ישועות יעקב סב

ואמנם אי נימא דביד הכהן לשתוק א"כ בספק נגעים כיון דלענין כל הדברים הוא טהור בספק ממילא יכול הכהן לשתוק וא"צ קרא דפתח הכתוב בטהרה תחלה ובזה מיושב לנכון קושי' התוס' במס' מ"ק שכתבו אהא דקאמר הש"ס שם דרבנן אמרו שאין ביד הכהן לשתוק דכתיב או לטמאו דבש"ס דנזיר דרשו מזה להקל בספק נגעים דכתיב לטהרו או לטמאו תפתח בטהרה תחלה וכתבו דשניהם נלמד מזה ולפמ"ש הנה אמת נכון הדבר דשניהם נלמד דאם הי' ביד הכהן לשתוק ולא לברר דבריו א"כ בלא"ה הרי בכל הספיקות אזלינן לקולא מה תאמר שאח"ז נצטרך לדעת אם יוכל ליכנס לתוך העזרה דהוא דבר שזדונו כרת ושגגתו קרבן דהרי כיון שאין הכהן אומר טמא הרי הוא מותר ליכנס לעזרה א"ו שאין הכהן יכול לשתוק ודו"ק היטב:

עוד הביא מעלתו קושי' התוס' במס' חולין בהא דיליף הש"ס מנגעי בתים דאזלינן בתר חזקה דאל"כ אדנפיק ואתי דילמא בציר משיעורא והקשו התוס' דילמא מספק מטמאין אותו והקשה מעלתו דהרי ספק נגעים להקל אין זה קושי' דא"כ לרבנן דאזלי בנגעים בספק להחמיר קשה מנ"ל דאזלי' בתר חזקה והנה בהא דפליגי רבנן ור"י בספק בהרת קדמה ספק שער לבן קדים דרבנן מטמאי ור"י מטהר ומזה דייק הש"ס דר"י אזיל בתר חזקה דגופא והקשו התוס' שם מנ"ל דמשום חזקת הגוף מטהר ר"י דילמא מקרא דכתיב לטהרו או לטמאו דפתח הכתוב תחלה בטהרה להורות דבספק מטהרין ותי' דמהכא ילפי' דאזיל בתר חזקת הגוף וקשה מה הוצרך הש"ס לילף דאזלינן בתר חזקה מהך דנגעי בתים אמאי לא יליף מהך קרא דבספק בהרת אזלי' לקולא משום חזקת הגוף ומוכח דאף לקולא אזלי' בתר חזקת הגוף וצריך לומר דהש"ס בעי לילף חזקה אף לרבנן דפליגי וסברי ספק נגעים להחמיר ומזה ראי' לדעת רבינו דפסק כרבנן כיון דסתמא דסוגי' אליבא דרבנן קאי אמנם התוס' כתבו שם עוד דר"י מטהר אף בנזקק לטומאה והטעם כיון דחזקת הגוף מסייע לומר שהוא טהור וחזקת טומאה מסייע לומר שהוא טמא הי' אפשר לומר להחמיר דאף שחזקת הגוף היא חזקה מעולה יותר משאר חזקות יחמירו בספק תורה מבלי לטהר אותו כיון שכבר הוא בחזקת טמא לכך בעינן קרא דכתיב לטהרו או לטמאו:

ובזה נראה לי ליישב מה שהקשיתי זה ימים בתשובה אחת לפי מה שהסכימו רוב הפוסקים והתוס' דחזקת הגוף עדיף משאר חזקות ותורף הדבר חזקת הגוף היינו לומר שלא נעשה בזה דבר חדש עד שנתברר הדבר וחזקה דמעיקרא היינו כמו חזקת פנוי' או חזקת אשת איש חזקת טהרה או חזקת טומאה דאנו דנין אם נעשה הדבר באופן המכשיר דרך משל גבי מקוה שנמדד ונמצא חסר והלך הטמא קודם וטבל חזקת המקוה לומר העמד מקוה על חזקתו הוא חזקת הגוף לומר שלא נתחדש דבר במקוה הזאת וחזקת טמא הוא חזקה דמעיקרא כיון שהלך למקוה לטהר עצמו ואנו מסופקין אם במקוה כשרה חזקת טמא אינו רק חזקה דמעיקרא ומה"ט קאמר הש"ס אדרבה העמד מקוה על חזקתה או אדרבה העמד יין על חזקתו משום דחזקת יין וחזקת, מקוה המה חזקת הגוף וחזקת טמא וחזקת טבל הוא רק חזקה דמעיקרא וחזקת הגוף עדיף משאר חזקות וז"ב. וכיון שכן קשה כיון דהש"ס קבעי מנ"ל דאזלינן בתר חזקה והי' בדעת הש"ס דחזקת הגוף ג"כ לא מהני עד דיליף מנגע ומנגע לא תוכל למילף רק דאזלי' בתר חזקת הגוף קשה מנ"ל דאזלי' בתר שאר חזקות דחשיבי רק חזקה דמעיקרא ובזה א"ש דכיון דמסיק הש"ס דילפי' מנגע דאזלי' בתר חזקת הגוף א"כ קשה למ"ל קרא לטהרו או לטמאו בלא"ה הא מועיל חזקת הגוף לטהר וצ"ל דהו"א הואיל ונזקק לטומאה יהי' טמא ש"מ דאזלי' בתר חזקה דמעיקרא ודו"ק היטב:

והנה התוס' הקשו בהא דיליף דאזלי' בתר חזקה מנגעי בתים דילמא אדנפיק ואתי בציר לי' שיעורא דילמא הטעם משום דספק טומאה ברה"י ספיקו טמא ותי' דאף ברה"ר טימא הכתוב ועוד דהוי דבר שאין בו דעת לשאול ואף ברה"י ספיקו טהור והנה הך דדבר שא"ב דעת לשאול אף ברה"י ספיקו טהור מבואר בש"ס דסוטה דיליף מהא דרב רמי כתיב הבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל הא ספק טהור וכתיב כל טהור יאכל בשר הא ספק לא יאכל בשר ומזה דייק דיש חילוק בין דבר שיש בו דעת לשאול ובתחילת הסוגי' שם דקאמר מסוטה מה סוטה דבר שיש בו דעת לשאול אף כל דבר שיש בו דעת לשאול כתבו התוס' שם דעיקר סמיכה על הך דרב דאף דסוטה הוא דבר שיש בו דעת לשאול מ"מ אין הכרח בדבר שא"ב דעת לשאול יהי' טהור רק מהך דרב דייק שפיר עייש"ה בתוס' והנה זה לי ימים הייתי מתקשה בדבר זה דרמי רב הך דהבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל אהך והבשר כל טהור יאכל בשר דלשיטת רבינו ז"ל דכל הספיקות אזלי' בהם לקולא מן התורה רק דבספק כרת דחייבה תורה אשם תלוי גלי קרא דניזל לחומרא א"כ כיון דקיי"ל דטומאת הגוף הוא בכרת וטומאת בשר בלאו שפיר נוכל לומר דהא דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא דדייקי' מיני' דספק טהור היינו בטומאת בשר שהוא בלאו וסיפא דקרא דכתיב דוקא טהור יאכל בשר וספק אסור לאכול בשר היינו בטומאת הגוף שהוא בכרת והיא קושי' גדולה לכאורה ואמנם הדבר נכון מאוד דקושי' הש"ס אמאי אמרי' דספק טמא בטומאת הגוף ניזל בתר חזקה דהטהור בחזקת טהרה עומד וע"כ משום דבספק טומאה ברה"י אף חזקה לא מהני וחשבינן ודאי טמא וא"כ אף בטומאת בשר יהי' טמא מספיקא דאי נימא דרק משום חומר איסור כרת נחמיר בספיקו לזה מהני חזקה דהיינו חזקת טהרה וע"כ דיש חילוק בין דבר שיש בו דעת לשאול לדבר שא"ב דעת לשאול וזה ברור מאוד והיינו אחר דמסיק הש"ס דאזלי' בתר חזקה אבל לפי הס"ד דלא אזלי' בתר חזקה שפיר נוכל לומר דהחילוק בין בשר אשר יגע בכל טמא ובין והבשר כל טהור אינו משום חילוק דבר שא"ב דעת לשאול ליש בו דעת רק משום דטומאת הגוף בכרת וטומאת בשר בלאו וא"כ הדקל"ד מנ"ל