ישועות יעקב עט

עד שיפרע לו גם הש"ך מודה לו בזה ואילו בא מעשה כזו לידי הייתי עושה פשר דבר שיוותרו לאבי האשה איזה סך והמותר ישלם ויהי' ליתומים כנ"ל:

סימן ה. ב"ה כבוד ידיד נפשי הרבני המופלג החריף ובקי יקר רוח מ' זוסמאן הכהן נ"י בעיר ווארשא ע"ד שאלתו בא' שצוה לעדים לחתום שטר ח"ז באופן היותר מועיל שיהי' לבתו ויו"ח חלק חמישית מהנכסים שישארו ממנו וקבל ע"ז בקנין סודר והעדים לא ידעו דרכי התורה וכתבו באופן שאינו מועיל כי לא הבינו שק"ס אינו מועיל במטבע וכ"ש דל"מ על מה שירויח אח"כ ונסתפק מעל' אם יכולים העדים לכתוב שטר אחר מבלי המלכת הבע"ד וגם באיזה אופן יכתבו השטר הנ"ל:

תשובה בש"ס כתובות (דף נ"ה) אמר לעדים כתבו וחתמו והבו לי' קנו מיני' ל"צ אימלוכי בי' לא קנו מיני' פומבדיתא אמרי לא צריך אימלוכי בי' בני מתא מחסיא אמרי צריך אימלוכי בי' והילכתא צריך. וכיון דקיי"ל דצריך לימלך בי' בלא קנו מיני' מעתה נראה ברור דה"ה בקנו מיני' במקום שהקנין אינו מועיל צריך המלכת בעלים אמנם אין הדבר מוכרח לפ"מ שכתב הרא"ש הטעם דצריך המלכה אע"ג שאם אמר אדם לשלוחו תן חפץ זה לפלוני א"צ לישאל עוד את פיו אמנם כאן יש ראי' מדלא הקנה לו בק"ס שרצונו הי' שימלכו בו עוד אבל במקום שהי' באמת קנין אלא שאינו מועיל אין כאן ראי' שדעתו הי' שימלכו בו כיון שנעשה הקנין אלא שאינו מועיל אך אי אפשר להעמיד יסוד ע"ז כיון דטעמו של הרא"ש לא נזכר בדברי הפוסקים וגם דאי נימא כן יתחדש דין חדש דאם הזוכה אינו לפנינו לא יהי' צריך המלכה כיון דלדעת הרבה פוסקים לא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד כשאין הזוכה לפנינו וזה דבר שאינו נכון אך מטעם אחר יש לי לומר בנ"ד דאינו צריך המלכה דהנה רש"י ז"ל פי' אהא דקאמר צריך אימלוכי בי' דאיירי במתנת קרקע ולא פי' בשטר הלואה כשיטת הרמב"ם ז"ל וכתב הר"ן ז"ל דדוקא בדבר שבלי הכתיבה הענין בטל לגמרי בזה צריך המלכת דעת בעלים אבל במקום שאף בלי הכתיבה לא נתבטל הדבר רק השטר בזה אין צריך המלכה עייש"ה בדברי הר"ן ואני הוספתי בזה טעם נכון דבאמת מהראוי להעמיד דעת האדם על חזקתו לומר שלא נשתנה דעתו רק דבמכר ומתנה יש להיפך חזקת מרא קמא לומר שהקרקע בחזקת בעלי' עומדת אבל בהלואה דאף במלוה ע"פ נשתעבדו נכסי הלוה והשטר הוא רק לענין טריפות לקוחות ובזה אין חזקת מ"ק מתנגדת לכך א"צ המלכת בעלים ומעתה אפשר לומר דבנ"ד כיון שזכות בתו הוא רק במה שיהי' נשאר אחר העדרו ובעודו בחיים רשות בידו ליתן מתנה לכל מי שירצה ואף שנזכר בנוסח שטר ח"ז שלא יתן מתנה כבר כתב בשו"ת ש"י דאינו רק שלא יערים להפקיע השטח"ז אבל מתנה גמורה רשאי ליתן עיי"ש סי' י"ב] א"כ אינו סותר חזקת מרא קמא ועוד נראה לי כיון דרשאי ליתן מתנה בודאי לא יחזור כיון שיש בידו להפקיע כח השטח"ז ע"י שיתן מתנה לאחד מבניו, כן אפשר לומר והנה הרב בית יוסף בסי' ל"ט בחו"מ כתב שדעת הרא"ש כהרמב"ם דאף בשטר הלואה צריך (חסר הסיום):

סימן ו. ב"ה יום ב' לסדר "ראה אנכי נותן לפניכם ברכה" תק"ץ לפ"ק לכבוד ש"ב וידי"נ הרב המאוה"ג הגאון המפו' בתורתו וחסידתו ב"ש מ' אשר נ"י אבד"ק פרעמישלא והגליל. הגיעני כפול אמרותיו הנעימים בעסק עגונה והנה על אשר לא השבתי לו עלי דבריו כי הי' עלי כמה טירדות ושאלות נחוצות וכעת שמתי לנגד עיני דבריו הטהורים וחורף הגב"ע שאחד העיד שמת בעל האשה בקומארין ביום ב' משפטים שנת תקפ"ז והשני העיד שמת וא"י באיזה יום מת רק שיודע שמת בעת שהי' יריד שם ואנחנו יודעים בבירור שלא הי' היריד ביום הנ"ל והיריד הי' בפרשת תרומה ביום א' ומעל' הרמה פלפל בדין ע"א אומר מת ואחד אומר נהרג דפסקינן כר"י ור"ש בש"ס דיבמות (דף הואיל וזו וזו מודים שאינו קיים תנשא אשתו כמ"ש הרא"ש וטור ובש"ע סי' י"ז ואמנם הש"ג כתב דדוקא בצרות נאמרו הדברים אבל בע"א וע"א שמכחישים בדבר שנוגע לגוף העדות אף בד"מ חשיב עדות מוכחשת כמו חבית של שמן המבואר בטור חו"מ סי'. עייש"ה והנה כבודו כתב דבירושלמי מבואר כדעת הש"ג וז"ל הירושלמי מודה ר"ש בעדים מה בינייהו צרתה לא עשו דברי' לגבי חברתה כלום וכבר נזכרו דברי הירושלמי הללו בדברי האחרונים:

ואני אומר חלילה לומר שהרא"ש והטור נעלמו מהם דברי הירושלמי והדבר נכון מאוד הנה אנן קיי"ל דע"א נאמן בעדות אשה או משום מילתא דעל"ג או משום דאשה דייקא ומינסבה והטעם משום חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה והנה ר"ש סובר דאם ניסת עפ"י שני עדים לא דייקא כיון דיש שנים למה תבקש עוד וגם סובר דניסת עפ"י שני עדים מותרת לחזור לבעלה דמה הי' לה למיעבד וא"כ הא דמועיל עדותן אף דליכא למימר דייקא ומינסבה משום דשני עדים נאמנים בכל מקום והנה כאן דא' אומר מת וא' אומר נהרג לר"מ אמרינן דיש כאן שני עדים דהרי שניהם אומרים שאינו קיים ור"י ור"ש אומרים כיון שמכחישין עצמן באופן מיתתו הוי הכחשה וכבר כתבתי דאף לר"י ור"ש דחשיב הכחשה מ"מ יש עד אחד כשר וכ"כ הב"ש אך אי נימא דטעם נאמנות ע"א משום דאשה דייקא ומינסבה כאן דיש שני עדים ושניהם מעידין שאינו קיים האשה לא דייקא דחושבת בלבה שבודאי כבר מת כיון ששמעה כן מפי שני עדים ואף דאנן אמרינן דשני עדים שהוכחשו אינן חשובים רק כע'