ילקוט הרועים י

אין איסור הע"א במהרי"ט קדושין דע"ז הובא בשעה"מ פי"ז מא"ב דאע"ג דאאחע"א מ"מ כשלא התרו בו משום איסור הראשון ורק על השני חייב על הכ' וכ' המפו' דתלי' בזה א"נ היכא דאאחע"א היא רק למלקות אבל איסור יש עכ"פ מחמת הכ' ונ"מ לקוברו בר"ג כמבואר ביבמות דל"ב בכה"נ שפיר י"ל היכא דלא התרו משום הראשון רק על הב' דחייב שא"כ א"כ היכא דאאחע"א ל"ה איסור כלל מחמת הב' אף לקבר"ג שוב אמרינן דלעולם פטור על השני אף שלא התרו משום הראשון ובתו' יבמות דל"ב ובנוב"י מהדו"ק או"ח סי' ל"ה דר' שמעון ס"ל דהיכא דאאחע"א אף איסור ל"ה מחמת השני ובראש יוסף פסחים ל"ה דר' אשי ל"ל לקוברו בר"ג ואף איסור ל"ה מצד השני ונעלם ממנו גמרא ערוכה יבמות ל"ג ע"ב דמשני ר' אשי לקוברו בר"ג ואולי י"ל דרק אליבא דר' יוסי ולדידי' לא ס"ל ומד' הנוב"י מהדו"ק יו"ד סי' ל"ד לכך לא קיבל ר' יהודא הפרכא משום דס"ל אאחע"א מוכח ג"כ דאפי' איסור ל"ה משום הב' לר' יהודא ושוב מצאתי בס' קרן אורה זבחים ד"ע דר' יהודא ס"ל כר"ש דל"ל קוברו בר"ג ול"ה איסור כלל מצד השני ועיין אות ל' דלמ"ד דל"ל איסור בת אחת ל"ל ג"כ לקוברו בר"ג ובנדרי זרוזין סי' רל"ד דלמ"ד דל"א כולל לא ס"ל כשי' מהרי"ט הנ"ל ובכינוי נדרים העלה דר"ל ס"ל דל"א לקוברו בר"ג ומה"ט י"ל דס"ל דל"א איסור כולל באיסור הבא ע"י עצמו דאמרי' להיפוך מיגו דלא חל אנבילות גם אכשרות ל"ח כיון דאין לות כלל להנבילות היכא דאאחע"א ובשמלת בנימין סי' רל"ד אביי ס"ל כר"ל דל"א כולל באיסור הבא ע"י עצמו י"ל ג"כ דס"ל היכא דאאחע"א ל"ה איסור כלל ובאבני מלואים סי' ט"ו בתשובותיו אע"ג היכא דאאחע"א איסור הוי מ"מ בנדר ושבועה היכא דמושבע ועומד אף איסור ל"ה מצד השבועה ובפסחים דע"ג גבי השוחט לע"ז דפריך מאי תיקן ומשני להוציא מידי אמה"ח ופירש"י לב"נ ובחולין ד"מ מוקי לה בחטאת העוף ותמהו מזה על הרמב"ם דס"ל דאמה"ח דעוף אין ב"נ מוזהר עליו עיין במפו' ונ"ל דהצל"ח פסחים שם הק' למה פירש"י, לב"נ והלא גם לישראל תיקן ונ"מ היכא שהתרו משום אמה"ח ולא משום קדשים דפטור ושפיר תיקן בהשחיטה ותי' לדידן דקיי"ל בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ובלא"ה לא חייל אמה"ח אקדשים ולא תיקן כלל לישראל ע"כ ולשי' מהרי"ט הנ"ל עדיין ק' דהא היכא דלא התרו משום קדשים שפיר חייב על אמה"ח לולי השחיטה ושפיר תיקן בשחיטה אולם י"ל לפמ"ש התו' שם דהקו' היא לר"ש ור"ש ס"ל היכא דאאחע"א ל"ה איסור כלל מצד הב' שוב ל"ל כס' מהרי"ט הנ"ל ש"פ הש"ס משא"כ הרמב"ם י"ל דס"ל דהקו' לר' יהודא כמ"ש הפלתי בסי' ס"ב א"כ שפיר י"ל דחיקן לישראל כקו' הצל"ח (אולם ד' הצל"ח תמוהין לשי' רש"י חולין סוף ג"ה אע"ג דלאו לאיברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת א"כ שפיר תיקן לבשר מה"ת אולם לפמ"ש באות ב' דד' רש"י הם פלוגתא דאמוראי וי"ל דמ"ד דמשני תיקן להוציא מידי אמה"ח ס"ל דגם לאו לחתיכת בשר עומדת): ולהנ"ל ישבתי קו' התו' שבועות דכ"ג ע"ב דמוקי רישא בסתם וסיפא במפרש והקשו לוקמי כולה במפרש ורק דרישא בשאינו כולל דברים המותרים ונ"ל דהקשיתי מ"פ הש"ס מושבע ועומד הרי לשי' המהרי"ט הנ"ל דחייב על השני היכא שפטור על הראשון והרי הכא מצד הנבילה אין כאן חיוב קרבן רק משום השבועה א"כ שפיר חייב קרבן מצד השבועה ול"ש אאחע"א ועכצ"ל דקו' הש"ס דהרי מתניתין קתני סתמא דחייב משמע אף במזיד למלקות והרי מלקות א"א לחייבו דאין חל על הנבילה ולפ"ז א"ש קו' התוס' דל"ל דרישא בשאינו כולל לכך פטור ז"א כיון דברישא קתני סתמא פטור משמע דפטור אף מקרבן ובאמת בקרבן חייב דל"ש אאחע"א ועכצ"ל רישא בסתם שאין דעתו על דברים המותרים ונכון: והנה הריטב"א הק' שם בסוגיא דמ"פ הש"ס ר"י מ"ט ל"א כר"ל ול"פ ג"כ לרב ושמואל דג"כ מוקי בכולל ולא מוקי בח"ש כר"ל ונ"ל התו' הק' דגם בח"ש הא הו"ל מושבע ועומד דח"ש אסור מה"ת ונ"ל דהקשיתי מ"פ הש"ס והא מושבע ועומד ואיך חל השבועה הא בסוף ג"ה פליגי ר"י ור"ל דר"י ס"ל דהחיוב באיסורין על הנאות גרון ומבואר במל"מ המ"א דעל הנאות מעיו ל"ה איסור כלל ומה"ט בכרכו בסיב פטור והמפרשים העלו דבשבועה דאזלינן בתר לשון ב"א חייב גם על הנאות מעיו דבלשון ב"א זה לאכילה יחשב ויותר מזה מבואר בנדרי זרוזין ה' שבועות כשאוכל חלב חי חייב מצד השבועה דבלשון ב"א זה לאכילה יחשב א"כ מ"פ הש"ס הא מושבע ועומד הרי כשבא למעיו אז פקע איסור תורה מצד הנבילה ושפיר יוכל אז לחול איסור שבועה ומ"פ הש"ס ועכצ"ל אע"ג דאיסור מלקות הוי רק בהנאת גרונו מ"מ איסור דאורי' יש עכ"פ מחמת הנאות מעיו וכ"כ בברוך טעם פ"ד מדין עדל"ת א"כ לשי' הרשב"א דאף על איסור ח"ש שא"ב מלקות ג"כ אין חל תשבועה והו"ל מושבע ועומד ש"פ הש"ס ועפי"ז י"ל דהפנ"י בביצה ד"ז כ' דחצי שיעור דאסור אף דל"ה הנאות מעיו מ"מ אסור מכח דהנאות גרון הוי עכ"פ בחצי שיעור עיי"ש ולפ"ז א"ש קו' התו' דבח"ש דהאיסור נבילה ל"ה רק מכח הנאות גרון לבד ולא מצד הנאות מעיו כלל א"כ שפיר חייב מצד השבועה דנשבע על חצי שיעור ואסר עצמו גם הנאות מעיו שוב ל"ש אאחע"א ושפיר פריך הש"ס אמאי לא מוקי כר"ל ועי"ל לפמ"ש המפו' היכא של"ש חל"א למלקות אז לא אסור ח"ש משום חל"א א"כ בחצי שיעור מותר הנאות מעיו דל"ש חזי לאצטרופי שאפי' בשיעור שלם אין מלקות בהנאות מעיו ולפ"ז א"ש קו' הריטב"א דז"נ רק לר' יוחנן דס"ל בחולין דהחיוב רק על הנאות גרונו משא"כ לרב ושמואל ל"י הש"ס להקשות כלל דהם ס"ל דהחיוב על הנאות מעיו כמ"ש לקמן ובפרט די"ל בלא"ה דס"ל כר"ל א"כ שוב החיוב גם על ח"ש אם כן גם בח"ש הו"ל מושבע ועומד ודוק: ובד' הפנ"י ישבתי קו' האו"ח פסחים דל"ב דפריך הש"ס וא"א לפי דמי' משלם חמץ בפסח בר דמי' והק' דלמא מתניתין כאבא שאול דחייב בכזית אע"ג שא"ב שו"פ ולשי' הח"ץ דבחצי שיעור אין עובר בבל יראה ומותר להשהותו שפיר הוי בר דמים עיין שם ונ"ל דהנה הטעם המלך ה' חמץ הק' איך חל איסור חמץ על תרומה טמאה דבנתחמץ מקודם אינו תרומה כלל ועכצ"ל דהי' תרומה מקודם ואיך חל איסור חמץ ונ"ל דקיי"ל ביבמות אע"ג דאאחע"א מ"מ מתלי תלי וקאי אם פקע איסור הראשון חייל השני ולפי"ז לפמ"ש התוס' ישנים יומא דפ"א דאיסור קדושת תרומה מיפקע כשנאכל ונהנה בגרונו אף דל"ה הנאות מעיו ואין החיוב בתרומה על הנאות מעיו ע"ש ובברוך טעם האריך בזה הרבה ולפי זה א"נ דהחיוב בכל האיסורים גם על הנאות מעיו ועיין בעטרת חכמים שהבי' שיטות בזה ובפרט בחמץ דאסור בהנאה החיוב גם על הנאות מעיו כמ"ש המפו' א"כ ל"ש כאן אאחע"א דהא מצד התרומה תיכף כשבא למעיו פקע איסור תרומה שפיר יכול לחול אז איסור חמץ והבן ולפ"ז א"ש קו' האו"ח הנ"ל דז"נ בשיעור שלם אבל בח"ש דכ' הפנ"י דאין האיסור משום הנאות מעיו רק משום הנאות גרונו לבד ושוב ק' הא אין אחע"א דגם מחמת התרומה אסור הנאות הגרון ונכון: ובהנ"ל י"ל בפסחים דל"ה במשנה פירש"י אבל ישראל בתרומה לא דמי שאיסורו משום ב"ת חמץ יצא זה כו' והק' המפרשים הלא זה היא לר"ש ולמה לא פירש"י משום מצוהב"ע והוא אליבא דכ"ע כמ"ש רש"י ז"ל ע"ב גבי דמאי משום מצהב"ע ונ"ל דהנה המפו' העלו לשי' התו' דהיכא דאפשר להתקיים המ"ע בלי עבירה דל"ח מצהב"ע א"כ לפמ"ש המל"מ פ"ה מיסוה"ת דיוצאין במ"ע שלכ"א א"כ אפשר לקיים המצוה בלי עברה לאכול שלכ"א דיוצא המצוה ולגבי האיסור, ל"ה עבירה ע"כ ועכצ"ל דשי' רש"י כדעת השעה"מ וכמ"ש האו"ח קדושין דל"ח אע"ג דל"ה איסור בשלכ"א מ"מ הכא כיון דיוצא המצוה בשלכ"א אמרינן מדהוי אכילה לגבי המצוה ה"ה דהוי אכילה לענין איסור ע"כ אך נ"ל להעיר לשי' הפוסקים דמ"ע דמצה העיקר רק בהנאות מעיו ואינו יוצא בהנאות גרון א"כ לפמש"ל