ישועות יעקב נה

סוברים דס"ס עדיף מרוב עיין תשובות פ"י ולהאמור א"ש והבן] ומעתה א"ש דבאמת הך דחזקת דמים מן המקור הוא מצד הרוב וס"ס עדיף מרוב כיון שהרוב בא לדחות שני הצדדים דהיינו שלא נימא דהדם בא מן הצדדין וגם דלא נימא דהדם בא מן המכה באין שני צדדי הספק ודוחין הרוב משא"כ בהך דכתמים דספק מעלמא נשאר והרוב דוחה רק לספק מן הצדדין זה יש בכח הרוב לדחות ספק א' ולק"מ קו' הט"ז והבן:

והנה בהא דכתבו התוס' דאי הוי רצון רוב גמור אפי' לספק אינו תחתיו אינו מצטרף וכן קיי"ל בדיני ספיקות להלכה נתקשיתי בדבר זה מהא דקאמר הש"ס ביבמות דמצרפין מיעוטא דמפילות למחצה נקבות והו"ל זכרים מיעוטא והתבוננתי בדבר ומצאתי להריב"ש הביא דברי מוהר"ר בצלאל אשכנזי שנתקשה בדבר וחילק בזה דבשלמא הא דמיעוט מפילות בהדי מחצה נקבות שניהם מגרעין כח מחצה זכרים וע"כ הוי זכרים מיעוטא אבל מיעוט דאונס ומחצה דאינו תחתיו לאו מחד טעמא הוא וכל אחד עומד בעצמו נגד ברצון מיעוטא דאונס ומחצה דאינו תחתיו נגד מחצה דתחתיו וכיון שכן רוב דרצון במקומו ולא נתמעט מחמת פלגא דאינו תחתיו עכת"ד מוהר"ר בצלאל אשכנזי וכבר הארכתי בזה בחיבורי סי' כ"ח עייש"ה ומעתה א"ש כאן ולק"מ קו' הט"ז דבאמת רוב דמים מן המקור ולעומת זה המכה שהיא במקור הוא מחצה על מחצה ומצרף בהדי מיעוט דמים הבא מן הצדדין ומגרעין כח הרוב דמים טמאים שבמקור וע"כ חשיב ס"ס גמור אבל בהך דכתמים המחצה שבא מעלמא אינו מגרע כח הרוב דמים שבמקור וע"כ הרוב עומד נגד מיעוט שמן הצדדין ומבטל כח המיעוט והוי ספק השקול והבן היטב:

והנה ביאור דברי המרדכי בהך דאם יש לה וסת תולה בוסתה היינו שלא בשעת וסתה תולה במיעוך תשמיש נלע"ד דבאמת הי' לנו לומר כיון דעיקר האיסור דרואה דם מ"ת הוא מדרבנן דמטעם וסת קאתינן עלה ואנן קיי"ל וסתות דרבנן וכיון דיש ספק אם הוא מן המקור או מן הצדדין ספיקא דרבנן לקולא רק טעם הדבר דאסורה נלע"ד כיון דז' נקיים צריכה להמתין ואנן מחזיקין לענין הצרכת ז' נקיים שהדם בא מן המקור כיון דספיקא דאורייתא הוא ואיך נימא שתהא מותרת לשמש עם בעלה מחמת שאינו רק מדרבנן הרי זה זלזול גמור באיסור דרבנן וכיוצא בדבר כ' הרדב"ז בתשובה הטעם דספק קרא ק"ש חוזר וקורא ק"ש משום דק"ש דאורייתא אף דרק פרק ראשון הוא מדאורייתא כיון דד"ת ודרבנן באין כאחד מחמירין בשניהם וה"ה בזה כיון דאתה מצריכה להמתין ז' נקיים אסורה ג"כ לשמש עם בעלה ואמנם באמת אין זה מוכרח דאף אם אנו דנין הדם שראתה בתשמיש הג' בדם המקור מ"מ אפשר שתראה ראיי' רביעית מחמת הצדדים דהתשמיש גורם שתראה או מן המקור או מן הצדדין רק מספק אנן מחמרינן ועכ"פ אין כאן זלזול לדרבנן אם נימא שתשמש עם בעלה דשמא תראה מן הצדדין ואין כאן איסור כלל] ואמנם לפמ"ש הר"ן ז"ל בהך דר"מ דס"ל דאשה שאין לה וסת אסורה לשמש עם בעלה הטעם דאשה שאין לה וסת רק פעם רואית לעשרים ופעם לט"ו ופעם לעשרה וכדומה תלינן שדרך אשה זו לראות דם מחמת מקרים שבגופה כגון אכילה או שתי' וקפיצה וכיוצא ולכך אמרינן שגם מחמת תשמיש תראה משא"כ באשה שיש לה וסת א"כ יום הוסת גורם הראיי' עכת"ד ומעתה אף דאנן לא קיי"ל כר"מ אבל על גוף הסברא לא נחלקו רבנן ור"מ ומעתה אין כאן זלזול מה שאנו מצריכין שבעה נקיים דלענין זה חיישינן שמא דם מקור הוא ולא מחמת התשמיש ראתה אבל לאסור לשמש דע"כ צריך אתה לומר דמחמת התשמיש ראתה וכיון דאין מהדרך לראות מחמת תשמיש אמרינן שמן הצדדין בא ולכך אם יש לה וסת לא חיישינן שמא תראה כיון דאף אם תראה אינו רק ספק שמא מן הצדדין בא ומה דמצרכינן שבעה נקיים דינא הוא משום דרוב פעמים רואה דם מן המקור משא"כ לראות דם מן המקור מחמת תשמיש ליכא רובא ודו"ק בזה:

ובחידושי אמרתי דבאמת לפמ"ש דעיקר הטעם ברואה מ"ת שאסורה מדרבנן אף דיש ספק אי מן הצדדין או מן המקור ובדרבנן אזלי' להקל וכתבתי דכיון דמצרכינן ז' נקיים דהוי דאורייתא א"א לנו להקל ולומר שתשמש עם בעלה מחמת ספק דרבנן דהוי זלזול לדרבנן היינו דוקא מחמת ראיי' הבאה דהיינו ראיי' רביעית שתראה וע"כ נצטרך להחזיק שהוא מן המקור להצריכה ז' נקיים אבל מה שהוצרכנו שבעה נקיים בג' ראיות הראשונים אין זה ראי' להחזיק הדם שתראה ברביעית לדם מקור אף אם תראה מחמת תשמיש דהא דאמרי' ברואה ג"פ מ"ת הוחזקה להיות רואה מ"ת היינו שבג' פעמים א"א שלא הי' פעם א' מחמת התשמיש וע"כ חיישי' שמא תראה עוד ועד ג"פ תלינן במקרה ולכך איך נטהר הדם הרי בכל פעם אנו אומרים שמא לא מחמת התשמיש ראתה רק שראתה דם מחמת עצמה אבל איך נאסור עליו לשמש עוד הרי ראיי' מ"ת קרוב הדבר שהוא מן הצדדין אמנם כשאנו מתירין לשמש כעת וכשתראה נחזיק הדם בחזקת שבא מן המקור הרי הוא זלזול גמור לדברי חז"ל שבתחלה התרנו לשמש עמה מחמת ספק מן הצדדין וכשתראה נצטרך להמתין ז' נקיים מחמת מקור הרי הוא זלזול לדרבנן דאותו דם שאנו מחזיקין לענין דאורייתא לדם מקור נחזיק לענין דרבנן לדם צדדין:

ובזה האיר ד' עיני ליישב דברי הב"ש אשר כולם תפסו עליו מהא דכ' ליישב קושי' הב"י דמה מהני בדיקת השפופרת נימא אין כל אצבעות שוות ותי' דדוקא בדם צדדין שייך לומר אין כל אצבעות שוות אבל בדם מקור אמרי' כל האצבעות שוות ותמהו כולם דא"כ כיון דעיקר החשש משום דם מקור מה לי בעל ראשון או בעל שני ועי' בשו"ת אמונת שמואל שכתב דהרב טעה מאוד בזה וגם חכם א' שאל להרב הב"ח בעצמו ע"ז ותשובתו נאבדה. ואני אומר חלילה לרבן של ישראל שיטעה בדבר פשוט אלא דכוונת דבריו דבאמת כיון דהוא חשש דרבנן ראוי להקל מספק דשמא דם צדדים הוא אלא דכיון דברור לנו שבודאי תראה