יסוד ושרש העבודה קצה

היה גוזל אותו השלשה זהו' אלו. היה מרויח מהם הנגזל חצי זהב. ואח"כ משלשה וחצי זהו' אלו היה מרויח יותר מחצי זה' ובאריכות הזמן יכול להיות שבין הנגזל ויורשיו ויורשי יורשיו עד סוף כל הדורות היה הריוח משלשה זהו' הראשונים דמי הקרן מאות ואלפים זהו' וחושב הבורא ית"ש להגזלן כאלו גזל שלשה זהובים הקרן והריוח למאות ולאלפים שהיה יכול להרויח הנגזל ויורשיו עד סוף כל הדורות וגם הוא דבר שהשכל מחייבו. והנה איך לא יזהר האדם אף מספק ספיקא של גזל כי ריבית אוכלת בהם כנ"ל ובודאי ראוי לאדם וטוב לו לוותר משלו מאה זהובים מלהעמיד עצמו בספק ספיקא של הגזל פרוטה א' את חברו וחומר עון זה ידוע מפסוק כי מלאה הארץ חמס שלא נחתם גז"ד של דור המבול אלא על הגזל אף שהיו בהם ג"כ שאר עבירות חמורות ר"ל. ונמצא בספרים שאין עון בעולם שמעכב תפלתו של אדם לעלות למעלה בעולם העליון כמו עון הגזל ר"ל. וראה דרכי' וחכם איך ראוי לאדם להתרחק מעון הכבד הזה ודי בזה. ומעתה הגיע שעת הביאור בלהב שאין בו מעשה להלהיב לבות בנ"א לפקוח עינא פקיחא בענין אהבה והיפוכו שבין אדם לחבירו והוא מ"ע של ואהבת לרעך כמוך ומל"ת של לא תשנא אחיך בלבבך ומ"ע של בצדק תשפוט עמיתך וכמו שער בנפשו שלא היה נזהר בהם כ"כ תשית עצות בנפשו יגון בלבבו יומם ולילה מאין הפוגות כמה וכמה אלפים ורבבות עשה ול"ת הנ"ל חלף ועבר עליה בכל שנה ושנה מימי חייו כי אלו עוברים עליהם בכל עת ובכל רגע כי הם מצות שתלוים במחשבתו של אדם כמו יחוד האל ית"ש ויתעלה זכרו לעד. וכבר מלתו אמורה ובא בדרך ארוכה בעז"ה בשער הראשון ודי בזה. ויחשבה לדעת זאת טרם יצא דבר המלכות מלפניו ויכתב דתי ספרי המתים וספרי החיים המעות ביד הלשון והוא עון המר של לשון הרע לתקנו בעודנו חי על הארץ כי הוא עון פלילי ואף גם זאת יעלה האדם על לבו בבואו ליום ה' כי קרוב אם לא היה נזהר ח"ו עד הנה בדברים בטלים שכמה אלפים ורבבות מ"ע ול"ת עבר כל ימי חיותו כנזכר בגמרא הקדושה רב אדא בר יעקב אומר עובר בלאו שנא' כל הדברים יגיעים לא יוכל איש לדבר ואמרו במסכת חולין דף פ"ט א"ר יצחק מ"ד האמנם אלם צדק תדברון וגו' מה אומנתו של אדם בעוה"ז ישים עצמו כאלם יכול אף לד"ת כו'. ובודאי מי שעושה עצמו כאלם בעה"ז השפל והבזוי נצול מכמה עברות חמורות ששקולים כעע"ג נצול מלשון הרע ומרכילות ומליצנות שהלץ הוא מכת שאינם מקבלין פני השכינה כמוזכר בגמרא הקדושה ועוד מוצל מאש המחלוקת ומדברים בטלים לעבור בעשה ולל"ת הנ"ל בכל עת ובכל שעה ר"ל. גם אם האדם עושה עצמו כאלם לא יפתח פיו למלאותו שחוק והוא דינא דגמרא ולמדו זאת מפסוק והובא ג"כ בשער א"ח סי' תק"ס. וכתב הט"ז דאפי' בשמחה של מצוה כגון בחתונה ופורים אסור. וכבר אמר שהע"ה בחכמתו ברוב דברים לא יחדל פשע לכן איעצך ויהי אלהים עמך בכל אשר תרצה לדבר איזה דבור תשקול במאזני שכלך מקודם אם הוא דבור הכרחי או לא ובודאי הבא לטהר מסייעין אותו וה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה בלב האדם עצות הגונות איך להשליך מעליו נטל החול וכובד העון ר"ל וע"ז אנו מתפללים בכל יום בערבית ותקננו בעצה טובה מלפניך. ודי בהערה זו

פרק ג'

הנה טרם יצא דבר מלכות מלפניו ויקצב דבר חוק ומשפט לתת לאיש כדרכיו וכפי מעלליו עת לעשות לה' ונקה האיש מעון הוצאת זרע לבטלה ר"ל כי גדלה המכשלה של עון זה שהפליגו בדברי רז"ל גודל ענשה כמבואר בפרק כל היד דף י"ג רא"א כל האוחז כו' וכל כך למה מפני שמוצא שכבת זרע לבטלה דא"ר יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב כו' ר' יצחק ור' אמי אמר כאלו שופך דמים כו'. א"ר אמי כל המביא עצמו לידי הרהור אין