ילקוט הרועים קו

ע"ש: מודה בקנס בדורש לציון דרוש י' דלוי דס"ל שליחות יד א"צ חסרון סובר כשמואל דהודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב ע"ש: מצהב"ע בנוב"י מהדו"ת או"ח סימן קל"ה מחדש דלכך יוצא במצה של טבל לולי ההיקש דמי שאיסורו משום ב"ת חמץ ול"ה מצהב"ע דנ"מ בדיעבד וכיון דכבר אכל ואף א"נ דלא יצא מ"מ נעשה עבירה באכילתו ולא יתוקן האיסור כלל נ"ח מצהב"ע ע"ש. ועפ"ז נ"ל בקו' השעה"מ מנ"ל לר"ש דאשה חייבת במצה מהיקש דל"ת עליו חמץ ז' ימים תאכל מצות הא צריך ההיקש למצה של טבל ועיין מ"ש בקונטרס א' אאחע"א ונ"ל דלכאורה לפמ"ש שם דר"ש ס"ל כב"ה דהחיוב בכריכה מצה ומרור ולהפמ"ג דהלכתא כב"ה לא יוצדק ד' הנוב"י דהא באמת המרור מבטל המצה אך דמצית אין מבטלין זא"ז אבל א"נ דהו"ל מהצב"ע ולא יצא שוב המרור מבטל המצה וע' בבית אפרים או"ח סי' ה' א"כ לא עשה איסור כלל ובשלמא א"נ דיצא ממילא עשה איסור כיון דמצות א"מ זא"ז ממילא עשה איסור ג"כ מכח אחשבי' ועכצ"ל דצריך קרא לנשים דאין מחויבין במרור כיון דפטורות מק"פ ושוב ל"ה מצהב"ע כלל ולפ"ז א"ש קו' השעה"מ דאפי' א"נ למצה של טבל ג"כ מוכח דנשים חייבות במצה דלאנשים ת"ל דהוה ליה מצהב"ע וע' בחידושי בקונטרס א' ע"ש באריכות: מודה במקצת בשערי תורה קמא העלה במקום שמודה במקצת באופן שהמקצת שהודה מחויב עפ"י דין לשלם אבל א"י הב"ד לכופו אם חשוב מודה במקצת תלי' בפלוגתא דר' גמליאל מחייב בכה"ג ש"ד ולרבנן פטור ע"ש: מיגו לאפטורי משבועה דשי' הפוסקים דל"א כ' בשערי תורה קמא הטעם דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן על המיגו והוא רק מדרבנן ומה"ת א"צ לברר אבל לר' מאיר דחייש למיעוטא גם מה"ת צריך לברר ול"מ מיגו לאפמ"ש לר"מ אף מה"ת ע"ש. עוד כ' דזה רק להרמב"ם דשבועת אמת מצוה אבל לשי' הרמב"ן דאסור לישבע אף שבועת אמת אם לא ע"צ ההכרח ל"ח איכא לברורי ומהני מיגו לאפמ"ש וע' אות ש' דהוא פלוגתא דר"ע ור' שמעון העמסוני ובחמדת שלמה ב"מ דצ"ז דלמ"ד דעד המסייע פוטר משבועה ה"ה דאמרינן מיגו לאפמ"ש ולמ"ד דמיגו לאפמ"ש ל"א ס"ה דעד מסייע אינו פוטר ועיין אות ע': מילה בר"ן פראד"מ היכא דאשתפיך חמימי בשם רמב"ן דמותר למול דבשעה שמל בהיתר הוא מל ואף שאח"כ יצטרך לחלל שבת להחם חמין אז הוי פק"נ דדוחה שבת והרז"ה חולק שכיון שבשעת מילה אנו יודעין שנצטרך לחלל שבת בשביל מכשירין תדחה המילה ע"כ והאחרונים העלו דתלי' בדין אי פק"נ הותרה אמרינן כשי' רמב"ן ולמ"ד דהיא דחוי' אמרינן כשי' הרז"ה ועיין אות ח' דתלי' בדין טומאה דחויה ובצל"ח ביצה ד"ז דלרבה פליגי בזה ב"ש וב"ה דב"ש ס"ל כהרמב"ן וב"ה ס"ל כהרז"ה ע"ש: מקלקל בחבורה במחנה ראובן פסחים דע"ג הוכיח דר' אחי בר יעקב דס"ל מפרכסת אסור לב"נ סובר מקלקל בחבורה חייב: מעשי שבת. בשו"ת נטע שעשועים באו"ח בשיטת הריטב"א בשם רבינו יונה דלא חשיב מעשי שבת כ"א ביש תיקון בגופו אבל במביא מחוץ לתחום וכיו"ב דאין התיקון בגופו ל"ח מעשי שבת וכ' דתליא בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודא וכן היא פלוגתא דאמוראי בירושלמי דלר' יהודא דאסור מעשי שבת אין הטעם שלא יהנה מאיסורא י"ל כשיטת הר"י משא"כ לר' מאיר ולכמה אמוראי דס"ל דמעשי שבת אסור שלא יהנה ממלאכת שבת אין שום חילוק ואף במביא מחוץ לתחום גם כן אסור משום מעשי שבת אע"ג דאין התיקון בגופו ע"ש באריכות: מוקצה במגיני שלמה בשבת וביצה דר' יהודא ל"ל מוקצה כ"א במוקצה מחמת איסור או מחמת מיאוס ולא תלי' כלל אם דעתו עליו או לא דאם הוא מוקצה מחמת איסור אע"ג דדעתו עליו אסור ולר' שמעון הוא להיפוך דלא תליא כלל במחמת איסור או מיאוס אלא באם דעתו עליו ל"ה מוקצה ואם ל"ה דעתו עליו הוי מוקצה ובשו"ת נטע שעשועים או"ח דהא דטבל מוכן אצל שבת הוא רק לר' יהודה דעיקר הקצאה משום איסור לכך טבל דאסור רק מדרבנן התיקון ל"ח מוקצה משא"כ לר' שמעון גם טבל הוי מוקצה דמ"מ אין דעתו עליו ולר' שמעון טבל ל"ה מוכן ואם עבר ותקנו אינו מתוקן ע"ש: מוקצה בשו"ת שמן רוקח סי' ה' דר' יהושע ס"ל הכנה דרבה ומוקצה דאורייתא: מין במינו התוס' ביצה דל"ט בקו' הש"ס דהוי דשיל"מ הק' הא דשיל"מ הוי רק במב"מ ומים ומלח עם העיסה הו"ל מין בשא"מ ותירצו כיון דבא לתקן העיסה חשיב כמין במינו ובישועות יעקב יו"ד סי' צ"ח כ' דזה הוא רק לאביי דס"ל בתר טעמא אזלינן אבל לרבא דסובר בתר שמא אזלינן ה"נ אף שבא לתקן העיסה הו"ל מין שאינו מינו ע"ש: מי שפרע בחמדת שלמה ב"מ דס"ב דלמ"ד מעות קונות מדאוריי' לא תיקנו חכמים מי שפרע רק היכא דהוי קנין מדאורי' ורק מדרבנן הפקיעו הקנין צריך לקבל מ"ש אבל במליה דאינו קונה מה"ת אף מי שפרע ליתא אבל לר"ל ורבא דמעות אינו קונה לדידהו מה"ת ואפ"ה צריך לקבל מי שפרע היה במלוה ואביי סובר כר"י דמעות קונות מה"ת: מי פירות בצל"ח פסחים דל"ח ע"ב דר' עקיבא סובר דמי פירות ומים מחמיצין אבל ריה"ג סובר כהרי"ף דגם מי פירות ומים אין מחמיצין כלל: מעוכב גט שיחרור בתורת גיטין די"ב דר' מאיר סבירא ליה מעוכב ג"ש אוכל בתרומה: מותר הפסח. ביד דוד יומא דסוגי' חלוקות דהש"ס פסחים פ"ט ס"ל דמותר הפסח נאכל ליום ולילה וסוגיא דזבחים ד"ט ס"ל דמותר הפסח דינה כשלמים דנאכל לב' ימים ולילה א': מכשירין בסוף עירובין בנימת כינור שנפסק דמסיק דרבנן ור' שמעון פליגי דלרבנן הוי מכשירין שא"א לעשותן מע"ש הואיל ונפסקו בשבת ע"כ דוחה שבת ולריש אינו דוחה ע"כ אמר עונבה ובחמדת שלמה מנחות דצ"ה דר' עקיבא סבירא ליה כר"ש דדוקא בשחיטה ומילה שא"א לעשותן מע"ש דוחה שבת אבל מכשירין דמעצמותן אפשר מע"ש אף שאירע מקרה שנאבדו לא דחי שבת ותלי' בפלוגתא דתנאי בפסחים דס"ו דמאן דיליף ממועדו שפיר דחי שבת בכה"ג ע"ש באריכות: מוקצה במה דסבירא ליה לר' נחמן ריש ביצה דבשבת מוקצה מותר וביו"ט דקיל מוקצה אסור כ' בשו"ת שמן רוקח סי' ה' דר' יוחנן ס"ל כר"נ ורבא ס"ל דאין חילוק בין יו"ט לשבת לענין מוקצה: מיגו בספר בית הלוי ב"ב דל"ג אף לר' חסדא דס"ל דאמרי' מיגו במקום עדים ז"ד לרבנן דס"ל דאמרינן מיגו במקום חזקה אבל לר' מאיר דס"ל דל"א מיגו במקום חזקה כ"ש דל"א מיגו במקום עדים ור' חסדא סובר כרבנן ובשערי תורה קמא הא דמיגו במקום עדים דל"א אבל אם יש לו מיגו בעיקר העדות תלי' בפלוגתא דר"מ ורשב"ג במודה בשטר שכ' אי צריך לקיימו מוכח דאמרינן מיגו בעיקר העדות ולמ"ד א"צ לקיימו ס"ל דל"א מיגו במקום עדים אפילו אם המיגו בעיקר העדות ע"ש: מחויב שבועה ואיל"מ דשיטת התוס' ב"ק דמ"ט דבל"ה לי' למידע לא אמרינן מחושואיל"מ וכ' בספר בית הלוי בשבועות דמ"ו דלר' אבא וכן לאביי דס"ל נסכא דר' אבא ע"כ כמ"ש התוספות ב"ב דל"ד דמסברא ס"ל דאמרינן מחושואיל"מ ס"ל דגם בניה לי' למידע אמרינן מחושואיל"מ אבר דידן דילפינן מקרא שבועת ה' כו' ולא בין היורשין ס"ל בל"ה לי' למידע ל"א מחושואיל"מ וכשי' התוספות: מחמר שיטת הר"ן פ"ק דע"ז דלאו דמחמר שייך גם בבהמת חבירו דאל"כ תי"ל מטעם שביתת בהמתו ובבית הלוי ע"ז כ' דלמ"ד בשבת קנ"ד דמחמר פטור מלאו והוא ר' יוחנן סובר דשייך מחמר גם בבהמת חבירו אבל למ"ד דחייב חטאת במחמר ס"ג דאין חייב בבהמת חבירו ונ"מ דמשום שביתתבהמתו ל"ה לאו: