יסוד ושרש העבודה קכד

מנצוץ קטן א' קדוש שבאותו המאכל או המשקה הגשמיים הגיע לי תענוג והנאה כזה ק"ו הדברים איך יגיע לי הנאה ותענוג אחר פטירתי שאזכה להנו' מזיו כבוד העולמות הקדושי' העליונים שהם עולמות התענוגים בעצמם שמהם לוקח הנצוץ קדוש הקטן הזה הניתן במאכל או במשקה זה אם הייתי מתדבק אף בעז"ה השפל בדברים הרוחנים ממש דהיינו בכוונת התפלה ובלמוד התורה הקדושה ובהודאות ושבחים בתמידות להשם יתעלה ויתרומם ובשאר מצות ולמה לי להתדבק בדברים הגשמיים באכילה ושתי' שאין בהם רק נצוץ אחד קטן של קדושה אז בודאי אם יחשוב בעת אכילתו בזה יבזה תאוות הגופני באכילה ושתי' ולא ישגיח כלל על תאוות גופו המטונף שהוא צרעת ממשכא דחויא ובודאי אם יבא הרהור תאות לבו בעניני עה"ז ירחיק ויבזה התאוה במחשבתו כנ"ל ולעולם ירגיז היצ"ט על היצ"הר ותאוותיו. ובמה שלא ימשוך אחר תאוותיו אף במחשבתו ויבזה אותם בזה יכניע מאוד הקליפות כמ"ש בזה"ק ובר לבב דלא אמשיך רעותי' ולבי' לסטרא אחרא. ובזה"ק פ' תרומה דקל"א ע"א וז"ל גופיהון דצדיקיא דלא אתמשכו בהאי עלמא בתר הנאין דההיא קליפה תקיפא לא שלטא עלייהו רוח מסאבו כלל דהא לא אשתתפו אבתרי' כלום בהאי עלמא וכמה דגופא אתמשך בהאי עלמא בתר ההיא קליפה והנאין וענוגין דילי' ומתקנין לי'. הכי אסתאב בתר דנפקת נשמתי' מני'. גופין דצדקי' דלא מתענגי בהאי עלמא אלא מתענוגי דמצוה וסעודתי שבתין וחגין וזמנין ההו' רוח מסאבא לא יכיל לשלטאה עלייהו דהא לא אתענגו מדילי' כלום והואיל ולא נטלו מדילי' לית לי' רשו עליהון כלל זכאה איהו מאן דלא אתהני מדילי'. עכ"ל. ובודאי אם ישים עליו לבו כנ"ל וידבק תמיד מחשבתו בהבורא ית"ש ויתעלה בודאי לא יאכל ולא ישתה יותר מכדי קיום גופו לבד כדי להפריד עצמו מהגשמיות. והתקנה לזה שיפריד אדם עצמו מהגשמיו' הוא שיזהר שלא יסתכל בעניני עה"ז כלל כי אם בעת צרכו ולא יחשוב בהם כלל אף במחשבתו כי בהסתכלות בעניני העה"ז אף בדבר מאכל ומשקה וכ"ש בדברים אחרים רחמנא ליצלן אף שיחשוב רק במחשבתו הוא מגשם א"ע. וישמח ויגיל האדם מאוד אם יודע בעצמו שזכה למדרגה זו להכניע תאוותיו לכבוד הבורא ית"ש ויתעלה ואל יאמר האדם אוכל ואשפה הרבה על הכוונה הנזכר שהיא כדי להוציא נצוצות קדושה מהם ולהעלותם. אדרבה בהכנעת תאוותיו הוא עובד עבודה תמה יותר ויותר להבורא ית"ש כי בזה מכניע הקליפות וסטרא אחרא ומוציא מהם נצוצות הקדושה יותר ויותר לכן מפליג בזה"ק בהרבה מקומות גודל מעל' תעניתו של אדם שהוא חשוב יותר לפני הבורא ית"ש מכל הקרבנות וכל כוונת הקרבנות היתה כדי להוציא נצוצות הקדושות ולהעלותם כנ"ל בהקדמה מס' הגלגולים. ובזוהר הקדוש פ' משפטים דף קי"ט ע"ב וז"ל זכאה עמא קדישא דאתקריאו עאנא דקב"ה למקרב גרמייהו קרבנין קמי' כמה דאתמר נחשבנו כצאן וקרבין גרמייהו כעאנין בתעניתא דבמעוט חלבא ודמא דתעניתא איהו חשיב יתיר מקרבנא דבעירן דהוה מתמעט דמא וחלבא וכל אינון אמורין ופדרין דמתאכלין כל ליליא. עכ"ל. לכן אף בעת הצורך אדם לאכילה ושתי' דהיינו כשהו' רעב או צמא ורוצה לאכול ולשתות לש"ש לעבוד יוצרו ובוראו ב"ה וב"ש בכח זה אחר אכילתו ושתייתו עכ"ז יזהר מאוד שלא ילך אחר האהבה בתענוגים שטועם באכילתו ובשתייתו שלא יגשם התענוג ההוא אך ישים אליו נפשו ועצמיותו בתענוג ההוא בעבודת הבורא ית"ש ויתעלה וקראתי לסיבת עונג לקדוש ה' ית"ש ודבר דבר בלבבך לאמר הלא התענוג הזה הם נצוצות הקדושים מעולם התענוג העליון הקדוש ולמה לי להתדבק באוכל זה הגשמי במיעוט תענוג שבא אליה מעולם העליון טוב לי יותר להתדבק בעולם התענוג עליון הקדוש עצמו ויתחיל לחשוב בגדלותו ורוממותו ונפלאותיו אשר עשה היוצר והבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד שברא בחכמתו הנפלאה עולמות עליונים קדושים לאין קץ וסוף ותכלית שמנצוץ אחד קטן קדוש שבא מעולם העליון להמאכל זה יש בו תענוג והנאה וטעם נפלא כזה מי יוכל לשער ולהשיג התענוג של העולמות העליונים הקדושים עצמן ובמחשבה זו יבא לאדם דביקות גודל