יסוד ושרש העבודה קכב

ימי חיינו וגם המיתה הכל הוא לצורך הבירורים ולפיכך בזמן שבית המקדש קיים היה עיקר הקרבן לעלות הניצוצות ולבררם ועכשיו שאין בהמ"ק קיים התפלה היא במקום הקרבן וגם ע"י האכילה הוא מתברר ואחר שיושלם כל הבירור אז יבא משיח וזה ענין המטר היורד מלמעלה וגורם להוציא צמחים ויש לעיין מי נתן כח לאותם הצמחים מן העפר העכור הזה אלא הניצוצות הקדושים המעורבין בתוכן נותנים כח שיוצאים לחוץ כו'. וענין הבירור הוא שכיוון שנפלו הנצוצות הקדושים בעומקא דתהומא רבא חוזרים ועולים בד' יסודות דצח"מ ועולים העשבים שהם הצומח ואוכלים אותם הב"ח ומתעלים ואח"כ חוזר ואוכל אותם האדם והב"ח מתעלה בתוך האדם ומתברר וקליפה נסה שיש בה נעשית צואה שאין בה תועלת וזהו הקליפה האחרונה שבכל הקליפות שהוא צואה שבה נאמר צא תאמר לו ומשליך אותה לחוץ שאין בה ממש ובזה מתקן קליפת העשיה שבעשיה ולכן צריך לנקות עצמו קודם האכילה כמ"ש בזה"ק על זה אזהרה גדולה שהאוכל בגוף משוקץ לנקבים הוא כעובד עבודת גלולים ר"ל והנה עיקר אכילת האדם הוא לצורך הבירור כי כשאוכל מדבק בנשמתו הניצוץ של הקדושה והפסולת דוחה אותה לחוץ וע"כ אסור ע"ה לאכול בשר מפני שאיני יודע לברר והצדיק בברכותיו שמברך בכוונה על המאכל ובכוונת אכילתו לש"ש הוא מברר ולכן צריך האדם לכוין בעת אכילתו שהוא מברר כל נצוצות הקדושה שבתוכו. וזאת היא כוונה העיקרית שבאכילה מלבד כוונת האכילה של הרב ז"ל ה"ה כו' ולזה מאיזה בחינה שיאכל אדם בכוונה הוא מברר הניצוץ שבאותו החיה והגלגול שבא בבהמה כיון שהשלימה זמנה ונשחטה שחיטה כשירה והשלימה כל מה שהיה לה לתקן באותה בחי' ועולה מב"ח למדבר והנה כל הבירור שאדם עושה בחיים הוא במעשה המצות ובאכילתו אבל במותו כו' והאדם צריך לברר ולתקן נשמתו וג"כ לברר ולתקן כל מה שאוכל ולהעלות כל אותן הנצוצות כי סוד הגאולה תלויה בזה עד שכל הקדושה תתברר וכשיובררו כל הניצוצות יעלו למעלה אז תהיה גאולה שלימה עכ"ל ספר הגלגולים בקיצור נמרץ. הנה אוזן מלין תבחון והיך יוכל יטעם לו כי כן יבורך גבר ירא ה' בכוונת האכילה אוכלא דאפרת הוא ניצוצי הקדושה בבחינה ההוא ואכול תאכלו אותם בקדש פועל צדק כדובר משרים בתפלה כמבואר למעלה בשם ספר הגלגולים

פרק שני ביאור מהות ניצוצי הקדושה

אחרי שדברנו בפרק הקודם מענין בירורי ניצוצי הקדושה עתה באתי להסביר לאנוש כערכי כמציץ מן החרכים בעד האשנבים נשקף מהות נצוצי הקדושה בענין אחד וישמע חכם ויוסיף לקח טוב עין שכלו הוא יבאר' מהות ענין קיצוצין הקדושה בכל הדברים ונדבר בענין המאכל כי זה הוא בודאי יודה כל איש אשר נתן לו ה' חכמה וחלק לו בבינה שהטעם המורגש והתענוג שאדם מרגיש בהמאכל אשר הוא אוכל אינו גשמיות כי בדבר שגשמיותו עבה כעפר וכיוצא אינו מרגיש בהם טעם ותענוג כלל כשלועס אותם והסיבה לזה מפני שאין בהם נצוצות קדושה רק מעט מזעיר כידוע ולרוב עביות גשמיותו אין אור הניצוץ מורגש בו. אבל בצומח ירדו בהם נצוצות קדושה הרבה מרגיש אדם בהם באכילתה עם ותענוג והטעם והתענוג ההוא הם הנצוצות קדושה אך לא כל הצמחים שוין בענין נצוצות קדושה שבהם כי בודאי בעשבים אף שהם צמחים אין בה' נצוצות קדושה כ"כ לכן ואין אדם מרגיש באכילתם טוב טעם ותענוג כמו באכילת מיני זרעים כגון חיטין ושיפון ושעורים וכיוצא שיש בהם נצוצות רבות יותר ויותר מבעשבים וכ"ש אם נותנים בלחם ותבשיל ג"כ תבלין כגון כרכום ושאר מיני תבלין מרגיש האדם טעם תענוג באכילתו יותר ויותר ויש שבח עצום בפת ותבשיל זה מפני שנתוסף נ"כ בו נצוצות קדושה מהתבלין. ואף ע"ז פקח עיניך וראה אמתת הדבר שהטעם ותענוג של אכילת בעלי חיים מורגש יותר ויותר