ילקוט הרועים קה

שאין חלות כלל זולת הכולל בכה"ג אין בכח הכולל שיחול הכל משא"כ לר' יוחנן י"ל דמהני כולל במתנה עמש"כ בתור' ובספר החכמה כתובות דמ"א דר' כהנא ס"ל דחל בכולל במתנה עמש"כ בתורה ע"ש: מתן תורה. במד"ר פ' נשא ובילקוט פליגי דלחד מ"ד ביום מתן תורה פסקה מיתה ונעשו חירות ממה"מ ולא חזר מד אחר מתאוננים בשנה שנית ולחד מ"ד מיד אחר העגל חזרו למומן ומתו כדמשמע סתמא דע"ז פ"א ובחתם סופר אהע"ז סימן ס"ק דריע ס"ל כמ"ד ראשון דלא חזרה המיתה עד שנה השנית מתנות בירושלמי פ"י דדמאי דאיפלגו ר"י ור"י בר חנינא דלר"י אין אדם נותן מעשרותיו בט"ה ולר"י בר חנינא אדם נותן מעשריתיו בט"ה שאם ירצה ישראל ליתן לו הסלע ע"מ שיתן לבן בתו כהן מותר וברי"ט אלגאזי פ"ד דבכורות כ' דרב שמואל בר נחמני משמי' דר' יונתן ס"ל דאין לו טובת הנאה לקבל סלע לכך ס"ל דאין ליתן מתנות כ"א לכהן חבר אבל לדידן דקיי"ל דיש לו ט"ה לכך יכול ליתן לכל כהן שירצה ועמש"ל מזה: מתנה התוס' בגיטין די"א דבמתנה ל"א תן כזכי ובב"י חו"מ סי' קכ"ה דאפי' דבירושלמי סוף גיטין איתא דבמתנה ל"א תן כזכי אבל מדאמר ר' יוחנן כל האומר תנו כאומר זכו דמי' משמע דס"ל לר' יוחנן דאף במתנה אמרינן תן כזכי ופליג אמ"ד בירושלמי אבל רב ס"ל דל"א במתנה תן כזכי כשיטת הירושלמי ועיין בבאר יעקב חו"מ סי' קכ"ה: מתנות חנם פלוגתא דר"מ ור"י בסופ"ק דע"ז דלר' יהודא אסור ליתן לנכרי מתנת חגם ולר"מ מותר ובטורי אבן מגלה דכ"ח דאבוה דשמואל ס"ל בזה כר"י דאסור ליתן לעכו"ם מתנת חנם: מתקן בפסחים דע"ג לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור שוחט בשבת בחוץ לע"א מה תיקן ומשני תיקן להוציאו מידי אמה"ח ופירש"י לב"נ שאם אכלו אינו נהרג ובשו"ת ר"ע איגר בכתבים הק' דהרי כיון דאין השחיטה מותר לישראל אסור מפרכסת לב"נ מטעם אמה"ח ומותר לב"נ רק כשמתה וק' הא ל"ה התיקון בשעת הקלקול לפמ"ש התוס' שבת דק"ו דבעינן תיקון תיכף בשעת קלקול ועיין אות ת' תיקון ונ"ל עפמ"ש באות מ' מפרכסת בשם שער נפתלי דלמאן דיליף בסנהדרין דנ"ו איסור אמה"ח לב"נ מאכול תאכלו ופירש"י העומד לאכילה אבל בהמה בחיי' אינה עומדת לאכילה אלא לגדל וולדות ממילא דתיכף כששחט בה רוב שנים שוב אינה עומדת לגדל ולדות רק לאכילה לדידי' מותר מפרכסת לב"נ ע"ש ולפמ"ש התוס' ד"ה תיקון דאצטריך דשנויי להוציא מידי אמה"ח דלא נפשוט מהך ברייתא דטומאת תקרובת ל"ד א"כ י"ל דהברייתא ס"ל דאיסור אמה"ח מאכול תאכל ומותר תיכף מפרכסת לב"נ ושפיר הו"ל תיקון בשעת הקלקול ועפ"ז אומר אני ליישב קו' הפלתי בסי' כ"ז דלמה כ' רש"י דתיקן להוציא מידי אמה"ח לב"נ והרי גם לישראל תיקן ונ"מ דאין חייב משום אמה"ח בבשר גידין ועצמות דמשום תקרובת ע"ז צריך כזית בשר וכן הצל"ח הק' דנ"מ כשהתרו משים אמה"ח ולא משום קדשים דתיקן בשחיטה דפטור ומה שתירץ דאמה"ח לא חל על קדשים תמוה מחולין ק"ב ודק"ג דאמה"ח הו"ל איסור מוסיף לב"נ (ולומר דז"כ רש"י תיקן להוציא מידי אבר מן החי לב"נ וממילא כיון דאסור אבר מן החי לב"נ שוב הוה ליה איסור מוסיף ושפיר תיקן לישראל והי' א"ש קושית ר' עקיבא איגור הנ"ל זה דוחק) אך נ"ל עפ"ד הבית אפרים בפתיחה ליו"ד דהעלה עפ"ד הגמרא ביבמות איסור אחות אשה מתלי תלי וקאי אי פקע איסור אשת אח אתי איסור אחות אשה וחייל הלכך לא פקע איסור אשת אח ולכך ס"ל לר"ש דאין חייב אלא משום אשת אח בלבד והק' לפי"ז האיך חל איסור גיד אאמה"ח ול"ל דאחר מיתה דפקע איסור אמה"ח חל איסור גיד הא אם יפקע איסור אמה"ח יהי' חל איסור גיד ונימא דלא פקע אך דזה טעות דאיסור אמה"ח ל"ל דלא פקע אחר מיתה דסו"ס היא מתה ואין כאן אבר מה"ח אך הק' א"נ דיש איסור דאינו זבוח דזה תלי' בהיתר השחיטה נימא דלא פקע השחיטה את האיסור דא"ז כיון דמוכן לחול עליו איסור גיד ע"ש באריכות. ועפ"ז אומר אני הכא לכאורה לא יחול איסור תקרובת ע"ז על איסור אמה"ח דא"א חע"א ועכצ"ל דלאחר דפקע איסור אמה"ח אתי איסור תקרובת ע"ז וחייל ועיין במקנה קדושין סימן נ"ז והבאתי דבריו באות ש' שחוטי חוץ א"כ זה תינח אחר שמתה הבהמה אבל כ"ז שמפרכסת הרי באמת הוא עדיין אבר מן החי רק דנימא כיון דלישראל בשחיטה תלי' מלתא התיר השחיטה את האיסור אמה"ח ע"ז שפיר אמרינן דהכא לא התיר השחיטה את איסור אמה"ח כיון דאם יסתלק האיסור אמה"ח יחול עליו איסור תקרובת ע"ז ממילא לא פקע איסור אמה"ח על ידי מעשי השחיטה רק לאחר מיתה ולפ"ז דבעודה מפרכסת לא התיר אמה"ח לישראל רק לאחר מיתה ל"ק קו' הפלתי והצל"ח דתיקן גם לישראל. ולהנ"ל ז"א הא צריך להיות התיקון בשעת הקלקול והכא ל"ה התיקון בשעת הקלקול ועכצ"ל להוציא מידי אבר מה"ח לב"נ והיינו דאמרינן דהברייתא סבירא ליה כמאן דיליף מאכול תאכל כנ"ל ממילא תיכף מותר לב"נ משא"כ לישראל דאסור אבר מה"ח מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר א"כ כ"ז שהוא הנפש עם הבשר אסור ודוק: מלוה בישוע"י אע"ז סימן ל"ח דרבא ס"ל מלוה אינו ברשות בעלים לחזרה: מעילה בשו"ת ר"ע איגור החדשות סי' ק"כ דרבא ס"ל כר' הונא בב"מ דמ"ג דעל ידי היתר תשמיש נעשה כלוה ומעל ור' אשי סבירא ליה כר' נחמן דהיתר תשמיש לא מייתי לידי מעילה: מיגו במקום עדים בב"ב דל"ג דס"ל לר' חסדא דאמרינן מיגו במקום עדים וכן לשיטת התוס' ס"ל גם לרבה מיגו במק"ע ועיין שו"ת ר"ע איגור סי' ק"ל די"ל דגם הם ס"ל דל"א מיגו במקום עדים עוד מבואר מדבריו דלמ"ד דאמרינן מיגו במק"ע ע"כ ס"ל דאמרינן מינו להוציא דאם ל"א מיגו להוציא א"כ עדים עדיפי ממיגו ואיך אמרינן מיגו במק"ע ועיין אות מ' בפלוגתא דמיגו להוציא: מחילה בטפות עיין אות ק' קלב"מ: מן בפנים יפות פרשת בשלח דלרבה דס"ל דביה סובר אין עירוב והוצאה ליו"ט ס"ל דלא היה יורד המן ביו"ט על יום עצמו ואנן דקי"ל דמודה ב"ה דיש עירוב והוצאה ליו"ט עכצ"ל שירד המן ביו"ט לב"ה ע"ש: מקדיש ומעריך דאין לו בכסות אשתו ובניו שי' הג"א בשם מהרי"ח דדוקא מקדיש ומעריך אין לו בכסות אשתו ובניו אבל בע"ח או מוכר ומוריש כסותו ודאי דמהני ועיין בחו"מ סימן ל"ה ובפוסקים שם ובשושנת יעקב שם דבזה פליגי ר' חייא בר אבין ור' כהנא דרחב"א ל"ל ס' המהרי"ח ורב כהנא ס"ל כס' מהרי"ח ע"ש: מופנה מצד א' בדורש לציון דרוש י"א דמאן דס"ל בתר למד אזלינן ס"ל מופנה מצ"א משיבין ומאן דס"ל בתר מלמד אזלינן ודאי דס"ל דלמידין ואין משיבין ע"ש: מערבין לקרנות בית דוד יומא דנ"ו דרבא לנפשי' ס"ל כמ"ד מערבין לקרנות ומיישב ההוא דתמורה דאמרינן דסובר אין מערבין לקרנות דלאו אליביה דנפשי' אמרה ע"ש: מלאכת חוה"מ בריטב"א ריש מו"ק דר' יוחנן ורשב"ל סבירא להו מלאכת חוה"מ דאורייתא ואנן לא קי"ל כוותי' ע"ש: מת עכו"ם. בישועות יעקב אע"ז סימן כ"א בתשובה שם דאי מת עכו"ם אסור בהנאה תליא בזה דלרשב"י דס"ל דמת עכו"ם אין מטמא באוהל וכיון דיש חילוק בין מת עכו"ם לישראל ה"ה דיש חילוק דמת עכו"ם מותר בהנאה אבל אנן דלא קיי"ל כר"ש וגם מת עכו"ם מטמא באוהל היה דמת עכו"ם אסור בהנאה ור' מאיר ל"ל דרשב"י לכך ס"ל דמת עכו"ם אסור ע"ש: משיכה בפנים יפות פ' בא הביא ד' המכילתא ללמדך בהמה דקה שנקנית במשיכה דר"י ור"ל דפליגי אי משיכה מפורשת בתורה או מעות ל"ל דר' יצחק ובפ"י פ' בהר כ' דפלוגתא דר"י ור"ל במעות קונות אזלי לשיטתייהו דר"י ס"ל לאו שאב"מ לוקין עליו ור"ל לשיטתי' דלשאב"מ אין לוקין עליו