יסוד ושרש העבודה מא

טוב לסדרם בבה"כ עם שאר התפלה כדי שיענו אחרים אמן אחר ברכותיו, כי מה מאד גדלה מעלת הברכה כשעונין אחרים אמן וז"ל פ' עקב ד' רע"א ע"א כד סלקין אנון ברכאן מתתא לית פתחא ופתחא לעילא ולית ממנא לעילא דלא פתח כל אנון פתחין ומכרזי ואמרי בכל אנון רקיעין דא איהו דורנא דמלכא דשדר פלוני דא הוא דורנא בקיומא כדקא יאות ומאן איהו ברכה דאתיבו עליה אמן דכל ברכה דאתיבו עליה אמן דא איהו בקיומא כדקא יאות כו'. אמן הא רזא דקשרין דכל יחודא וקדושא ברזא דמאריה ומעטר לההיא ברכתא בעטרין עלאין כדקא יאות וקב"ה אתרעי בהו באינון דמברכין ליה ותאובתיה בברכתא דלתתא כו' ועל רזא דא כתיב כי מכבדי אכבד כו' עכ"ל. וע"כ מן הנכון שיזהר האדם להשמיע ברכותיו כל מה דאפשר בפני אחרים כדי שיענו אמן אחר הברכה

ואחר ברכת השחר יאמר פרשת העקידה וגודל מעלת אמירתה הובא בתיקונים וכבר נדפס המאמר בסדורים ויאמר התפלה שקודם אמירתה ושל אחריה כפי שנדפס בסדורים. וגם בשבת וי"ט יאמר פ' העקידה אך אין לומר התחנה כ"כ בס' שתי ידות. אח"כ יאמר הנוסח לעולם יהא אדם כו' עד פרשת התמיד וכל הנוסח הובא בטור א"ח סי' מ"ו

ובק"ש ראשונה דקרבנות יזהר האדם שיקרא פסוק שמע ובשכמל"ו בכוונה עצומה ממש כמו בק"ש דיוצר גם פסוק ואהבת עד ובשעריך כפי שיבא לפנינו בעז"ה בשערים הבאים. וק"ש זו חיוב גדול על האדם לקרותה אף שמתפלל כותיקון וקורא ק"ש בזמנה קודם הנץ החמה אעפ"כ מחויב לקרות ק"ש זו דקרבנות כ"כ האר"י ז"ל כי ד' ק"ש חיוב על כל אדם לקרות בכל יום ראשונה ק"ש זו והיא נקראת ק"ש דקרבנות ולכן אף שסדר אדם ברכת השחר עד פ' התמיד קודם אור הבוקר עכ"ז אחר הנחת טלית ותפילין קודם שיתחיל פרשת התמיד ראוי שיקרא ק"ש זו מן שמע עד ובשעריך כי היא נקראת ק"ש דקרבנות וק"ש שניה נקראת ק"ש דיוצר וק"ש שלישית היא ק"ש של תפלת ערבית ונקראת ק"ש דערבית וק"ש רביעית היא ק"ש שעל המטה. וכל הג' ק"ש האחרונות החיוב לקרות כל הג' פרשיות זולת ק"ש דקרבנות א"צ לקרות רק פ' הראשונה כנ"ל. אך אם ישמר האדם שיעבור ח"ו זמן ק"ש דיוצר דהיינו בימים הארוכים ובפרט בשבת קודש ויו"ט מי שאינו מתפלל כותיקין בוודאי עובר זמן ק"ש אז יזהר האדם לקרות בק"ש דקרבנות כל הג' פרשיות ויכווין לצאת בזה הקריאה מ"ע דק"ש של שחרית.. וראוי לאדם להתנהג בזה אף בכל ימות השנה לקרות בק"ש דקרבנות כל הנ' פרשיות מספק שמא ח"ו לא יקרא ק"ש דיוצר בזמנה ויהיה מעוות לא יוכל לתקן ובוודאי ראוי וישר שיתאמץ האדם בכל יכולתו לקרות ק"ש דיוצר תמיד בזמנה כי בוודאי זה דוחק גדול לצאת בק"ש דקרבנות ידי חובת ק"ש ובפרט בלא ברכותיה שלפניה ושלאחריה אך אין דנין אפשר משאי אפשר. וגודל שכר ק"ש עם דמדומי חמה מבואר בז"ח ד' פ"ד ע"א ועי"ש

אח"כ יאמר השבחים של אתה הוא א' ושל אתה הוא ב' בכוונה ובשמחה כי הם וכללים משבחים נפלאים ותפלות. גם בשבחים אלו מעיד האדם על אלהותו יתברך ויתעלה ואתה הוא א' נתקנה ע"פ הירושלמי הובא בטור ואתה הוא ב' הוא מאמר אליהו ז"ל והובא בתנא דבי אליהו ולענין חתימה בשם באתה הוא הא' הטור בסי' מ"ו כתב הנוסחא של החתימה בשם אך הב"י לא הכריע בזה ועי"ש. ובשם האריז"ל מצאתי שאין לחתום בשם אלא ברוך המקדש את שמו ברבים

פרק אחד עשר גודל מעלת אמירת הקרבנות

אם אמרתי אספרה נא כמו שהם מבוארים בזה"ק ובתקונים בכל מקומות מושבותיהם תקטן היריעה ולא יכילו אך אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב אפס קצת ממאמריו הקדושים כדי להלהיב לב אנשים כערכי באמירתם ואף גם זאת נקיטנא נפשאי בקצרה לגודל תשוקת הקצור. וז"ל הזה"ק בפ' וירא ד' ק' ע"א א"ר כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומיה בבכ"נ ובב"מ ענינא דקרבנות ותקרובתא ויכוין בהן ברית כרותה הוא דאנון מלאכיא דמדכרי חובי' לאבאשא לי' דלא יכלין למעבד ליה אלא וייבו עכ"ל. ופרטי הפרשיות של קרבנות