ישועות יעקב ז

סימן א. כבוד ידידי הרב המופלג בתורה וי"ד חרוץ ושנון כ"ש מו"ה ליבוש איטינגא נ"י:

מכתבו קבלתי ואשר תמה על אשר לא השבתי לו על דבריו הראשונים יאמין מעל' כי אני מוטרד מאוד ובכל יום רבו השאלות מכל מקומות ישראל במושבותם בדברים הנוגעים למעשה ואני מוכרח להשיב עכ"פ בדרך קצרה. והנה ברגע זו הגיעני דבריו ומוכ"ז ממהר להשיב תיכף והנה מה שהקשה בהך דבני חבורה שהיו מסובין וקידש עליהם היום דיכולים לערב בפת שעל השלחן וכ' הרשב"א בס' עבוה"ק דאשמעי' דא"צ לזכות אף למ"ד צריך לזכות כיון דהזמינם אצלו לאכול מפת זה הרי הוא שלהם. והקשה ע"ז דבש"ס דנדרים (דף ל"ד) באומר ככרי אסור עליך ונתן לו הככר במתנה קאמר הש"ס דאף אי נימא דאינו אסור כיון דנותנו במתנה ל"ה ככר שלו מ"מ בהזמין אותו לאכול מפת זה אסור דהרי עדיין הוא של המזמן. הנה אי בעינא אמינא לי' דהרי הי' דעת הש"ס דאף שנתן לו במתנה אסור משום דע"כ הי' כוונתו דאף שיתנו במתנה דאל"ה לענין מה אסרו דכל זמן שאינו נותנו במתנה בלא"ה א"א לאכול ממנו וקאמר הש"ס דנוכל לומר דכוונתו הי' על הזמנה ופשיטא דאף בהזמנה חשיב כשלו מ"מ מתנה חשיב יותר כשלו וכיון דכוונתו הי' על א' מהן יותר נכון לומר דכוונתו הי' על המזמן ולא על הנותן מתנה לפ"ז נכון מאוד. אמנם העיקר דפשיטא דאינו עולה על הדעת שהמזמן את חברו שיאכל אצלו נימא דבזימון בעלמא קנה דבר המאכל ולכך במודר הנאה ואומר ככרי זה אסור עליך אף שזימן חבירו חשיב הככר שלו כיון דעדיין ברשותו ויכול לחזור בו (זולת במתנה לעני) אבל בבני החבורה שהיו מסובין וקידש עליהם היום דלא חזר בו וניחא לי' במצות עירוב ובאמת רב סובר כיון דאוסר עליו זכות הוא לו עד דלא בעי לזכות לו ושמואל סובר דצריך לזכות לו בגוף עירובו דאפשר דלא ניחא לי' בהוצאת ממון ומקפיד על עירובו שלא יאכלנו חברו אבל בהזמינו דניחא לי' שיאכל חברו אצלו וגוף העירוב ג"כ ניחא לי' שלא יאסור חברו עליו א"צ לזכות לו. עוד יותר יש לומר דבאמת הזמנה בעלמא לא סגי כיון דאפשר לפייסו בפת אחר אף שלא יחזור בו מגוף ההזמנה אלא כשאוכל מפת זה הוברר הדבר למפרע שהפת זה הי' קנוי לו ויוכל לאכול ממנו והיינו בדרבנן דיש ברירה ושם לענין איסור נדרים אמרינן דאין ברירה:

וע"ד אשר הקשה לשאול בדברי רבינו הגדול שכתב דאם האתרוג אסור באכילה באופן שאין בו דין ממון אסור אף ביו"ט שני א"כ קשה קושית התוס' למה מתירין לצאת באשרה של עכו"ם קודם ביטול כיון שאסור באכילה אין בו דין ממון ובאמת שיש ליישב הקו' דאיירי אחר ביטול דמותר באכילה והנאה ויש בו דין ממון והא דמוקי באשרה דמשה ולא מוקי בשל עכו"ם וקודם ביטול משום דמיד שנקצץ הלולב נתבטל כמ"ש התוס'. ואמנם מדברי רבינו נראה דסובר כשיטת רש"י. ונראה לי ליישב באופן אחר נאות ובזה יתיישב סוגי' דשם דבמס' ע"ז קאמר הש"ס המשתחוה לדקל לולבו מהו למצוה וקאמר הש"ס אשרה שביטלה קמיבעי' לי' יש דיחוי אצל מצות וכו' ולא פשיט והקשו רבותינו בעלי התוס' אמאי לא פשיט מרבא דאמר באשרה של עכו"ם יצא והיינו אחר ביטול אבל קודם ביטול לא יצא וא"כ נימא דיחוי עיין מה שנדחקו בזה. ונראה דהא דמחלקינן בין קודם ביטול לאחר ביטול אף דמשנקצץ הלולב מן הדקל נתבטל משום דקיי"ל ע"ז שנשתברה מאלי' אסורה. והנה המשנה למלך פרק מה' ע"ז כתב דע"ז שנשתברה מאלי' אינה אסורה רק מספיקא ועיין בחידושי שהארכתי בזה וא"כ לכאורה מהראוי להתיר ביו"ט שני כיון דמידי דרבנן הוא ואזלי' בספיקא לקולא. אמנם זה טעות כיון דענין איסור הנאה הוא דבר תורה א"כ אף בנשתברה מאלי' אסורה מספיקא א"כ ממילא אין בו דין ממון יהי' מאיזה טעם שיהי' מ"מ לא חשיב לכם אבל לענין יו"ט שני דלא בעינן לכם ואף בשאול כשר רק דאם הוא איסור הנאה לא מיקרי פרי או משום שהפסול בגופו א"כ כיון שאנו מסופקין אולי כבר נתבטל וחשוב פרי וגם אין כאן פסול בגוף האתרוג רק שהאדם אסור ליהנות מספק א"כ ביו"ט שני מותר דספיקא דרבנן לקולא ויוצאין בו דאנן אמרינן שמא אין כאן פסול בגופו של אתרוג או לולב והדבר ברור כשמש בישוב דברי הרמב"ם. ואמנם עדיין קשה לפי דעת הרדב"ז בתשובה הובא במ"א סי' קפ"ד בהא דקיי"ל דאף דבונה ירושלים הוא מד"ס מ"מ כיון דבא לפנינו דבר תורה ומידי דרבנן וע"כ צריך אתה להחמיר בד"ת אי נבוא להקל לענין דרבנן הרי זה מזלזל לד"ת א"כ ה"ה בזה כיון דע"ז שנשתברה מאלי' אסורה מספק דהוי דבר תורה אי נקל לענין קיום מצוה דרבנן אין זלזול גדול מזה לדרבנן וע"כ אף ביו"ט שני מהראוי להחמיר קודם ביטול ואמנם אם אחר זה ביטל האשרה בידים בזה שפיר מתירין מספיקא דשמא בעת קציצת הדקל נתבטל מאלי' [וקציצת הדקל בודאי הי' בעיו"ט דהרי אם קצצו מן המחובר ביו"ט בלא"ה אסור דהוי מוקצה וכמו שיבואר] ויו"ט שני דרבנן אמרי' מספיקא דאין כאן דיחוי כלל דכבר נתבטל קודם יום טוב דע"ז שנשתברה מאלי' ספיקא הוא ואין לומר דהוי ספק דרבנן וספק תורה כאחת כיון דיש לנו לדון על היתר הנאה זה אינו כיון שכבר ביטלה בידים מותרת ממילא ואין לנו לדון רק אם הוי דיחוי בתחלת יו"ט וזה אינו נוגע רק לענין אם קיים המצוה בזה הוי ספיקא