"ד ב"כ הבאין כאחד מלמדין סובר מלתא דאתיא בבנין אב טבח וכתב לה קרא ומיד אין מלמדין ל"ל הך סברא רק בקו"ח לבד דל"ח כמו ב' כתובים: מה הצד בריטב"א ריש מכות בשם ר"ת דר' יהודא דל"פ צד חמור ל"ל הא דאמרינן דעל מה הצד פרכינן כל דהו ובאוהל דוד יבמות ע"ט דגם חכמים דהתם סוברים דאפי' על מה הצד לא פרכינן פרכא כ"ד: מומר אי בפעם אחת נעשה מומר כ' בח"ס חולין דפ"א דלר"ל בפעם אחת נעשה מומר ור' יוחנן ס"ל דבפ"א לא נעשה מומר: מוקצה בח"ס ביצה ד"ד ע"ב אף דמוקצה מותר בהנאה מ"מ בעצים שנשרו מהדקל בתנור ביו"ט דמלבד איסור נולד נתוסף לו איסור דפירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש הפיר אסובה"נ ולפי"ד א"ש קו' התוס' ביצה ד"ג דנ"ל לטעמא שמא יעלה ויתלוש תי"ל דאתקצאי לבה"ש ולפי"ד א"ש דמשום אתקצאי לחוד הי' מותר בהנאה וכיון דנתוסף איסור שמא יענה ויתלוש אסובה"נ: מוקצה שי' רש"י ביצה דל"ד דמוקצה מחמת איסור דרבנן ל"א והמפו' כ' הטעם כיון דשבות מותר בה"ש א"כ משום איסור דרבנן לא אתקצאי כלל בה"ש ובישוע"י או"ח העלה דאי שבותין דאורייתא אסור שבות גם בה"ש ועיין בבית שמואל אחרון או"ח סי' ד' דא"נ שבותין דאורייתא לכ"ע אסור שבות בה"ש בל"ה לצורך מצוה ע"ש ועפי"ז יש לחדש דשי' רש"י רק ביו"ט לא בשבת לפימ"ש באמרי ברוך ר"ה דכ"ט דלכך אמרינן שאני שבות שבת משבות דיו"ט דשבות יו"ט לכ"ע רק מדרבנן ולפי"ז מותר שבות בה"ש דיו"ט אף שלא לצורך מצוה ולכך ל"א מוקצה מחמת אי' דרבנן משא"כ בשבת דאסור שבותין מה"ת ואסור בה"ש שבות שלא לצורך מצוה שפיר אמרינן מוקצה אף מחמת איסור דרבנן וי"ל בזה קו' התוס' שם על פירש"י מסל לפני אפרוחין ושם מיירי בשבת. והנה הב"י או"ח סי' רס"א הקשה דאמאי אין מעשרין ודאי בה"ש כיון דל"ג שבות בביה"ש ונ"ל לפימ"ש באעו"ז ובישוע"י או"ח סי' ש"ז כמו דב"ב שבותין גזרו בה"ש ה"ה באיסור אחד ויש בדבר ב' שבותין שפיר גזרו בה"ש ולפי"ז לפימ"ש הרמב"ם פכ"ג משבת דהגבהת תו"מ י"ב משום איסור מתקן ומשום איסור מקדיש וכיון דהי"ל ב' שבותין שפיר אסור בה"ש וא"ש קו' הרלב"ח על הרמב"ם דלמה הוצרך לטעם דמקדיש ולפי"ז א"ש דמה"ט אסור בה"ש ובמ"כ י"ל ג"כ דהי"ל ב' שבותין משום מתקן ושמא יעבירנו וגם בט"כ י"ל דל"ה לצורך מצוה משא"כ הגבהת תו"מ די"ל דבר מצוה ועיין במג"ש שבה דמ"ג: מזוזה בשלום ירושלים יומא ד"ט הביא ד' הק"ע דפליגי רשב"ג ורבנן דרשב"ג ס"ל דמזוזה בעי עיבוד לשמה ות"ק ס"ל דל"ב במזוזה עיבוד לשמה ושמואל ס"ל כרשב"ג: מומר בבית יצחק אע"ג קל"ז דלר' מאיר דס"ל מומר לד"א הוי מומר לבה"ת מוכח מקרא דשחיטת מומר הוא טריפה ולא נבילה וכשי' ח"י ר"ן חולין י"ד: מחיית עמלק בח"ס בסוגיא בפורים שחל בע"ש דרב ס"ל דמחה אמחה זכר עמלק היא מ"ע המוטלת עלינו למחות עמלק ושמואל ס"ל כפי' התוס' עה"ת דמחה אמחה אין מצוה עלינו כלל רק הקב"ה קיבל ע"ע למחות שמו של עמלק וניטל מעלינו המ"ע דמחי' עמלק והיא על השי"ת: מיעוט אחר מיעוט דאינו אלא לרבות שי' הירושלמי הובא ביד מלאכי אית כ"ט דוקא היכא דליכא אלא תרי מיעוטא אבל היכא דאיכא ג' מיעוטא בזאח"ז כולהו אתי למעט אבל הש"ס דילן בסנהדרין ד"ט חולק על הירושלמי דריש הוריות וס"ל דגם בכמה מיעוטא זאח"ז המה לרבות: מין במינו בח"ס בסוגיא דחמץ בזמנו דשמואל דס"ל מב"מ לא בטיל ס"ל כר"ח דבתר מבטל אזלינן ורבא ס"ל בתר בטיל אזלינן אבל רב ס"ל ככל הסוגי' דמייתי התוס' דלא בעינן כלל במב"מ אפשר להיות כמוהו. ובהפלאה פסחים ד"ל דרב לא ס"ל כר' חנינא במנחות כ"ג דנבילה אין בטילה בשחיטה ושמואל ס"ל כר"ח: מכ"מ אי בטעם ג"כ אמרינן מב"מ ל"ב כ' בהפלאה ה' בב"ח דלחזקי' דס"ל כאביי דבתר טעמא אזלינן גם בטעם אמרינן מב"מ ל"ב אבל לרבא דאזיל בתר עיקר ס"ל דבטעם מב"מ בטיל: מלך בס' ד"ש לר' שלמה שלם דהא דמלך דמחל ע"כ דאין כבודו מחול דוקא במלכי ישראל אבל במלכי בית דוד שפיר כבודם מחול: מיגו בשם ארי' בכלל רוב וספק דמיגו להוציא דל"א ז"ד רק למ"ד דאין הולכין בממון אחר רוב משא"כ למ"ד דאזלינן בתר רוב מהני גם מיגו להוציא: משאצל"ג בבית יצחק א"ע סי' קל"ב דר' ישמעל סובר משאצל"ג פטור בשבת ור' עקיבא ס"ל דחייב: מן התוס' ריש ביצה דמדרשים חלוקים הם אי המן ירד ביו"ט ובהגהות ר"י בכרך פסחים ד"ה דתליא בפלוגתא דר"י ורבנן נדרים ס"ה דלר' יהודא דמוקמי בשאר שני שבוע ה"נ ל"ה ירד המן ביו"ט ולרבנן ה"נ המן ירד ביו"ט: ממונא מאיסורא לא ילפינן בס' אביר יעקב כריתות דלר' מאיר לא ילפינן ממונא מאיסורא ולרבנן ילפינן ממון מאיסורא: מעילה בתוס' פסחים דכ"ו כ' אע"ג דבמעילה ל"כ אכילה מ"מ כיון דילפינן גז"ש מתרומה ובתרומה כתיב אכילה ע"כ א"מ שלכד"א ובמהרש"א הקשה הא אמרינן דלהכי ל"כ אכילה בגופי' ללקות שלכד"א וכ' בח"ס בסוגיא דמשקין היוצאין כמותן דתליא בפלוגתא דלמ"ד דון מינה ומינה הוי בכל אלו כאלו כתיב אכילה בגופי' ולמאי דקיי"ל דון מינה ואוקי באתרא אף דאיכ' גז"ש מ"מ ל"ה כאלו כתיב אכילה בגופו: מעילה אי יש איסור מה"ת במעילה בח"ש כ' במשיב נפש פסחים דכ"ז דלרבי דלא ס"ל צירף המעילה לזמן מרובה דחייב י"ל דח"ש מותר בהנאה לשי' הפמ"ג דלענין הנאה ח"ש מותר משא"כ לר"מ דס"ל דצירף המעילה לזמן מרובה דחייב אסור במעילה ח"ש לכ"ע: מע"ש ברמב"ם רפ"ג דמע"ש דא"ח באוכל מע"ש בטומאה רק כשאוכלו בירושלים אבל באוכל קדשים בטומאה חייב בכ"מ וכ' במרגניתא טבא במנין המצות שורש ח' דדוקא לר"א דס"ל כ"מ שנאמר ל"י איסור אכילה והנאה במשמע ומיותר הפסוק והבשר אשר יגט בכל טמא דיש ללמוד ממעשר וע"כ דבמע"ש אין לוקה כ"א בירושלים וצ"ק והבשר דבקדשים בטומאה לוקה בכ"מ אבל לר"פ אליבא דריב"ל דלא משמע לי' שום איה"נ בכל איסורין וצריך ללמוד רק מוהבשר אשר יגע בכ"ט עכצ"ל דגם במעשר לוקה באכלו בטומאה בכ"מ: מפרכסת בבית יצחק א"ע סי' ק"ב דלריוה"ג דס"ל בן פקועה מטמא טו"א ה"ה מפרכסת טמא טו"א מה"ת אמנם לר"ש דס"ל דאין מטמא כ"ז שהיא חי ה"ה מפרכסת לא מטמא טו"א רק מדרבנן: מפרכסת בח"ס חולין דכ"ח דלשי' הרמב"ם דגוי נמי הוי בר זביחה כשאינו עע"ז שי"ל מא"מ דלישראל שרי