יסוד ושרש העבודה ט

כו' עכ"ל. ולבל יעלה על לב האדם שהש"י צריך ח"ו לעבודתינו כאדון הצריך לעבד שישמשו והוא נצרך לשמוש ההוא ע"כ גלה לנו בתורתנו הקדושה אצל הקרבנות אשה ריח ניחוח לה' ודרז"ל נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני. נמצא מפורש בשום שכל והבן שמהעבודה אין להשם יתעלה כ"א הנחת רוח וכיון שכן הוא שכל עיקר בריאת האדם הוא לעשות נחת רוח ליוצרי ית' השכל מחייב שישתדל האדם כל ימי חייו להרבות נחת רוח להבורא ית' ויתעלה בכל עת ובכל שעה ובכל רגע. אך מהות הנחת ע"ד כלל הוא היראה והאהבה כמאמר הכתוב ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ולאהבה וגו' ופרטי היראה הם מל"ת ופרטי האהבה הם מ"ע וביחוד מעסק תורתנו הק' יש להבורא ית' נחת גדול וגם מה שמהללים ומשבחים אותו ומספרים תהלותיו מגיע לו ית' נחת גדול כמאמר הכתוב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ואף שברא הבורא עולמות עליונים ושרפים וחיות ואופנים עד אין קץ ותכלית וכולם משבחים ומפארים ומהללים את שם ית"ש כמבואר במזמור הללו את ה' מן השמים עכ"ז ברא ג"כ את האדם התחתון בגוף הגשמי להללו ולשבחו ג"כ להשם ית' ויתעלה: ועיקר זאת תורת האדם הוא אנחנו עם קדוש כמאמר הכתוב אדם אתם וזה מבואר בפ' הן לה' אלהיך השמים וגו' רק באבותיך חשק וגו' ולא עוד אלא שיש להבורא ית' יותר שעשוע ותענוג משבחיו של אדם התחתון יותר משבחים של כל העולמות כולם: וז"ל הזה"ק פ' אחרי דף ס"ו ע"א תאנא קב"ה כמה רתיכין כמה חילין אית ליה כמה שולטנין ממנן משתכחין בפולחני' כד זמין להו ישראל בהאי עלמא אכתר לון בכתרין קדישין כגוונא דלעילא אשרי לון בארעא קדישא בגין דישתכחון בפולחני' קשיר לכלהו עלאי בהו בישראל וחדוון לא עאלין קמיה ופולחנא לא אתעבד קמיה לעילא עד דישראל עבדין לתתא כל זמנא דישראל משתכחין בפולחניה דמאריה לתתא ה"נ לעילא כביכול בזמנא דישראל בטלי פולחנא לתתא בטלי לעילא ופולחנא לא אשתכח לא לעילא ולא לתתא ועל דישראל בטלי פולחנא דקב"ה כד שראן בארעא ה"נ לעילא כ"ש לבתר אמר קב"ה ישראל אי אתון ידעין כמה אוכלוסין כמה חולין מתעכבין בנינייכו תנדעון דלית אתון כדאי למיקם בעלמא אפי' שעתא חדא ועכ"ד כו' עכ"ל: וז"ל פ' בשלח ד' מ"ו ע"א ושבחא דסליק מהאי עלמא דאיהו רחוק יתיר דא ניחא לקב"ה מכולא עכ"ל: ואף גם זאת שכל התיקונים של כל העולמות תלוים במאמר ומעשה האדם התחתון כי ע"י מעשיו הטובים ותפלותיו ההגונים וע"י לימוד תורה הקדושה ושארי דבורים הנדברים איש אל רעהו בעבודת הבורא ית' נתקנים ומתעלים כל העולמות גם להיפך ח"ו עושה פגמים בכל העולמות, וז"ל בזוהר ד' מ"ט ע"ד ת"ח בשעתא דישראל זכאין כורסא יקירא דלעילא אסתלק לעילא לעילא בכמה חדון בכמה רחימו ומתחברן עלמין בחדוא וכלהו אתברכין מעמיקא דנחלין ועלמין כלהו אתשקיין ואתברכין ואתקדשין בכמה ברכאן בכמה קדישין קב"ה חדי עמהון בחדוה בשלימא. ובשעתא דישראל לאו אינון זכאין כולא איהו בהפוכא ועכ"ד רחימו דקב"ה לא אתמנע מנייהו וכורסי' דליה יתבא עלייה' כאמא על בנין ולא אתמנעת מלמתבע עלייהו רחמי כו' ע"כ: ובזה"ק פ' אחרי דף ע"ט ע"א ז"ל אר"ש חייבין עבדי פגימותא לעילא מאי פגימותא כמה דאוקמינן פגימותא ממש עכ"ל: ופ' האזינו ז"ל ר' רצ"ו ע"א א"ר יצחק כל הני תקונין וכל הני מילי למחצדא חקלא אתמסרן ותנינן חייבי' עבדי פגימותא כביכול לעילא כו' דכל הני תקונין לא אשתכחו כדקא יאות עכ"ל ובפ' תרומה ד' קנ"ה ע"א ז"ל רזא דכורסי' קדישא לא אתקין לעילא אלא מנו תקונא דבני עלמא כד אינון בני נשא זכאין וחסידין וידעי לתקנא תקונין כו' עכ"ל ובפ' צו דל"א ע"א ז"ל והתקדשתם והייתם קדושים. מאן דמקדש גרמי' מלרע מקדשין ליה מלעילא מאן דמסאב גרמיה מלרע מסאבין ליה מלעילא. מקדשין ליה מלעילא יאות דהא קדושא דמאריה שריא עליה. אבל מסאבין ליה מאן אתר. ואי תימא מלעילא וכי מסאבותא שריא לעילא א"ר חייא היינו דתנינן בעובדוי דלתתא אתער עובדא לעילא אי עובדא דלתתא היא בקדושה אתער קדושא לעילא ואתי ושריא עליה ואתקדש ביה. ואי איהו אסתאב לתתא אתער רוח מסאבותא