ישועות יעקב נ

ובשאר נשים דמחמירין ב"ה לטמא למפרע סוברים ב"ה דדיין שעתן משום דאמרינן אשה מרגשת בעצמה ואי שמא ארגשה ולאו אדעתה זה אינו דבאשה שאין לה וסת קבוע דטמאה בהרגשה לחוד איך נימא דארגשה ולאו אדעתה הא כיון שטמאה בהרגשה לחוד אף שלא מצאה דם היא מילתא דרמיא עלה למידק אם הרגישה:

ובזה ישבתי על נכון מה דמקשי' כיון דר"א שמותי הוא וכתבו התוס' דהוא מתלמידי ב"ש למה הוצרך להשמיענו דינא דארבעה נשים דיין שעתן הא בכל הנשים לב"ש דיין שעתן ונדחקו לומר דאשמעינן דאף הלל מודה בזה ולפמ"ש אי לאו דהלל מודה בארבעה נשים הי' בדין להחמיר בד' נשים האלו יותר כיון דהרגשה לחוד אינו מטמא באותן נשים שהן בחזקת מסולקת דמים דלא שייך טעמא דשמאי שכן אשה מרגשת בעצמה דאימור ארגשה ולאו אדעתה וכמ"ש ודו"ק היטב:

נחזור לעניננו דבאמת הי' לנו להחמיר אף בלי טעם דקאמר הש"ס דמצוי המקור לזוב דמים תדיר ובלא"ה מהכ"ת לא נחמיר מספיקא ודם המקור אף שלא בעת וסתה עלול בדם כמו שיבואר אך העיקר משום דדמי המקור באים בהרגשה ודמי עלי' שלא בהרגשה ומאחר שלא הרגישה הי' לנו לתלות בדם העלי' משום קורבא דמוכח כמש"ל ואמנם מה דלא אמרינן דבאמת הרגישה ולאו אדעתה משום כיון דהרגשה אף בלא נמצא דם מטמא א"כ מוטל עלי' לדקדק אם תרגיש דם יוצא מגופה או פתיחת המקור ומאחר שלא הרגישה מהראוי לתלות דדם עלי' הוא והיינו באשה שאין לה וסת כלל או שראתה הדם סמוך לוסתה אבל באשה שיש לה וסת והדם נמצא שלא בעת וסתה דבזה כיון שהיא בחזקת מסולקת דמים אין הרגשה בלי ראיי' מטמא אותה א"כ אינו מוטל עלי' לדקדק על הרגשה ונוכל לומר ארגשה ולאו אדעתה וא"צ לרוב ומצוי של דמי המקור דבלא"ה מהכ"ת נימא דדם עלי' הוא ובפרט בנמצא מן הלול ולפנים דא"א לתלות בדמי עלי' אם לא נימא דשחתה ואזדקרה. ומעתה א"ש כל מה שהרגישו הפוסקים בזה וכל הדברים איש על מקומו יבא בשלום ושתי הסוגיות עולים יפה והבן כי זה ברור מאוד:

והנה נסתפקתי זה זמן רב בהא דדבר תורה אין האשה טמאה אח"כ הרגישה בבשרה כיון דאנן קיי"ל כל הנשים מטמאין בבית החיצון אף שכותלי בית הרחם העמידו את הדם ואח"ז יצא הדם מבית החיצון אם לא הרגישה בעת שיצא הדם לבית החיצון ואח"ז בעת שיצא מכותלי בית הרחם לחוץ הרגישה אם טמאה מה"ת וכתבתי דהדבר פשוט מאוד כיון דיצא לבית החיצון דהוא זמן הגורם טומאה דמה"ט מטמא למפרע ומפקידה לפקידה או מעל"ע כשלא הרגישה בעת ההוא לא נטמאת מה"ת ומאין יבא הטומאה בעת יציאת הדם מכותלי בה"ר אף שהרגישה כעת דבר לח זב בבשרה ובעיני הדבר פשוט מאוד רק שא' מגדולי הדור בדור שלפנינו טעה בזה הוצרכתי לכתבו. ובזה ישבתי לנכון קושית התוס' בנדה (דף ג') בהא דקאמר הש"ס טעמי' דשמאי דסבר כל הנשים דיין שעתן שכן אשה מרגשת בעצמה ומדלא הרגישה בודאי לא יצא הדם והקשו רבותינו בעלי התוס' תינח היכי דהרגישה כעת אבל כשגם עכשיו לא הרגישה אין ראי' מדלא הרגישה מקודם ואמאי מטהר שמאי עייש"ה ולדעתי הדבר נכון מאוד דבאמת טעמי' דשמאי משום חזקת טהרה של האשה ואמרי' דעד עכשיו היתה טהורה כמו דקאמר הש"ס בתחלה רק דעדיין קשה כיון דבעת יציאתו לבית החיצון לא הרגישה אין כאן איסור תורה ורק לטהרות טמאה מה"ת ומטעם דמקור מקומו טמא אבל לבעלה אין כאן טומאה כלל מה"ת רק מדרבנן אמנם אי נימא שלא יצא הדם לבית החיצון רק דעכשיו ממש יצא הדם לבה"ח ולא נתעכב כלל בבית הרחם רק יצא תיכף א"כ כיון שכעת ראתה בהרגשה הרי היא טמאה מה"ת אף לבעלה מהכ"ת ניזל בתר חזקת טהרה ונימא דעכשיו ראתה ולא נתעכב כלל בבית החיצון שמא להיפך דניזל בתר חזקת טהרה של האשה לבעלה ונימא דזה זמן רב שיצא הדם וכותלי בית הרחם עכבו אותו וא"כ בשעת יציאת הדם ובעת שהתחיל טומאתו לא הרגישה אף שכעת הרגישה אינה טמאה לבעלה מן התורה ולכך הוצרך הש"ס לומר שיש לזה צירוף לומר דעכשיו יצא הדם דאי יצא בזמן קודם היתה מרגשת בעצמה והיינו כשעכשיו ראתה בהרגשה דאז שייך לומר חזקת טהרה שיצא מכבר בלי הרגשה אבל אם גם עכשיו ראתה שלא בהרגשה א"כ אף אי נימא דבזו הרגע יצא לבית החיצון ג"כ אינה טמאה לבעלה מן התורה מוקמינן אותה אחזקת טהרה ואמרינן שלא יצא הדם מקודם ואין צריך לסברת שכן אשה מרגשת בעצמה כלל ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח:

סימן כא. בעזה"י שלום וברכה לכבוד אהו' ידידי הרב המאוה"ג החריף המופלג כ"ש מו"ה חיים צבי נ"י אבד"ק טשארטקוב:

מכתבו קבלתי ושמה נפשו בשאלתו ע"ד אשה אחת שאיננה יכולה לטהר עצמה לבעלה והיינו מן יום שנתעברה עם הילד הזה שהיא מניקה כעת היא מוצאת על עד הבדיקה מראות הרבה אדומות ובעת ההוא מוצאת גם מראות לבנות ובעת שמוצאת המראות הללו היא מרגשת דבר לח זב ממנה ובודקת עצמה ומוצאת מראות הללו ובעת שזב ממנה היא מרגשת כאב גדול בבטנה למעלה וכאשר בדקו אותה נשים הבקיאות אמרו שנחלש האם שלה ובדקו אותה אם ירד האם למטה ואמרו שהאם במקומה עומדת אלא שנחלש האם והנה כבוד מעל' פלפל בזה בדיני מכה אי בעינן שתדע שמכתה מוציאה דם ואם מעוברת ומינקת דינה כדין אשה שיש לה וסת והיא רואה שלא בעת וסתה לענין מה דסמך רמ"א על דעת המרדכי והעומדים בשיטתו דאשה שיש לה וסת ושלא בעת וסתה תלינן הדמים בדם צדדין וכדומה והרמ"א סמך על צירוף דעה זו עם מה שיש לה מכה אף שא"י שמוציאה דם. והנה