יסוד ושרש העבודה רה

עוזמו אתה ובשמך תרום קרננו ע"כ. וראיתי כן ג"כ בשאר ספרים. יודע כמובא למעלה שראוי לומר מזמור שיר שליום קודם תפלת המוספים

פרק רביעי תפלת מוסף

יתפלל תפלת מוסף בכל הכוונות המבוארים בתפלת ערבית ושחרית ובתפלת המוספין של רגלים ובודאי בתפלת מוסף של זה היה"ד הגדול והנורא ראוי לאדם לעורר לבבו ביתר שאת ויתר עוז לבכי גדול ועצום בכל הנוסח של ומפני חטאנו וביחוד באבינו מלכנו גלה כבוד מלכותך עלינו כו' ראוי לאדם לעורר עצמו אל הבכיה ממש עד שלא ישאר עוד כח בו לבכות על חילול שמו הגדול עתה בגלות כנ"ל. ויזהר לומר ואת מוספי יום הזכרון הזה אף אם חל ר"ה בחול גם ושני שעירים לכפר כנזכר בש"ע וברוב סידורים נדפס טעות ואת מוסף. גם ושעיר לכפר. ויאמר השבח הגדול של עלינו לשבח בכל הכוונות המבוארים למעלה בתפלת החול ובשמחה עצומה עד מאוד כי תקנו אנשי כה"ג לומר שבח זה באמצע התפלה בשביל המקטרגים עלינו עם קדוש במרום מה נשתנו אלו מאלו וע"כ מקדימין אנחנו עם קדוש ונותנים שבח המפואר והנכבד הזה ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ועי"ז אנו סותמים את פי המקטריגים מעלינו

סדר מלכיות

ויזהר האדם מאד לומר פסוקי מלכיות וזכרונות ושופרות בכוונה עצומה ובמתון גדול ובדקדוק התיבות היטיב הביטו וראו במ"ש בגמרא דר"ה דף ל"ד ע"ב אמר רבה אמר הקב"ה אמרו לפני בר"ה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. זכרונות כדי שיבא לפני זכרוניכם לטובה ובמה בשופר ודרז"ל זאת מפסוק ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לזכרון הרי זכרונות אני ה' אלהיכם הרי מלכיות. אחיי ורעיי אהובי נפשי הלא עיניכם לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך כוונת פסוקי מלכיות מפורש בגמרא הנ"ל והוא שגזרה רצונו ית"ש ויתעלה בזה הצווי על האדם כדי שימליך ית"ש ויתעלה עליו בעת אמירת הפסוקים כמבואר בל' הגמרא מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ואיך בוש לא יבושו והכלם לא ידעו אם מוציא מפיו ומשפתיו לבד הפסוקי מלכיות ואיני מכוין במחשבתו להמליך אותו ית"ש עליו ואינו נותן במחשבתו שבח והודאה בשמחה עצומה לבוראנו ית"ש ויתעלה על שבחר והבדיל אותנו מכל העמים לחלקו ולגורלו הקדוש להיות לנו לאלהים ומלכותו עלינו ושמו הגדול ב"ה אינו מפנה רק עלינו עם קדוש אלהי ישראל מלך ישראל וגואלו אוי לאותה בושה כי לא כיוון ביום הנורא הזה כגזירת רצונו ית"ש בצווי אמירת פסוקים אלו ובודאי לא יצא ידי חובתו. לכן כשיאמר פסוק ראשון ה' ימלוך לעולם ועד יכוין במחשבתו בשמחה עצומה עד מאד בזה"ל אני מקבל אלהותך מלכותך עלי ועל בני ועל בני בני עד. סוף כל הדורות וישמח שמחה עצומה בלבו עד מאוד על שיש לו אלוה קדוש ומלך גדול ונורא ויכוין לתת לית"ש בזה נחת רוח גדול וכזה יכוין כוונה זו בקיצור בכל עשרה פסוקי וביחוד בפסוק שמע ישראל ודי בזה

סדר זכרונות

אתה זוכר מעשה עולם כו' הנה מבלי ספק כל מי שנגע יראת ה' בלבו אף במקצת יתן את קולו בבכי רב ועצום בנוסח זה כי יתן האדם אל לבו היום יפקד נפשו ורוחו