ילקוט הרועים קב

בתוס' וברשב"א שם ולכך צ"ק להיתר הסקה ע"ש ויש לפלפל בזה ובאתי רק לעורר ועפי"ז העירותי ג"כ בקי' התוס' שבת דכ"ד לפי שאין שורפין קדשים ביו"ט דהקשו דהאיך מביא ראיה תרומה מקדשים דבשלמא קדשים דין הוא שאין שריפותן דוחה יו"ט דאין יכול להנות בשעת שריפה משא"כ תרומה טמאה דמותר להנות בשעת שריפה מנ"ל דאסור ע"ש ולהנ"ל א"ש דע"כ אין הטעם דאסור שריפות קדשים ביו"ט מטעם שאסור ליהנות בשעת שריפותן דא"כ באמת הי' מותר גם קדשים ליהנות בשעת שריפותן מטעם כיון דיש עשה לשרוף ביו"ט אמרינן מצוה ללה"נ והי' מותר להנות בשעת היסק דהו"ל הנאות הגוף בהדי המצוה ומותר לשי' הרשב"א ול"ל דאפשר להמצוה בלא הנאות הגוף ז"א כיון דאין שריפותן דוחה יו"ט רק מטעם דמותר להנות בשעת שריפה שפיר א"א להמצוה בלא הנאות הגוף וע"כ דגזיה"כ דאין שורפין קדשים ביו"ט אף שיוכל להנות בשעת בעורין והיינו דזה ל"ה צורך הדיוט כסברת התוס' ודו"ק: מצות אין מבטלין זא"ז פלוגתא דהלל ורבנן בפסחים קט"ו ובאו"ח דקי"ד הוכיח דראב"צ ס"ל להלל דמצות אין מבטלין זא"ז ושי' הש"ס דילן דמצוה דרבנן מבטל למצוה דאורייתא אפי' למד מצות א"מ זא"ז ושי' הירושלמי הובא במהר"ם ברבי פסחים קי"ד להיפוך דאפי' למ"ד מצות מבטלין זא"ז אבל מצוה דרבנן אין מבטל לדאוריי' וכ' במהר"ם ברבי דראב"צ ס"ל כשי' הירושלמי דמצוה דרבנן אין מבטל לדאוריי' ועוד הוכיח דר' יוסי ס"ל כהלל דמצוה דוקא בכריכה מצה ומרור ובשו"ת ברכת אברהם פסחים דר' עקיבא סובר כב"ה דהי' כורך פסח מצה ומרור: מצוה בו יותר מבשלוחו בס' ישמח משה פרשת עקב דדוקא בשליח בחנם ולא בשליח בשכר ע"ש ועפ"י דבריו אמרתי דבר נכון ליישב קו' המפורשים בקדושין דמ"ב השתא בשלוח' מקדש בו מבעי' ומשני מצוה בו יותר מבשלוחו כו' והק' המפורשים דלל"ק דקמ"ל ברישא דמצוה בו יותר מבשלוחו תי"ל מסיפא דקתני בה ובשלוחה דמצוה בה יותר מבשלוחה כ"ש ברישא דמה אשה דאין מצוה אפ"ו מצוה בה מבשלוחה כ"ש גבי איש דודאי מצוה בו יותר מבשלוחו ולהנ"ל י"ל דהנה באמת יש ראי' נגד ד' הי"מ והיינו דאפי' בשליח בשכר אמרינן מצוה בו מבשלוחו לפמ"ש הקצה"ח סי' ש"ו דשליח לשחוט הו"ל שליח בשכר משום הברכה דהברכה שוה י' זהובים ע"ש א"כ לפ"מ דמבואר ברמב"ם ה' קדושין דהעושה שליח לקדש לו אשה צריך השליח לברך ברכת אירוסין ושוב הו"ל שליח בשכר וע' בשו"ת עטרת חכמים חאו"ח סי' דאף דאמרינן ששא"כ מ"מ חשיב שליח בשכר ומוכח דאף בשליח בשכר אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו ולפי"ז מיושב מאוד קו' המפורשי' דבסיפא דהאשה עושה שליח דל"ש ברכה אצל שליח האשה ול"ח שליח בשכר שפיר אמרינן מצוה בו מבשלוחו משא"כ ברישא גבי שליח האיש דהוי שליח בשכר שפיר קס"ד דל"ש מצוה בו מבשלוחו דהוי שליח בשכר קמ"ל דאפ"ה מצוה בו מבשלוחו ודו"ק: מצוה ללה"נ בעיר דוד חדר ט' דל"ד ע"ב דמצ"כ ומצוה ללה"נ חדא תלי' באידך דאם אמרינן מצות צ"כ אז אמרינן מצוה ליהנות נתנו ולמ"ד מצוה ליהנות נתנו ס"ל מצות צריכות כוונה וא"נ מצוה לאו ליהנות נתנו מצות ל"צ כוונה ע"ש ושי, הרז"ה דבמצוה דרבנן לכ"ע אמרינן מצוה ליהנות נתנו ובטעה"מ ה' לולב דפליגי בזה בר"ה דכ"ח דרב יהודא ס"ל כשי' הרז"ה ורבא ס"ל דאפי' במצוה דרבנן ללה"נ ע"ש. והנה היכא דאיכא הנאות הגוף בהדי המצוה דמחולקים הפוסקים אם גם בכה"ג אמרינן מצוה ללה"נ כ' בשו"א בית אפרים הובא בהגהות הגאון מו"ה צ"ה חיות נדרים ט"ו דתלי' אי הנאות הגוף בטיל לגבי המצוה ותלי' בפלוגתא דתנאי אי נדרים ונדבות קרבין ביו"ט. ובשו"ת חסד לאברהם או"ח סי' נ"ז דלמ"ד דבר שא"מ מותר ה"ה ביש הנאות הגוף בהדי המצוה ג"כ מצוה ללה"נ משא"כ למ"ד דבר שאין מתכוין אסור לדידי' אסור ביש הנאות הגיף בהדי המצוה ע"ש ובטעה"מ ה' לולב דרב יהודא ס"ל ביש הנאות הגוף בהדי מצוה אמרינן דליהנות נתנו ורבא ס"ל אפי' ביש הנאות הגוף ג"כ מצוה ללה"נ ע"ש. והנה שי' המגיה במל"מ בפ"ה מאישות דלכתחילה לכ"ע אמרינן מצוה ליהנות נתנו ורק בדיעבד אמרינן מצוה ללה"נ ע"ש ובס' החיים סי' תקפ"ב דרב זעירא ס"ל דאפי' לכתחילה מצוה לאו ליהנות נתנו ורבא ס"ל דוקא בדיעבד אבל לכתחילה אמרינן מצוה ליהנות נתנו ורב יהודא ס"ל אפי' בדיעבד אמרינן מצוה ליהנות נתנו ע"ש: מצות בפנ"י ברכות דט"ו ע"ב מביא ד' הירושלמי דהא דבעינן דבעינן בשאר מצות לכתחולה להשמיע לאזנו מקרא דוהאזנת למצותיו ולר' יוסי אפי' בדיעבד לא יצא דטעמיה דדרשא דקרא אפי' דיעבד משמע משא"כ להנך תנאי כו' הך דרשא דשאר מצות מוקי לה לענין לכתחילה לחוד: מצה בפני יהושע פסחים דכ"ט דר' שמעון ס"ל דהחיוב לאכול מצה כל ז' כמו בלילה הראשון ובמנ"ח ה' חו"מ העלה דר' יוסף דס"ל בפסחים דל"ח דבעינן מצה הראוי לז' ס"ל דהחיוב מצה כל ז' כר"ש אבל לרבה דל"ד מצה הראוי לז' ס"ל דחיוב מצה רק בלילה הראשון (ולדעתי יש ס' להיפוך דלמ"ד דצריך להיות מצה הראוי לז' מקרא דשבעת ימים תאכל מצות י"ל דאין מחויב לאכל כל ז' ורק דצ"ל ראוי לשבעה אבל למיד דל"ב מצה ראוי לז' י"ל דס"ל דחיוב מצה כל ז' ולא (למ"ד דצ"ל ראוי לשבעה ודו"ק) ובברכי יוסף סי' תע"ה דאפי' דהוי רשות בכל שבעה אפ"ה אם אוכל מצה מקיים מצוה ובברכת אברהם פסחים דל"ו הוכיח דר"ע סובר כר"ש בשעה שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה וממילא מוכח דר"ע סובר דהחיוב מצה כל שבעה כר"ש כמ"ש הפנ"י וכ"כ בשו"ת תורת חסד כלל ל"ז דר' שמעון ור"ע ס"ל דכל זיין חובה לאכול מצה וריה"ג ס"ל רשות ובענין מצה הראוי לז' כ' בשו"ת בית אפרים יו"ד דבמצה של חדש ל"צ שיהי' ראוי לז' רק שיהי' ראוי לששה כיון דכתיב ששת ימים תאכל מצות ובמנ"ח מצוה יוד כ' דגם רבה י"ל דס"ל דהיכא דאין המצה ראוי לאכול כל זיין פסול וצ"ל מצה הראוי לז' רק דל"צ שיהי' משתמרת לכל זיין ע"ש ובאור חדש קדושין ד"מ דר' יוחנן ור"ל ס"ל כר' יוסף דבעינן מצה הראוי לשבעה ובשו"ת זכרון יצחק סי' ס"ב דר' יוחנן ס"ל דחיוב לאכול מצה כל זיין ובעצי לבונה ה' חדש סי' רצ"ג דר"א ס"ל דל"ב מצה ראוי לשבעה: מצה אי חשיב עשה דלאחר הדיבור כ' בס' החיים סי' תפ"ז דלרבנן דס"ל דל"צ שיהי' כורך מצה ומרור ס"ל דהוי רק ע' דלפה"ד משא"כ להלל דס"ל דהמצוה דוקא בכריכה פסח ומצה ומרור וכיון שנאמר לאחר הדיבור לעשות פסח ככל משפטו ונכלל גם מצה הו"ל ע' דמצה ע' דלאחה"ד: מעה בפנ"י פסחים כ"ח ובצל"ח דל"ה ר"ל דר"ש ס"ל כריב"נ דיוצא במצה של אורז ודוחן והצל"ח דחה זה ע"ש: מצה בפסחים פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי דר"מ ס"ל דיוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח ור"י ס"ל דא"י במבושל אע"פ שלא נימוח ובחוסן ישועות חולין דק"ט דר' חנינא ס"ל כר' יוסי. מצוה בתו' בשבת פ"ב ובפנ"י ביצה ד"ל שסברות חלוקות הן אי ביזוי מצוה מה"ת או מדרבנן ע"ש: מצות ביערות דבש בסופו בדרושים העלה דלכך ל"ד בן זומא כל ימי חייך להביא לימות המשיח דס"ל מצות אין בטילות לע"ל ול"צ קרא לימות המשיח: מצה אי בעינן שימור משעת קצירה כ' בצל"ח ר"ה י"ג דתלי' בפלוגתא דתנאי דלמ"ד מושב בכ"מ שאתם יושבין לדידי' ל"צ שימור משעת קצירה ואידך מ"ד ס"ל דצריך שימור משעת קצירה ובשמחת יו"ט כתב דר' יצחק ס"ל דל"ב שימור משעת קצירה רק משעת לישה: מציאת חש"ו דקיי"ל דיש בהם גזל מפני דרכי שלום בש"ך חו"מ סי' רמ"ב בשם ירוש' דז"ד בקטן שהגיע למדה זו דאגוז ונוטלו צרור וזורקו ובפחות מזה אפי' משום ד"ש אינו ובקצוה"ח שם דהש"ס דילן חולק ע"ז דאין חילוק בשיעורא דקטן לענין דרכי שלום ע"ש: מצה בפסחים דל"ה ס"ל לרבינא דאין יוצא בטבל משום דמי שאיסורו משום ב"ת חמץ בלבד יוצא ידי מצה ופריך