ילקוט הרועים ק

יכול הלוקח לחזור בו ובשו"ת חתם סופר יו"ד סי' שי"ד דהיא פלוגתא דאמוראי דר' הונא ס"ל כהרז"ה דלא עקרו קנין כסף לגמרי אבל ר' יוחנן ס"ל כשי' הרמב"ן דנעקר קנין כסף לגמרי ושארי אמוראי דמוקי כר"ה ס"ל כשי' הרז"ה ובפלוגתא דר"י ור"ל כ' באו"ח קדושין דנ"א דאביי ס"ל כר"י דד"ת מעות קונות: מעות קונות בפנ"י קדושין ד"ח דר' יוסף ס"ל כר"ל דכסף אי קונה פלוגתא דר' שמעון ורבנן ור' יוסף ס"ל כר"ש דמעות קונות: מפרק בכתובות פ' אע"פ ס"ל דמפרק כלאחר יד במקום צערא ל"ג רבנן וברי"ף דאבא שאול בפ' חרש פליג אר' מרינוס וס"ל דדוקא ביו"ט מותר ולא בשבת דהיא איסור סקילה: מפרכסת אי מטמא טומאת אוכלין כ' בלב ארי' חולין ק"כ דתלי' בפלוגתא דלר' יוחנן לא מטמא מה"ת כ"א מדרבנן משום דנראה כשחיטה ולחזקי' מטמא מה"ת: מפרכסת בלב ארי' חולין דל"ג העלה דמפרכסת אי מותר לב"נ תלי' בזה דא"נ בהמה בחיי לאיברים עומדת מותר מפרכסת לב"נ ואי אמרינן דלאו לאיברים עומדת אסור מפרכסת לב"נ ול"א מא"מ דלישראל שרי ולב"נ אסור ועיין אות ב' בענין בהמה לאיברים ע"ש ובשו"ת שער נפתלי דתלי' בפלוגתא בסנהדרין דלמ"ד דיליף איסור אמה"ח לב"נ מקרא דאך בשר בנפשו בסנהדרין דנ"ט לדידי' אסור מפרכסת לב"נ משא"כ למ"ד דיליף חיסור אמה"ח לב"נ מאכול תאכלנו בדף נ"ז ופירש"י העומד לאכילה ולא אבר מן החי דבהמה א"ע לאכילה רק לגדל וולדות וכשנשחטה שפיר עומדת רק לאכילה ומותר מפרכסת לב"נ ובשו"ת עטרת צבי להגאון מוה"צ מהאנברשטאט דר' יהודא ס"ל דמפרכסת מותר לב"נ ע"ש ובמעין החכמה דקס"ב דלמ"ד דאדם הראשון הותר לו בשר לאכילה מוכת דמפרכסת מותר לב"נ אבל למ"ד דלא הותר לו בשר רק שלמים מוכח דמפרכסת אסור ול"א מא"מ וע"ש באריכות דתלי' בפלוגתא דר"א ור"י אי יתרו קודם מ"ת בא הקריבו שלמים ולר"א דרק עולות הקריבו מוכח דמותר בשר לאדה"ר: מצות ע' שהז"ג הא דנשי' מחויבות במ"ע שהז"ג היכא שהיו באותו הנס כדאיתא בפסחים דק"ח כ' בשו"ת תורת חסד סי' מ"א דזה היא רק לדידן דילפינן דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג מהא דמצה והקהל הו"ל ש"כ הבכ"א ואין מלמדין או דמצה שמחה והקהל הו"ל ג"כ ולכ"ע אין מלמדין ליכא למילף דפטורות רק דומים דהתם משא"כ היכא דשייך שהיו באותו הנס חייבות ואף למ"ד מתפילין יש ג"כ לחלק ע"ש אבל למ"ד בפסחים דצ"ו דנשים בראשון רשות י"ל דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג אף שהן היו באותו הנס כמו דפטורין מפסח ע"ש והנה היכא שהמצוה א"נ בשבתות ויו"ט אי חשיב מ"ע שהז"ג כיון דאין המצוה דוחה שבת ויו"ט כ' באו"ח קדושין דל"ה דא"נ דילפינן דמ"ע שהז"ג דנ"פ מתפילין דא"נ בשבתות ויו"ט מוכח דחשיב מ"ע שהז"ג מה שאין נוהג בשבת ויו"ט אבל לפ"מ דילפינן דמ"ע שהז"ג דפטורות מראי' י"ל דמה. שאינו נוהג בשבת ויו"ט ל"ה מ"ע שהז"ג ע"ש: מ"ע שהז"ג במעין החכמה דצ"ט נסתפק או בקדשים אמרינן ג"כ מ"ע שהז"ג דיהיו נשים פטורות והעלה דלמ"ד דיליף דפטורות במ"ע שהז"ג מתפילין דהוקש כה"ת לתפילין ותפילין ילפי' בהקישא מת"ת ובקדשים דבר הלמד בהיקש אין חוזר ומלמד בהיקש ובתר למד אזלינן וז"ד אם ילפינן מתפילין משא"כ לר' מאיר ור' יהודא דס"ל דלא ילפינן מתפילין דגם שבת ויו"ט הוי ז"ת לדידהו ה"ה בקדשים דפטורות ממ"ע שהז"ג ע"ש: מצוה הבאה בעבירה בשעה"מ ובאחרונים העלו דל"ש מצהב"ע כ"א כשהמצוה והעבירה המה בב"א משא"כ אם העבירה כבר נעשית ובשעת קיום המצוה ל"ה שוב עבירה ל"ח מצהב"ע ובגזל משום דיש ע' דהשבה נמצא גם בשעת קיום המצוה העבירה היא דגזל דמחויב להשיבו ע"כ ועפי"ז ישבתי ד' רש"י פסחים דל"ה והכהנים בתרומה לא דמי שאיסורו משום ב"ת חמץ כו' ותמהו דלמה ל"כ רש"י משום מצהב"ע ובע"ב דפריך גבי טבל פשיטא פירש"י משום מצהב"ע ולהנ"ל א"ש לשי' הר' ישעי' ביומא דבתרומה תיכף בהנאות גרונו נתחללה והעלה בברוך טעם אף דבכל האיסורים האיסור בהנאות מעיו ג"כ אבל תרומה דנתחללה בהנאות גרונו אין בהנאות מעיו שום איסור ולפי"ז לפמ"ש הפוסקים דמ"ע דמצה הוא רק בהנאות מעיו נמצא בשעת קיום המצוה ל"ה שום עבירה ל"ה מצהב"ע וא"ש ובקו' התוס' במצה של טבל דלמה צ"ק דאינו יוצא דמי שאיסורו משום חמץ תי"ל משום מצהב"ע נ"ל די"ל דנ"מ בשעת כיבוש מלחמה דאפי' כתלי דחזירי מותר ול"ה שום עבירה אז בטבל ואפ"ה נ"ה איסורו משום ב"ת חמץ רק משום ב"ת טבל כמבואר בישוע"י או"ח סי' תפ"ט בסופו כיון דבשאר שנים ל"ה איסורו משום חמץ רק משום טבל א"י נם אז ע"ש והוא ברור וא"ש ג"כ קו' התוס' פסחים דל"ח דבטבל ל"ה לכם ולהנ"ל א"ש כיון דמותר לאכילה שפיר חשוב לכם ועיין בשאגת ארי' ה' מצה: מצהב"ע שי' הרז"ה ריש פ' לולב הגזול דר' יוחנן לית לי' כלל דמצוה הבאה בעבירה אין יוצא ואי בשוגג חשיב מצהב"ע כ' בשו"ת מהרא"י או"ח סי' צ"ח דלהירושלמי דיליף מאלה המצות ס"ל דגם בשוגג הו"ל מצהב"ע משא"כ ש"ס דילן ל"ח בשוגג מצהב"ע דנפ"ל מקרא דגזול דומי' דגזל דהוא במזיד ע"ש ובשנות חיים סי' קל"ב דר' אליעזר הוכיח דבאיסור חצי שיעור דל"ה רק איסור בעלמא ואפי' עשה א"ב ל"ח מצהב"ע ע"ש ובפני ארי' להגאון מפלאצק חולין דאביי ל"ל כלל מצהב"ע אבל במהר"ם ברבי סוכה כ' דאביי ורבא ס"ל מצהב"ע דאוריתא ובמהר"ם ברבי ח"ב דרבה ל"ל מצהב"ע ובס' החיים ה' לולב דר' הונא לא ס"ל מצהב"ע כלל ובנוב"י מהדו"ת או"ח סי' קל"ד דר' יוחנן ס"ל מצהב"ע אפי' מה"ת אינו יוצא אבל שמואל ס"ל דמצהב"ע דאינו יוצא ל"ה רק דרבנן ובירושלמי פליגי ר' יונה ס"ל מצהב"ע דאין יוצא הוא מס"ת אבל ר' יוסי ס"ל דמצהב"ע דאין יוצא הוא רק מדרבנן ועיין פרדס דוד פ' בחקותי. ובס' צרור החיים כתב דלמ"ד כ"מ דא"ר ל"ת א"ע לא מהני ס"ל מצהב"ע דאורייתא אבל למ"ד א"ע מהני מצהב"ע ל"ה רק מדרבנן ובשו"ת יהודא יעלה אם בדרבנן ג"כ שייך מצהב"ע תלי' בזה א"נ מצהב"ע דאורייתא גם בדרבנן שייך מצהב"ע ואי מצהב"ע ליד אז בדרבנן ל"ש מצהב"ע ע"ש ובחי' ר' דוד דייטש העלה בר"פ לולב הגזול דלמ"ד שלכ"א אסור מוכח דמצהב"ע אינו רק מדרבנן משא"כ למ"ד שלכ"א מותר י"ל מצהב"ע דאורייתא ול"ק ממצה של טבל ע"ש וגם למ"ד ט"ה אינו ממון מוכח דמצהב"ע דרבנן עיין שם: מצהב"ע בפתח הבית סי' כ"ד הביא ד' הרמב"ן דהיכא דקנה מכבר החפץ ובשעת המצוה כבר הוי שלו ל"ש מצהב"ע דתלי' בפלוגתא דראב"י ס"ל אף שכבר קנה החפץ שייך מצהב"ע ורבנן ס"ל כשכבר קנה החפץ ל"ש מצהב"ע ובעטרת חכמים סוכה דתלי' בפלוגתא דלמ"ד יאוש קונה ועכ"ז גזול פסול אף לאחר יאוש נשמע דאף שהקנין בא קודם הו"ל מצהב"ע ולמ"ד יאוש כדי ל"ק י"ל אף כשעתה שהקדיש יש שינוי רשות עכ"ז ל"ה קרבנו כיון דההקדש גורם הקנין אבל כשנקנה לו ע"י קנין אחר מקודם ל"ח מצהב"ע ובס' מקור מים חייב כתב דתליא בפלוגתא דאביי ורבא ב"ק דצ"ד דאביי סובר דהיכא דקונה מכבר החפץ ליה מצהב"ע ורבא ס"ל אף בכה"ג הו"ל מצהב"ע ומ"מ דוקא היכא דבאיסורא אתיא לידי' אבל היכא דבהתירא אתיא לידו לכ"ע ל"ש מצהב"ע. ובב"ט פ"ד מעדל"ת דלר' אשי אף היכא שקדמה הקנין להמצוה חשיב מצהב"ע אבל אנן קי"ל דל"ח מצהב"ע רק היכא דמצוה והעבירה באין כאחת ובגזל משום דיש ע' דהשבה בשעת המצוה: מצהב"ע בפ"י סוכה דל"ב וס"ל לשמואל כיון שיוצא בשאול ואפשר לקיים המצוה בלא עבירה והא דמכוין לגזול אין בו צורך למצוה בכה"ג ל"ח מצהב"ע והוא רק לשמואל אבל ר"י ס"ל דגם בכה"ג הו"ל מצהב"ע ולא יצא והאריך בזה בכתב סופר או"ח ל"ה: מצהב"ע בס' קרבן ראשית דמצהב"ע דאין יוצא המצוה דוקא למ"ד מצות ליהנות נתנו אמרינן דאין יוצא המצוה בכדי שלא יתהנה מעבירה משא"כ למ"ד מצות לאו ליהנות