יסוד ושרש העבודה יג

הירדן נכרתו וכיוצא בהם בודאי שהבורא ית"ש עושה ניסים ונפלאו' וגבורו' אלף פעמים כקריעת ים סוף וכיוצא בהם בכל שעה ובכל רגע אף בבריאותיו של עה"ז השפל וגם יוכל האדם להתבונן בשכלו ודעתו שבניצוץ קטן אור השכלי שנתן הבורא ית' באדם עולה שמים ויורד תהום במחשבתו ברגע אחד ידבר במחשבת שכלו דברים שהם ברומו של עולם בשמים ושמי השמים ויבט לארץ מתח' ובתהום הכל ברגע קטן ואל קצוי ארץ וים רחוקים הכל ברגע א' ויכול אדם לחשוב ברגע א' מה שלא היה יכול לעשות בעשיה תמידית כל ימי חייו אף אם יהיו הרבה ימיו ומספר ארוכים לאלפים ולרבבות שניו: גם יכול האדם להשיג בתורה הקדושה שכליו' גדולו' ונפלאו' עד אין חקר ובחכמות התכונה ובכל החכמו' ואם בניצוץ השכל הקטן הזה שחנן הבורא ית' את האדם יש חכמה נפלאה כזו ק"ו ב"ב של ק"ו הבורא ית' ויתעלה זכרו לעד שהוא מקור כל השכליות והמחשבות שהוא שורש ומקור גם לעולם המחשבה העליונה שמעולם המחשבה העליונ' בא כל השכליות לכל העולמו' שתחתי' ואיך לא יבא ירא' ופחד על האדם במחשבתו שהיא ניצוץ קדוש מעולמו' העליוני' הקדושים והנוראי' יחשוב דברים בטלים ובפרט הרהורים רעים רחמנא לצלן ואיך לא יבוש האדם מהמחשבה שלו בעצמו שהוא ניצוץ קדוש כנ"ל וז"ל ז"ח ד' ל"ז ע"א כד סליק במחשבה עלאה לבר' עלמא עלא' ותתאה כלא הוי ברגע חדא כו' וב"נ לתתא אית ליה מחשבא סתימא דלית דידע בה בר קב"ה בלחודוי ויהבה ליה לב"נ למחשב מלין דאורייתא מלין דמצוה כו' ואע"ג דבסטרא דמחשבה עלאה אתייהב ליה רשותא למחשב מלין דמצוה מלין דלאו מצוה אסורין כו' דלא יתפני ב"נ לסטרא אחרא כו' ות"ח דהא נעיצן כלהו אמירן סיפא ברישא ורישא בסיפא רישא למנדע לקב"ה במחשבתי' סיפא דלא לאסטאה מחשבתיה ורעותי' לסטרא אחרא וכד ב"נ מתדבק בהאי כדין כלהו עלמין מתמלאין ברכאן עלאין דנגדין מן עתיקא סתימא דכלא עכ"ל. ודי בהערה זו. ובשביל זה מוזהר האדם מלהסתכל בעיניו בדברים הרעים כמ"ש עוצם עיניו מראות ברע. גם ארז"ל על חוש השמע אם ישמע דבר שאינו הגון יכוף אלי' לתוכ' והכוונה בזה כי כל החושים שבאדם באים מהשכל והוא המחשבה לכן כשרואה או שומע דבר שאינו הגון פוגם מחשבתו הקדושה שבאה מעולם העליון הקדוש ועושה ג"כ פגם בעולם העליון ר"ל ע"כ חיוב על האדם לתת אל לבו בתמידות גבורותיו וחכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש וביחוד בשעה שמסדר שבחו של הבורא ית"ש כגון בברכת יוצר מה רבו מעשיך ה' כו' וכדומה יש לאדם להתבונן במחשבתו גבורותיו ונפלאותיו מכל הנ"ל אזי בא בלבו של אדם ירא' הרוממות מעוצם התבוננותו ברוממות וגדלות הבורא ית"ש בתמידות. וז"ל הזה"ק פ' ואתחנן ד' רס"ג ע"ב פקודא ה' ליראה בארח כלל ובארח פרט והא יראה אוקימנא בגין דאית עלי' דב"נ לדחלא מקמי' קב"ה תדיר ובגין יראה יסתמר בארתוי ויראה הוא אתר דאקרי יראה כד"א לירא' את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך בנין דתמן שריא דחלא דקב"ה כו' וע"ד בארח כלל אית לדחל' ובתר בארח פרט כד ידע ב"נ מאן איהו יראת ה' ודא איהי דחלא דחביבותא דאיהו עיקר ויסודא למרחם ליה לקב"ה בתר. האי יראה עביד לנטרא כל פקודוי דאורייתא למהוי ב"נ עבד נאמן לגבי קב"ה כדקא יאות עכ"ל והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע בהערה זאת

פרק שלישי הנה כי יש סבר במשרים להסביר אנוש כערכי מהות יראת הרוממות על דרך זה הלא עיניכם הרואות את כל היראה והבושה שהאדם מתבייש ומתירא להתקר' אל אדם גדול ומפורסם מאוד בחסידות ופרישות ובתורה כי יפול חתיתו ופחדו על אנשים הפחותים מערכו ומגיע אליהם היראה והבושה מלהתקרב אליו ומה גם לאכול לפניו ולדבר עמו איזה ענין. ובודאי אדם גדול זה לא יענישנו לא במכות רצח ולא בשום דבר מחמת חסידותו הגדולה למה ירא לך ולמה נפלו על פניך הפחד והיראה להתקרב אליו אין זה כי אם מפאת ידיעתך ומכירך בערך רוממותו וגדלותו בתורה ובחסידות ופרישותו הגדולה תגדל הבושה והיראה מלהתקרב אליו ובודאי גדלה התשוקה והרצון של כל אדם