ישועות יעקב כט

בנמלח דהרי לשיטתו כיון דדם הכבד אינו אסור רק מדרבנן ומ"מ אסור בכבדא עלוי בישרא א"כ אף בפסח ראוי לאסור צליות כבד על בשר וע"כ דאיירי בנמלח עוד והנה במה שתי' שם התוס' אהך קושי' דכבדא עלוי בישרא דגבי פסח הקילו תמה הרב מהר"ש דא"כ מה מביא הש"ס סייעתא לרבה דאמרי' כבלעו כך פולטו מהך דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו נימא דבפסח הקילו ונראה לי ליישב דלכאורה קשה כיון דבנמלח הכבד שרי למלוח כבדא עלוי בישרא לא מיבעי' לשיטת ר"ת דכבד שמלחו הרי הוא כשאר בשר ואף לשיטת החולקים מודים דאחר מליחתו לא גרע משאר בשר אלא דהתוס' הי' ס"ל בקושייתם דכיון דמתני' לא הזכירו דבעי' שהכבד יהי' נמלח כהלכתו כמליחתו לקדרה משמע דלא בעי מליחה א"כ מה זה שתירצו דבפסח הקילו הוא גופא קשה למה הקילו בפסח הא אפשר לעשותו באופן שיהי' כשר אף בחולין דהיינו למלוח להכבד כעין מליחתו לקדרה דאז אין בו ריבוי דם ומותר לצלותו על הבשר וצריך לומר דהתוס' סברי דאם נמלח הכבד והחיצון ע"כ לא נמלח להוציא כל הדם כמו שיבואר הרי הכבד בולע מן גוף הפסח וכמו שכתב הט"ז בסי' ע"ג דבזה הפסח עצמו מבליע בכבד שהיא למטה ממנו ובפסח הכבד מונח באופן שיש מבשר הפסח למעלה ממנו ולמטה ממנו ועיין בש"ך שם סי' ע"ג:

ואמנם המרדכי כתב דהא דאשמעינן רבה גבי מולייתא דמותר היינו בנמלחו שניהם ולא שהו עדיין שיעור מליחה דבלא נמלחו כלל פשיטא דשרי דפולט דם דידי' פולט דם דאחריני אלא דאשמעי' דאף בנמלחו ולא שהה שיעור מליחה ולא הודחו דהו"א דבזה אמרי' שמא אחר שהחיצון יפלוט דמו יבלע מן הפנימי וצ"ל דהא דפשיט ממתני' דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ולא מוקי לה בלא נמלחו שניהם כלל משום דמשמע לי' דאיירי אף שנמלחו הפנימי והחיצון ולא שהו שיעור מליחה לקדרה שכן הי' דרכם למלוח הצלי שיעור מליחתו ואמנם הש"ס שפיר דייק דאמרי' כבולעו כך פולטו דאי לא נימא כן רק דבפסח דוקא מותר קשה למה יתירו בפסח לא ימלחו הפסח כלל כיון דצלי אין צריך למלחו ובזה פשיטא דמותר והדבר ברור מאוד:

ובזה ישבתי על נכון מה שהקשיתי בחידושי בהא דהוכיחו התוס' דאף בשכבר נמלח באופן שיצא דמו וצלאו אח"כ כ"א עם בשר אמרי' בצלי כבכ"פ למה לא הוכיחו בפשיטות מהך דנותן כרעיו ובני מעיו וב"מ אין מחזיקין בהם דם ול"ש לומר אגב דפולט דם דידי' יפלוט גם מה שבלע ומ"מ מותר. ובזה א"ש דבני מעים שאין מחזיקין בהן דם אף שלא נמלחו לא הפנימי ולא החיצון ל"ש בזה כבכ"פ ואגב דיפלוט דם דידי' וא"כ לא יועיל אף אם לא ימלח אותן ולכך אמרי' בפסח הקילו ודו"ק:

והנה בחידושי אמרתי עוד בישוב קושי' זו על הרשב"א ז"ל שחילק בענין דם שבישלו בין דם חולין לדם קדשים מהא דדייק הש"ס מהך דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו דאמרי' כבולעו כך פולטו ומה ראי' מייתי דילמא פסח שאני דהוא דם קדשים דאינו רק מדרבנן אחר שנצלה ונראה מכאן יש ראי' לדברי הרשב"א דהנה לכאורה קשה בהא דאמרי' כבלעו כך פולטו אף בצלי אמאי לא נימא כיון דכבר נבלע ע"י צלי' נימא חתיכה עצמה נ"נ ואף שפולט אח"כ הדם אבל השמנונית כבר נאסר ומנ"ל לומר דנסחט הכל עד שאפילו משהו מן הדם לא נשאר וראיתי בס' פליתי שהרגיש בזה וצ"ל דבאמת לא אמרי' חתיכה עצמה נ"נ רק בבשר בחלב ואף אי נימא דבשאר איסורין ג"כ אמרי' חתיכה עצמה נ"נ מ"מ בצלי לא אמרי' כן וטעמא דידי משום דלא גזרו בזה לומר חנ"נ אטו בב"ח דדעת הרבה מן הקדמונים דצלי בבשר בחלב אינו אסור מה"ת ודמי' למליחה דלא אמרי' חנ"נ ואמנם עדיין קשה דהרי הרשב"א במס' חולין כתב דבקדשים לכ"ע אמרי' חתיכה ענ"נ מן התורה כיון דקיי"ל בקדשים היתר מצטרף לאיסור והאוכל חצי כזית מבשר פסול וחצי כזית מבשר כשר לוקה מן התורה א"כ חזי' דהיתר עצמו נעשה איסור לכך בעינן ששים נגד ההיתר ג"כ מן התורה וא"כ עדיין קשה בהך דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו הא כיון שנבלע הדם בתוך הבשר נעשה הבשר נבילה מה"ת ולכאורה עלה על לבי דדוקא קרבן פסול שפסולו בקודש כגון פגול נותר וכדומה אמרי' בי' היתר מל"א אבל דבר שאין פסולו לסיבת הקודש רק פסול מחמת איסור שנוהג אף בחולין כגון שנבלע בתוך בשר הקדש חלב ודם וכדומה לא אמרי' בי' המל"א. ואמנם כיון שלשון הש"ס במס' חולין דקאמר לא צריכא אלא להיתר מצטרף לאיסור דבקדשים אסור [כן הוא גירסתו שם בש"ס דצ"ט] משמע דבכל הקדשים אסור וגם דהש"ס קאמר שם במס' פסחים בהא דבעי לומר דיקדש אתי להמל"א ומכאן אתה דן כו' וקאמר אח"כ דחולין מקדשים לא גמרינן והיינו דבקדשים יש להחמיר יותר מבחולין א"כ אין חילוק בין פסול דשייך גם בחולין והרי הרשב"א לענין איסור דם דנוהג בקדשים ובחולין כתב דיש חילוק בין קדשים. לחולין לענין דם שבישלו דחולין מקדשי' לא גמרינן אף להחמיר ובאמת שדבריו צריכין עיון דהרי הש"ס כאן במס' פסחים קאמר להדי' דקדשים מחולין ילפינן להחמיר ואכ"מ] עכ"פ מבואר מדברי הרשב"א דאף בפסול הנוהג בקדשים וחולין אמרי' דחולין מקדשים לא ילפינן וא"כ הדק"ל:

ואמנם לשיטת הרשב"א ז"ל דדם שבשלו בקדשים אינו רק איסור דרבנן ניחא דבאמת הא דאסרו רבנן דם שבשלו בקדשים משום דלא חילקו בין חולין לקדשים וכיון דבחולין אסור מה"ת אף דבקדשים אינו אסור מה"ת מ"מ חז"ל אסרוהו וכיון שאינו רק גזרת חז"ל לא גרע מדם חולין דלא אמרי' בי' היתר מל"א וחתיכה ענ"נ ולכך מותר אי אמרי' כבכ"פ אף בקדשים ואמנם אי נימא דבחולין לא אמרי' כבכ"פ רק בקדשים מטעם דדם שבשלו בקדשים הוא רק דרבנן הרי לעומת זה מהראוי שבקדשים אף שיפלוט הדם שבלע אסור עכ"פ מדרבנן משום דאמרי' בי' חתיכה ענ"נ באיסור תורה מה"ת וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כמו של תורה וע"כ צ"ל משום דמותר