יסוד ושרש העבודה קע

פרק שנים עשר

אשרי אדם עוז לו ותושיה מתגלה חידוש אוריתא אליבא דאמת ואשרי מי שעמלו בתורה ומיגע את עצמו לחדש איזה דבר חידוש בתורה הקדושה לפי האמת שבחידוש זה בורא שמים החדשים וארץ החדשה כמבואר בזה"ק הנה זה בא למעלה בשער הניצוץ בסדר הלימוד ומה גם בשבת קודש יום שיש בו מוסף תקונים גדולים בעולמות העליונים מחידושו יותר ויותר ועושין כבוד גדול לאביו בג"ע בשביל זה כמבואר בזה"ק פ' שלח דף קע"ג ע"א וז"ל ת"ח כד עייל שבתא נשמתין נחתין לשרייא ונשמתין דצדיקיא (פ' נשמות המתים שהן בג"ע) סלקין לעילא כד נפיק שבתא נשמתין סלקין אנון דשארו עליהו ונשמתין נחתין אנון נשמתין דצדיקיא. כיון דסלקין כלהו נשמתין דשארו עלייהו סלקי וקיימא בדיוקנא קמי מלכא קדישא קב"ה שאיל לכלהו מאי חדושא הוי לכו בההוא עלמא באוריתא. זכאה איהו מאן דחדושי דאוריתא אמרת קמי'. ובודאי הקב"ה אינו בא בטרוניא עם בריותיו לחדש דווקא חידוש נפלא מאוד אלא לפי שכלו יהולל איש איש אל משא שכלו ורוח מבינתו יטוף הן לברר איזה דינא דגמרא לפי האמת ע"פ פי' תוספות ומפרש או לחדש פי' אמתי בפסוק של תורה נביאים וכתובים. גם נראה לי ברור אם חושב אדם איזה שער ביום שבת קדש לחדש בשכלו איזה הנהגה טובה בעבודת יוצרנו ובוראינו ית"ש ויתעלה שיתנהג בהנהגה ישרה זו כל ימי השבוע ולתת בהנהגה זו נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש הן בהנהגת טהרת המחשבה הן בהנהגת הדבור למעט בכל יכולתו הן בהנהגות התמדת למודו יותר מימים שחלפו ועברו הן בהנהגות כוונת התפלה או בברכת הנהנין וכיוצא אף בהנהגת אכילה ומשתה גם במו"מ או ביגיע כפיו שלו לעסוק בה באמונת לב על צד ההיתר זה ברור שמלאכת מחשבת ישרה כתורה יחשב והבורא ית"ש ויתעלה ישתעשע בחידוש זה בפמליא שלו גם יתעטר הוא ית"ש וכל פמליא שלו וכל נשמות הצדיקים שבג"ע כמבואר בז"הק הנ"ל וחשב עם קונהו כאלו חידש סתרי תורה ע"ד האמת. וכי יפלא ממך דבר למשפט לשון חכמים מרבה שבתות והמחדש בטוב שכלו בתורה דוקא שהרי אמור בלשון הז"הק הנ"ל קב"ה שאיל לכלהו מאי חידושא היו לכו בההוא עלמא באוריתא הרי אין בכלל אלא מה שפרט דוקא בתורה אבל מחשבה מכשרת מעשיו אינם אלא ביראת ה' ואינו למד מענינו. תשובתו הרמתה כי כל עיקר ושורש יסוד עסקינו בתורה הקדושה הוא רק להבין ולהשכיל השגת יראת ה' ב"ה וב"ש על אמתותו. כמאמר החכם מכל אדם (משלי ב') כי אם לבינה תקרא וגו' היא למוד התורה הקדושה וכתיב בתרי' אז תבין יראת ה' וגו' וגם התורה בעצמה נקראת יראת ה' כמבואר בזהר הקדוש פרשת קרושים וזה מבואר ג"כ במפרש על הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ב וז"ל הרמב"ם שם האל הנכבד והנורא הזה מצוה לאהבו וליראה אותו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך ונאמר את ה' תירא עכ"ל. וכתב המפרש וז"ל בקיצור נמרץ שלא נתנו כל המצות אלא כדי שנגיע בהם לזו המדריגה כדכתיב ובחרת בחיים למען תחיה לאהבה את ה' כו' מצאנו בתורה שני כתובים האחד מורה שהיראה כו' והאחד מורה שלא נצטוינו בכל המצות אלא כדי שנגיע בהם ליראה שנאמר ויצונו ה' לעשות כל החוקים האלה ליראה את ה' אלהינו כו'. עכ"ל נמצא אם חידש אדם בשבת קדש איזה הנהגה טובה אין לך חדושי תורה גדול מזה. ודי בהערה זאת אחיי ורעיי אהובי נפשי

תפלת מנחה. פסוק ואני תפלתי

כתב אבודרה"ם לומר אותו שני פעמים דהיינו פעם אחד יאמר עם הצבור ופעם ב' אמר כשפותחין הארון להוצאת ס"ת. וגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים