ישועות יעקב מז

במשמרת הבית דקשה אמאי מטהרין אותן בלא נימוח אף שהטילו אותו תיכף למים מי יודע כמה נשתהה ברחם עד שנתיבש וקשה הי' כעץ א"ו דאם לא נימוחו אמרינן ברי' הוא דצורתן מוכחת עליהן והיינו לפי מה דמסיק דכי לא נימוחו אמרינן ברי' הוא אבל לפי הס"ד קשה וצריך לומר כיון דכעת יבש הוא עד שלא נימוח אמרי' גם מתחלה הי' יבש כמות שבא לפנינו וזה כלל גדול בדין לומר בכל ענין כמות שהוא כעת כן הי' מקודם ואמנם בנימוח כשהטיל אותו למים הרי הוא חשיב לח דהרי כל אותן שמטמאין לחין ואינן מטמאין יבשין קיי"ל דאם הטיל אותן למים ונימוחו חשובין לחין רק לענין אשה בטומאת נדתה דכתיב כי יזוב זוב דמה אף שהוא לח מ"מ לא קרינן בי' כי יזוב בזה שפיר נוכל לומר שמא בעת שבא לבית החיצון הי' לח ונתקשה אח"כ וקרינן בי' כי יזוב ואין לומר כמו שהוא עכשיו יבש כן הי' מעיקרא הרי הדם חשיב לח כעת כיון שאם מטילין אותו למים נימוח וזהו החילוק בין רישא לסיפא אבל עכשיו דמסיק הש"ס דדם יבש מעיקרו מטמא ג"כ דמשמע לי' שאם נימוח טמא טומאת ודאי שפיר הקשה אי הכי בלא נימוחו נמי והדבר ברור כשמש:

והנה בש"ס בהך עובדא דאשה אחת שהיתה מפלת כמין שערות כמין קליפות ושאלו חכמים לרופאים ואמרו אשה זו מכה יש לה במעי' שממנה מפלת תטיל למים אם נימוחו טמאה ואם לאו טהורה ובירושלמי אמרו מפני שמכה הי' במעי' הא לאו הכי אף שלא נימוח טמאה ש"מ דדם יבש טמא והש"ך בסי' קפ"ח הביא דברי הירושלמי הנ"ל ולי נראה דבאמת כבר כתבתי דאף אי נימא דדם יבש טהור משום דתלינן דהוא חתיכת בשר וכמו דתלינן בברי' ולכאורה קשה מהכ"ת נימא להקל מספיקא ואי דדרך הדם להיות נימוח דילמא שהה הרבה בבית החיצון עד כי יבש הי' כעץ וצריך לומר דמוקמי' אשה אחזקתה חזקת טהרה ואף דהש"ס קאמר לעיל גבי טומאת מעל"ע דאשה כיון דמגופה חזי' לא שייך גבה לומר אוקמה אחזקה היינו דמועדת ועלולה היא לראות דמים והוי כמו חזקה הפוסקת ומשתנית והיינו אם ראתה דם ממש וא"י אימת ראתה כיון דעלולה לראות איתרע חזקתה אבל כאן אשה זו בחזקת טהרה שלא בעת רגילות לראות דהיינו שלא בעת וסתה או שלא בשעת עונה בינונית וע"כ דדם זה שאנו רואין כמין קליפות ושערות ברי' הוא וזה ברור:

והנה לענין לטהר הדם בעצמו אני מסתפק אי נימא דדם יבש אינו טמא אפשר לומר כיון דעיקר הטעם משום דכתיב כי יזוב זוב דמה דהיינו דוקא זיבה שהיא לח היינו לענין טומאת האשה אבל הדם עצמו אפשר שהוא מטמא או אפשר כיון דדם יבש אינו בכלל דם נדות אינו מטמא כלל כמו כל הדברים שאינן מטמאין באשה ונראה לי דאי נימא מקור מקומו טמא ואף דם ירוק ולבן מטמא למה לא נימא דם יבש מטמא טומאת ערב עכ"פ ואף שכתבתי לעיל דמקור מקומו דוקא במקומו מטמא ולא אחר שפירש ממנה מ"מ לפי דברי התוס' האשה טמאה טומאת ערב והיינו היכא שנימוח דאז חשיב לח לכל הדברים דכל אלו הטומאות שמטמאין לחין ואינם מטמאין יבשין אם שרה אותם במים ונימוחו חשיבי לחין ואף דלענין טומאת האשה לבעלה טומאת שבעה לא מהני מה שנימוחו אח"כ כיון דלא קרינן בי' כי יזוב זוב דמה אבל מ"מ מקור מקומו טמא והוי כמו מעינות דמטמא טומאת ערב אבל בלא נימוחו באופן שחשיב יבש גמור ואינו בכלל מעינות כלל אף האשה אינה טמאה טומאת ערב כמו חתיכה הנוגעת בה במקורה א"כ לכאורה קשה מה מייתי הש"ס ראי' דדם יבש מטמא את האשה מהך דאם נימוחו טמאה דילמא הכי קאמר אם נימוחו טמאה טומאת ערב וצריך לומר דמשמע לי' דאם נימוחו טמאה לגמרי משמע דהיינו טומאת שבעה והאשה לבעלה ואמנם כשנימא דדם יבש אינו מטמא את האשה רק שאנו מסופקין אולי הוא לח ונעשה יבש מחמת שנשתהה בבית החיצון בזה שפיר נוכל לומר דתלי' בזה אי מקור מקומו טהור דאז שייך לומר דמוקמי' האשה בחזקת טהרה אבל למ"ד מקור מקומו טמא דכתבתי דעכ"פ טמאה האשה טומאת ערב וכמ"ש התוס' דטומאה זו גזה"כ הוא אף שאין בה רביעית ואף בטומאת בית הסתרים א"כ אזיל לה חזקת טהרה של האשה ואז יש ספק שמא לח הי' ונעשה יבש ואז אף לענין טומאת שבעה מטמאין אותה וא"כ הא דמייתי הש"ס ראי' לטמא דם יבש מהך דאם נימוחו טמאה לכאורה יש לומר דהחילוק הוא לענין החשש שמא לח הי' ונעשה יבש ומכאן יצא לו לרבינו לפסוק הלכה כמאן דאמר מקור מקומו טהור דלא כרשב"ג כיון דחזינן דהש"ס פשיט מזה דיבש מעיקרו נמי טמא ולא קאמר דהך מתני' כרשב"ג דמקור מקומו טמא ולענין טומאת ערב יש חילוק בין נימוחו וממילא אף לענין ספק טומאת שבעה אלא ודאי דהלכה כמ"ד מקור מקומו טהור ולכך לא רצה הש"ס לאוקמי מתני' דלא כהילכתא ובזה נתיישב ג"כ לשון אי הכי בלא נימוחו נמי ודו"ק:

עתה נבא לבאר סיומא דפסקא דהך אשה הנה מבואר בשו"ת ש"י סי' שדעתו להתיר אם יש לתלות בדבר הכנים הנמצאים באשה והרב מהרשש"ך שם כתב ג"כ שכמה נשים שאירע להם דבר כזה והותרו בק' פראנקפורט דמיין ע"י זה שאלו הדם והקרטין בסיבת הכנים הללו ואף דבקרטין הללו אי אפשר להבחין אם הם משוכים או עגולים כיון שרואות בלי הרגשה מהכ"ת לומר שבא מן מקום שאין רואות בלי הרגשה יותר נכון לומר שהקרטין הללו באים מן מקום שמהראוי שלא תרגיש בראייתה עוד ראיתי בשו"ת שב יעקב תשובה אחת להגאון החסיד מו"ה גבריאל שכתב דהך מילתא דכתב רבינו דסתם רואות בהרגשה היינו בדם גמור ולא בקרטין כאלו:

סימן כ. ב"ה לכבוד הרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם מו"ה משה נ"י אבד"ק רימלוב ע"ד שאלתו בדיני נדה הנה צריך אני לבאר גוף הדבר בהא דקיי"ל נמצא בפרוזדר ספיקו טמא לפי