יסוד ושרש העבודה קמב

זו אף שכבר הזכירו י"מ בפ' ציצית כמרז"ל בברכות דף י"ב ע"א כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא י"ח ועיי"ש בפרש"י וע"כ יש לזהר בזה מאוד. ומלכותו ברצון קבלו עליהם משה כו'. בכאן ראוי לאדם לחשוב בזה"ל גם אני מקבל עלי ועל בני עד סוף כל הדורות מלכותו ואדנותו ית"ש ויתעלה. מלכותך כו'. בא"י גאל ישראל. יכוין שהוא ית"ש גואלינו בתמידות וגאל אותנו ממצרים ויתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה ל ית"ש על זה

ברכה שניה השכיבנו

ותקננו בעצה טובה מלפניך יכוין שיתן השם יתעלה בלבבנו עצות טובות ותחבולות איך להנצל מפח יוקש עצת יצה"ר ולעבוד אותו באמת ובלב שלם. והושיענו למען שמך יחשוב למען השכינה הקדושה שהיא עתה בצור בשבי' עונינו. והס' מעלינו כו' והס' שטן כו' יכוין שיוציא אותנו מן הקליפות ומן המזיקין שזמן שליטתן בלילה. כי ברכה זו לכך נתקנה כמבואר בז"הק פ' תרומה דף ק"ל ע"א. וז"ל צלותא דא איהי לאגנא עלן מגו פחד בלילות כו' ובג"כ אנן מקדימין שומר עמו ישראל לעד אמן פחד דכמה מזיקין וקטרוגין דמשתכחי בליל' ואית לון רשו לנזקא למאן דנפיק מתרע ביתי' לבר ובג"כ אנן מקדימין ושמור צאתינו ובואינו. ועל כל דא מגו דחילא לכל דא אנן מפקידנין גופין ונשמתין למלכותא עלאה די שולטנא דכולא בידהא וע"ד צלותא דערבית בכל לילא ולילא השת' דקרבנין ומדבחן לא אשתכחו. אנון עבדינן כל תקונין דאנן עבדין על רזא דנא עכ"ל צאו וראו הזה דרך טובה שיבורר בלבו של אדם שלולי עזרתו ית"ש ויתעלה לא היינו יכולים להנצל מהם בלילה מפאת תגבורת שליטתם וניתן להם רשות להזיק ע"כ יכוין במחשבתו כנ"ל. בא"י שומר כו'

ברוך ה' לעולם אמן ואמן

ראוי לאומרם בכוונה גדולה והם י"ח פסוקי' עד יראו עינינו ומיראו עינינו הוא התחלת הברכה של המלך בכבודו כו' וז"ל אבודרה"ם ומפני שהיא סמוכה להשכיבנו לכן אינה פותחת בברוך דהפסוקים של ברוך ה' לא הוי הפסק. יראו עינינו וישמח לבנו ותגל נפשנו בישועתך באמת כלומר ישועתך שנגיל בה היא באמת ע"ש ושכנתי בתוך ירושלים ונקרא ירושלים עיר האמת. ומה היא הישועה זו שנגיל בה נפשנו באמור לציון מלך כו'. ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך כו'. זה אינו פסוק אלא המלאכים אומרים כך כדאיתא בפרקי היכלות והם כנגד הוה והיה ויהיה. בא"י המלך בכבודו כו' כלומר מימות המשיח ואילך. עכ"ל האבודרה"ם ואחר תפלת י"ח ועלינו ב' מזמורים הנ"ל כבר בא זכרונם לטובה בתפל' מנחה

פרק שנים עשר סדר ק"ש שעל המטה

הנה חיוב ק"ש שעל המטה אף שכבר קרא ק"ש של ערבית בזמנה מבואר בגמרא אריב"ל אע"פ שקרא ק"ש בבה"כ מצותה לקרותה על מטתו עוד אר"א כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר כו' עוד אמר ר' יצחק כל הקורא ק"ש על מטתו מזיקין בדילין הימנו שנאמר כו' עוד אמרו בגמרא על מי שלא קרא ק"ש על מטתו נקרא מטתו מטת ארמית ר"ל. ע"כ יזהר כל אדם מאוד בק"ש שעל המטה לקרותה בכוונה עצומה כל המזמורים וכל הפסוקים. ועל המטה לאו דוקא אלא פירושו סמוך למטתו בשעה שרוצה לילך לישן כן כתב ב"י. והאר"י ז"ל כתב וז"ל טוב לו שיאמר מעומד