ישועות יעקב נז

חזקות דמעיקרא וכמ"ש התוס' בכתובות דחזקת פנוי' לא חשובה נגד חזקת הגוף והיינו דזה אינו רק חזקה דמעיקרא וזהו חזקה בסברא דאין לנו לומר מעצמינו שנתהוה בזה דבר חדש והיינו דקאמר הש"ס במס' נדה גבי העמד טבל על חזקתו ואימר לא נתקן אדרבה העמד יין על חזקתו ולכאורה כיון דאיכא חזקה נגד חזקה מהראוי לילך לחומרא (וכבר הרגיש המהרש"א בזה] אמנם הדבר נכון דחזקת יין הוא חזקת הגוף ודוחה חזקת איסור דחזקת פנוי' וחזקת א"א וחזקת איסור ענין א' הוא משא"כ חזקת הגוף. ואמנם כשיש מקום שאפשר לתלות בזה התהות ענין חדש כמו בנפל הגל וא"י אם חי אם מת ולמחר מצאו מת דתלי' שכבר מת אף דחזקת חי מנגדו כמו שתמה הט"ז בסי' שצ"ז ובאמת זה אינו קושי' כיון דיש בלא"ה בזה ענין חדש שנפל עליו הגל ראוי לתלות המיתה מחמת נפילת הגל וא"כ אפשר לומר שכבר מת וכ"כ בס' נקה"כ והבן זה והנה כשאנו מסופקין אם האשה ראתה דם נדות או לאו ראוי לנו להעמידה בחזקת טהרה היינו כמו שעד עתה לא ראתה ומהכ"ת נימא דכעת בשעה זו ראתה והוא תורף חזקת הגוף אמנם כשראתה ואנו מסופקין אם הוא דם מכה כיון שלגבי דם מכה שראתה כעת הוא ג"כ ענין חדש כיון שעד עתה לא ראתה כלל ואמנם בדם בתולים אם הי' ידוע לנו שבוגרת הזאת שאנו דנין עלי' יש בתוכה כנוס דם בתולים לא הי' הדבר ענין חדש שתראה כעת כיון שנבעלה ויצא דם בתולים לחוץ א"כ במה שאנו תולין הראיי' בדם בתולים אין אנו סותרין חזקת הגוף רק שאנו אומרים שבוגרת הזאת הי' דם בתולים כנוס בתוכה ויצא כעת לסיבת התשמיש שהוא דבר הרגיל וזה נכון מאוד ועתה נבא לגמור פסק הלכה במעשה שלפנינו הנה ענין השבירה הזה אינו ידוע אם הוא במקור או בצדדין או בפרוזדר ואם יש מקום לתלות שהדם בא מן חולי השבירה או לאו. ואם הוא בפרוזדר הי' נלפע"ד להקל אם יש לה וסת ושלא בשעת וסתה מכמה טעמים חדא דיש לנו לומר שמקום מציאתו הוא מקום מולדתו כמו שכ' הרמב"ן בהך דענבי מצנעי ואף שיש מקום לחלק כיון דמטעם כאן נמצא כאן הי' קאתינן עלה יש לומר דדוקא שם דלא נשתנה מכמות שהי' אבל כאן גבי מכה דע"כ צריך אתה לומר שנשתנה הענין דהרי מקודם לא הי' הדם בחוץ וכעת גילתה את מקור דמי' מ"מ אין זה הכרח להחמיר כיון דמחלקינן בין קרוב למקומו ממש ועיין באו"ח סי' תס"ז בהך דאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום ובמס' נדה בהך דקופה דמחלקינן בין הך זויות קופה ובין זויות בית ובצירוף מה שרואה שלא בשעת וסתה שלדעת מהרמ"א שכן הוא העיקר בכוונתו ודלא כהש"ך] אף נקיים אין צריכה להמתין. אמנם אם המכה בשאר מקומות בצדדין קשה הדבר מאוד להקל נגד סתמא דלשון רבינו הגדול הרמב"ם וכן נראה שיטת הרשב"א דבעינן שתדע שהדם יורד מן המכה וכן בדין דמהכ"ת ניתלי לקולא מאחר שהמקור מוחזק בדם והמכה אינה מוחזקת ומצאתי תשובה אחת לא"ז הגאון חכם צבי שהחמיר מאוד אפילו בידוע שיש דם במכה אם א"י ומרגשת שבעת ירידת הדם נפתח המכה משום דרוב דמים מן המקור ובפרט היכי שהיא בימי ספירת שבעה נקיים מהא דקיי"ל בספק נגעים דיש חילוק בין נזקק לטומאה גלל כן צריכה האשה להראות דמי' ומכתה לפני הרופא ישראל והוא יבחין מקום מציאת הדם עם מקום מקור המכה ואם ידוע שדרך המכה להוציא דם או שעכ"פ אפשר להיות הדם באותו מקום מחולי השבירה כי כפי הבנת קצת הרופאים הוא דבר בלתי אפשרי ועכ"פ רחוק מאוד שיהי' הדם בפרוזדר לסיבת חולי השבירה והנה עלה על לבי לצוות להאשה להתנהג עצמה בבדיקת מוך כמבואר בסי' קצ"א לענין רואה דם במ"ר ואח"ז תשאל להרופא מומחה דפה ואז נראה להמציא היתר וה' הטוב יהי' בעזרתינו שלא יצא תקלה מת"י באיסור חמור כזה איסור כרת והבא לטהר מסייעין לו מן השמים:

ידידו נצח יעקב אורינשטיין:

. סימן כה. ע"ד אשר שאלני כת"ר על מה שכתב הריטב"א במס' קידושין ליישב הא דקיי"ל שליא בבית הבית טמא משום דרוב שליות יש בהן ולד ולמה לא נימא סמוך מיעוטא לחזקת טהרה דאין מקום לקושיתו דהרי ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא ולא מהני חזקה עכ"ל הנה אי בעינא אמינא לי' דעדיין יקשה דהרי ר"ש קאמר שם נימוק הולד עד שלא יצא ולמה לי הך טעמא הא בלא"ה ר"ש סובר דספק טומאה ברה"י תולין וא"כ בזה ניזל בתר חזקה אמנם בלא"ה קשה דאף אי נימא סמוך מיעוטא לחזקה הרי אינו רק פלגא ופלגא וספק תורה לחומרא ועוד דסמוך מיעוטא לחזקה הוא מדרבנן כמו שיבואר ואיך יהי' מועיל להקל ואמנם עד שאני תמה על הריטב"א הרי קשה יותר בהא דקאמר הש"ס במס' נדה (דף י"ח) בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשו כודאי וא' מהן שליא דתנן שליא בבית הבית טמא וכ' התוס' דאשמעי' דרוב חשיב כודאי אף היכי דיש חזקה המתנגדת לרוב וקשה מנ"ל לומר דעשו חכמים כודאי הא אף בספק טמא הבית דספיקא דאורייתא לחומרא ואי משום חזקת טהרה הא יש רוב נגד חזקה והוי כפלגא ופלגא וביחוד למאי דמדמין לה לספק טומאה ברה"י דספיקו טמא אף במקום חזקה ושורפין עלי' התרומה והתוס' בעצמן הרגישו בזה וכתבו דמרישא דייק דיהבינן ימי טוהר לשליא ש"מ דבודאי ולד חשבינן לה מחמת הרוב וזה דוחק דהש"ס לא הביא כלל מרישא וגם בזה עלה על לבי דהש"ס דייק מהא דאמר ר"ש נימוק הולד משמע דלולי טעם דנימוק הי' מודה לת"ק והא ר"ש סובר ס' טומאה ברה"י תולין עיין לעיל (דף ג') וע"כ הביא הש"ס סיפא דהך מתני' ר"ש אומר נימוק הולד אמנם באמת גם מזה אין ראי' דר"ש קאמר הך טעמא דנימוק הולד לטהר לגמרי הבית דאל"ה הוי עכ"פ ס' טומאה ומנ"ל דהלכו אחר הרוב להחשיבו כודאי ונראה